מיכאל אלוני: "רגשות אשם ואני חברים טובים"
השחקן מיכאל אלוני משתתף ב"המזח" על המוצב המבודד במלחמת יום הכיפורים, משחק בתיאטרון וגם ביים קומדיה רומנטית קצרה. עצות לחיים הוא קיבל מהמורה שלו לפיזיקה שעדיין תולה בו תקוות, המפלט שלו הוא הים, והוא מוכן להרוג בשביל גל טוב. ספורט עושה אותו מאושר, וגם לבשל בשישי בצהריים. והוא חושב שדניאל הגרי סקסי ויש לו כריזמה של 20 רמטכ"לים
מיכאל אלוני
גיל: 41 • מקום מגורים: תל אביב • מצב משפחתי: בזוגיות. שחקן, במאי ומנחה ("שטיסל", "בשבילה גיבורים עפים", "מלכת היופי של ירושלים"). ב־27 באפריל תעלה בכאן 11 סדרה הדרמה "המזח" בכיכובו, המביאה את סיפורו של המוצב שנותר מבודד במלחמת יום הכיפורים
איפה אנחנו תופסים אותך?
"עשיתי לראשונה שיעור ניסיון בגאגא (שפת התנועה של אוהד נהרין — מנ"ש). משם נזרקתי ישר לזום עם ניו יורק לגבי תפקיד בסרט והגאגא עזר, זרימת האנרגיה היתה נכונה".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"בפרלמנט של בחור בשם מויש בקפה בשדרות בן ציון. רובם שם שמאלנים כבדים ומבוגרים ממני לפחות בעשור, ואני מביא דעות קצת שונות לשולחן וגם רוח נעורים. אני שותה אספרסו קצר חזק, לאחרונה נעדרתי, כי הבאתי הביתה מכונה ואני בריסטה ופלצן קפה רציני”.
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"עם מרלון ברנדו כי הוא בעיניי גדול השחקנים. מאז שהייתי סטודנט למשחק יש לי אסופה של כל הסרטים שלו, ועד היום אני מדי פעם צועק מתחת לחלונות 'סטלה' (מתוך 'חשמלית ושמה תשוקה' — מנ"ש). הוא חלוץ ששחה נגד הזרם, היה פעיל חברתי ושינה את פני המשחק".
על מה אתה עובד עכשיו?
"ביום ראשון תעלה בכאן 11 הסדרה הגדולה ‘המזח’, שהיתה אמורה לעלות ב־9 באוקטובר 2023 ומאז אנחנו מחכים. היא מהדהדת מהמלחמה של אז למלחמה של היום. הסרט קצר שביימתי 'ערה?' עלה ב־yes. זאת קומדיה רומנטית שבוחנת את האמון בין בני זוג. אני משחק בהצגות 'עקומים' בהבימה ו'חתונה מאוחרת' בתיאטרון באר שבע, ופרזנטור של ישראכרט".
מה השריטה שלך?
"אני מלא אמונות טפלות. אני יורק על חתולים שחורים, עובר במעברי חציה בצורה משונה, אבל האמונה הטפלה הכי גדולה שלי היא להסתכל בעיניים כשמשיקים לחיים, אחרת זה 7 שנים רעות של סקס".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"מהמורה שלי לפיזיקה אורי שרון בתיכון חדש, שהיה מורה מאוד ייחודי ושונה. הוא לימד אותנו לחשוב אחרת, והיה כותב על כל מבחן משפטים לחיים. אחד מהם שאני זוכר במיוחד: 'אין קיצורי דרך למקום שבאמת שווה להגיע אליו'. לפני שבועיים פגשתי אותו ברחוב והוא אמר: 'מיכאל, חבל, עדיין לא מאוחר בשבילך, יכולת להמציא דברים נפלאים'".
איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?
"אחד הימים החשובים בעיניי. אני מתחיל אותו מוקדם בפעילות פיזית, ואז אני הולך לשוק וקונה דגים, בשר, ירקות, פירות ופרחים. מכין את הבית, מעמיד סירים על האש. לא משנה אם אני מארח את המשפחה או הולך להתארח אצל אמא שלי, אני מפנק. אני מבשל עם בקבוק יין או ערק, שמש נעימה חודרת מהחלון, והריחות ממלאים את נחירי השכנים. הספציאליטה שלי הוא בשר, מצלי בתנור ועד תבשיל שמונה שעות על הגז. הדג המרוקאי שלי הוא חוויה והשניצל שלי הכי טעים בעיר".
איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?
“טלפורטינג (התעתקות - העברה של עצם ממקום אחד לשני בלי לעבור דרך המרחב שביניהם — מנ”ש). הייתי שמח להעביר את המרחק והזמן. זה גם מקצר חופשות וחוסך טיסות”.
