"שירי האהבה הכי מיוסרים נכתבים על סיטואיישנשיפ"
מיכל פיטובסקי, "מילניאלית על הקצה", כותבת על צעירים כמוה עם מיניות נזילה שחיי האהבה שלהם מעוצבים על ידי אלגוריתמים. ספרה החדש והמוצלח מבוסס גם על חוויותיה מעולם הדייטינג - עולם של “סיטואיישנשיפ” ומערכות יחסים לא מחייבות, אבל היא מדגישה: “אהבה היא לא המצאה”
סולם זיגלשיפר הוא סולם שכדאי להכיר — לפחות לכל מי שנמצא בעולם הדייטינג האכזר. זהו מדד הכאב שיכול לגרום לך מישהו (או מישהי) שיצאתם איתו, והוא מחליט לעזוב. הסולם נקרא על שם מלך הכיתה, זיגלשיפר, נער כריזמטי שמתעלל בכל חבריו בבית הספר. והסולם הזה על כל שלביו מופיע ברומן החדש של מיכל פיטובסקי "אינסוף שברונות לב קטנים" (כנרת זמורה).
הספר הוא יותר מקומדיה רומנטית אינטליגנטית, הוא משקף קול של דור: המילניאלים. פיטובסקי, שפרסמה רומנים למבוגרים ולבני נוער, היא גם בעלת בלוג ושמו "מילניאלית מזדקנת". במרכז הרומן החדש סיפור אהבה הפכפך בין מעין ונועם, שניהם צעירים שלמדו בחוג לספרות, שניהם ביסקסואלים. אפליקציית ההיכרויות זיהתה אחוזי התאמה ביניהם, וכנראה צדקה, כי הם אכן מתחברים. עד שנועם מבצע אקט גבוה בסולם זיגלשיפר, וטוען שהוא לא רוצה קשר מחייב. משם זה ממשיך למסע של שברונות לב והתפכחות עם אלמנטים של קומדיה רומנטית (חתונה בהתחלה וחתונה בסוף, החברה הטובה שמלווה את סיפורי האהבות וכן הלאה) — אבל מסוג חדש, שמשחק עם כללי הז'אנר וגם מתחכם להם.
אפשר לתאר את פיטובסקי כסאלי רוני הישראלית: מילניאלית שכותבת על צעירים כמותה, עירוניים, מתוחכמים, מבולבלים, המיניות שלהם נזילה, המגדר מיטשטש, קשה להם להתחייב אף שהם מאוד רוצים, ויש שם בעיקר מבוכה. "הייתי אומרת שאני איפשהו בין סאלי רוני לאמילי הנרי, שהיא סופרת רומנטית אינטליגנטית אבל עדיין מסחרית", אומרת פיטובסקי בריאיון לכלכליסט. "המעטפת של הספר היא של צ'יק ליט עם דרופים של ספרות רומנטית, אבל יש בו יותר מזה. בשלב הראשון כתבתי על חוויות אישיות שחוויתי בעולם הדייטים, ואחר כך ראיתי איך זה יושב יפה בתוך הסכמה".
חתיכה אלטרנטיבית
פיטובסקי (41) נולדה ברוד איילנד שבארה"ב וגדלה בירושלים. היא כותבת מגיל צעיר, וגם עסקה לא מעט במוזיקה. בגיל 19 התחילה לתקלט במועדונים בירושלים תחת שם הבמה אלטרנטיב צ'יק. אחר כך למדה לתואר ראשון בספרות ובתולדות האמנות באוניברסיטה העברית, ועבדה בעולם הספרים. עד היום פרסמה את הרומנים "אספלט" ו"הקומונה", ואת ספרי הנוער המצליחים "דברים שקורים בשומקום" ו"חברים מזויפים". פיטובסקי גם מרצה על קהילות קוראים ברשת, ועל תופעות ברשתות החברתיות.
"יש בעשור האחרון כל מיני מהלכים מוצדקים פוליטית שנועדו להעצים נשים, שיח של מי טו ושל הפמיניזם העדכני, וגם שיח של פסיכולוגיה פופולרית שחדר לרשתות החברתיות, שמאוד מרדד מונחים ונוטה לקחת התנהגויות בינאישיות די נורמטיביות ולתת להן הגדרות פתולוגיות, כמו נרקיסיזם או רעילות. וככה לא נותנים לאנשים מרווח נשימה לעשות טעויות או להתנהג מתוך מבוכה או קושי. קודם כל אהבה היא לא המצאה, ויש בה הרבה התנהגויות רווחות ומרחבים אפורים ענקיים שקשה לשאת אותם, והספרות היא המקום שאפשר לבטא בו את הקושי הזה ואת החמלה. הרבה אנשים נשענים על המונחים האלה ברגע של שברון לב, כדי לסלוח לעצמם: 'אוי, נסחפתי למערכת היחסים הזאת, הוא כנראה היה נרקיסיסט'; 'אוי, הוא כנראה היה רעיל בשבילי'. אז כמובן יש מקרים כאלה, אבל בדרך כלל מה שקורה זה הרצון לשלוט בעצמנו, בעוד אהבה היא אובדן שליטה. אני אוהבת את הסוף הטוב הפתור והסגור בספר כי הוא נותן זכות לאהבה להתקיים. היא רגש עצום שמחולל דברים יפים בחיים שלנו, וגם אם זה לא מסתיים בטוב, זה דבר חיובי".
עולם הדייטינג שאת מתארת נראה אכזרי, והזכיר לי את התזה על אווה אילוז על השפעת הקפיטליזם על חיי האהבה.
"הספר שלה 'מדוע האהבה כואבת' מאוד השפיע עליי. חוויתי שברון לב גדול אחרי קשר משמעותי, והספר שלה סידר לי את הראש, עזר לי לשים דברים בפרופורציה. היא עזרה לי לסלוח לעצמי, לסלוח לו, לסלוח לכל הבחורים ששברו לי את הלב. כי אותו שברון לב מהבחור הזה היה מכלול של כל שנות ה־20 לחיי, שבהן ניסיתי לצאת עם נשים ועם גברים, למצוא זוגיות, לקיים חיי אהבה. באותם זמנים כתבתי יומן שבו תיעדתי את התהליכים הרגשיים שלי, ויצאו לי משם טקסטים פואטיים שהם הבסיס לספר הזה. עבר זמן, התחתנתי בינתיים, ילדתי ילדים, הוצאתי ספרים, ואחר כך הסתכלתי על היומן הזה כחומר גלם. והבנתי שמה שמעניין בסיפור היה ששנינו היינו ביסקסואלים".
הנזילות המינית והטשטוש המגדרי אופייניים לדור ה־Y וה־Z.
"אני מילניאלית על הקצה, ילידת 1984, וזה אומר שאנשים כמוני עדיין מזדהים עם דור ה־X, הקולנוע, המוזיקה, אבל כבר הייתי בתוך מהפכת האינטרנט והרשתות החברתיות. והדברים האלה נכנסו לתוך חיי האהבה. מצד אחד, כמה כבר אפשר לכתוב על אהבה. מצד אחר, יש היום צורות חדשות שבהן אנשים מכירים, ומערכות היחסים שנוצרות בגלל הטכנולוגיה הן שונות, ומעוררות אחרת את הרגש".
אילו צורות חדשות יש למערכות יחסים?
"לקיים קשרים ארעיים או בלי מחויבות זה משהו שתמיד היה, אבל היום יש מה שנקרא 'סיטואיישנשיפ' — ריליישנשיפ תחת הסיטואיישן, כלומר כשיש מצב אנחנו ביחסים וכשאין מצב אנחנו לא. אני יכול להתקשר יום אחד, לבוא אלייך וזה לא יהיה יזיזות. כל עוד זה נמשך, זה מלא רוך ואהבה, אבל אין ציפיות להמשכיות. והרבה פעמים אלה קשרים שמידרדרים מתוך מערכת יחסים שכן יש בה מחויבות. קשה לשאת את הפרידה, אז במקום להיפרד טוטאלית נפגשים ואז הזוגיות עדיין קיימת ויש רגש. זה רווח מאוד, וגם מייסר מאוד. בטיקטוק צוחקים על זה שאנשים כותבים את שירי האהבה הכי מיוסרים שלהם בגלל סיטואיישנשיפ".
אז ייווצרו גם צורות סיפור חדשות על אהבה?
"זה צריך לקרות. אני כתבתי את הרומן שלי כי הרגשתי שצריך להיות לזה ייצוג. זה העולם, הוא אמביוולנטי, יש בו חופש מיני, וטכנולוגיות שבאמצעות אלגוריתמים מוצאות לך את הזיווג, ומצד שני יש קושי להתקרב ובאמת להיות ביחד".
ניסיון לקבל תג מגניבות
פיטובסקי מדברת על המעמד הלא ברור של הביסקסואלים בקהילה הלהט"בית ובכלל. הם מתקבלים בחשדנות משני הכיוונים. "אני יכולה להגיד על עצמי, ששנים תהיתי אם אני יכולה לקרוא לעצמי ביסקסואלית", היא אומרת. "אני 10% נמשכת לנשים ו־90% לגברים. אז האם אני יכולה לקרוא לעצמי ביסקסואלית? האם זה לא ניסיון לקבל תג מגניבות? אני נשואה היום לאדם שהוא סטרייט לחלוטין ויש לנו ילדים, אבל אני נמשכת מדי פעם לנשים כי זה חלק מהחוויה שלי. בכל בחירה יש ויתור. אם אגיד שאני סטרייטית, האם אני בארון ומעלימה מערכות יחסים שהיו לי עם נשים? ואם אקרא לעצמי ביסית, אז אולי אני מייחסת לעצמי הגדרת שווא?".
יש בספר סצנות אירוטיות מפורטות.
"נכון, גם כי זה כיף לכתוב אותן, וגם כי רציתי להראות בדיוק את זה — התסריט המיני הוא לא סטרייטי אף שיש שם בחור ובחורה. בספרים של רוני, למשל יש דמויות ביסיות, אבל הבחורות נשכבות על הגב ומרימות את הרגליים, וזו העמדה המינית של הספר. אצלי זה לא ככה. הדמויות מגיעות לסיטואציות המיניות בלי תסריט ויש להן חופש מסוים לעשות מה שהן רוצות, כי יש להן חוויה ממקום אחר. זו המשמעות של רשימת אקסים שמורכבת גם מנשים וגם מגברים. זה לא אתה הגבר החזק והשולט ואני היפהפייה התמה ששוכבת תחתיך. לפעמים גבר יכול להיות הדבר היפה הענוג והנחשק, והאשה יותר אקטיבית".