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"כשאני מפחד לאכזב אנשים. אם יש גל טוב בים אני יכול להרוג קרובי משפחה, להגיד שאני בלוויה או באזכרה".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"ליטל פלדמן, בת הזוג שלי, היא האדם הכי סקסי. וגם דניאל הגרי, אין אדם שיותר הרגיע, נתן ביטחון והשרה בי אמון כמוהו. דובר צה"ל עם כריזמה של 20 רמטכ"לים".
למה אתה מתגעגע?
"ל־6 באוקטובר. עזבי את הטראומה שאנחנו סוחבים - חטופים שלא איתנו והחיילים ששילמו ושמשלמים את המחיר, אני מתגעגע למדינה שלי ולכוח שלנו להיות ביחד ולא ביחד ננצח. עם אחווה וסובלנות אמיתית אחד כלפי השני. אני מתגעגע למציאות שבה אין מלחמה".
איפה הכי היית רוצה לגור?
"אני מת על תל אביב, גר בה כל חיי והיא הכי טובה בעולם. הייתי רוצה לגור יותר קרוב לים".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"על מתנות לאחרים. אני באמת נהנה לתת ולקנות לאחרים ופחות נהנה להוציא על עצמי. עכשיו קניתי לחבר שנולד לו בן, לבת זוג שלי, לאחיינית שלי שהיה לה יומולדת. וגם על חופשות לחו"ל".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"לגלות יותר סבלנות לפעמים. אני מאבד סבלנות מהר מאוד".
על מה יש לך רגשות אשם?
"גדלתי עם אמא שנולדה בפולין, אז רגשות אשם ואני חברים טובים. אני מרגיש אשם שלפעמים אני לא משקיע מספיק זמן בחברים או משפחה".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"'המזח' זו אחת הסדרות שהכי חיכיתי שתעלה, משלוש סיבות: ליאור חפץ הוא במאי וכותב יוצא דופן, הקאסט מדהים, והסיפור שהוא סיפור אמיתי על המוצב היחיד שעמד במתקפת הפתע לפני 51 שנה במלחמת יום הכיפורים. מי שהחליט לקחת החלטה אמיצה כשהבין שאין כוחות שבאים לשחרר את המוצב, והוציא את החיילים לשבי המצרי, הוא ד"ר נחום ורבין, רופא במילואים שהוא גיבור הסדרה והדמות שאני מגלם. הוא גם אבא של אחד החברים הכי טובים שלי, אמנון ורבין, גדלנו יחד מגיל אפס. את סיפור השבי המצרי וההחלטה השנויה במחלוקת שלו להיכנע הוא סיפר כל חייו. לי היתה הזכות לגלם אותו, לשנות אחת ולתמיד את הדעה לגביו, ולהכריז עליו כגיבור אמיתי, כי הוא הציל את חייהם של כל החיילים במוצב. בהקרנה של הסדרה אולם שלם עמד ומחא לו כפיים".
מה מפחיד אותך? והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?
"מפחיד אותי המצב שאנחנו נמצאים בו. ששכחנו את החטופים, את הערכים שלנו כעם יהודי, ששכחנו למה אנחנו נמצאים פה. מפחיד אותי הפילוג שנוצר ושלא נראה את החטופים חזרה בבית בחיים. אני לא רואה לזה סוף, צריך לעשות עסקה ולשלם מחיר, לעשות את כל מה שביכולתנו כדי להביא אותם הביתה".
מקום המפלט שלך בימים אלו?
"הים. תמיד".
מה עושה אותך מאושר?
"ספורט עושה לי טוב. אני רץ, גולש, מתאמן, טניס, אקסטרים. וגם מתנדב. כשאתה נותן אתה מקבל יותר בחזרה. התנדבתי לאורך כל המלחמה עם פצועים ומפונים, וכבר שנים מתנדב בעמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי) ועמותות של בעלי חיים".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"המשפחה שלי והחברים שהם כמו משפחה".
מי האמנים שהשפיעו עליך?
"מייק ווייט (‘הלוטוס הלבן’) הוא הצ'כוב של ימינו. גם אנטון צ'כוב, שייקספיר, לאונרד כהן, קוונטין טרנטינו, הצייר גוסטב קלימט, דוסטויבסקי, עמוס עוז, אתגר קרת, חנוך לוין, מוצרט, אביהו מדינה ובוני גינזבורג, שהוא אמן ספורט מדהים בעיניי".
אם לא היית שחקן מה היית עושה?
"ארכיטקט. בלעצב חלל יש משהו שגם דורש התעמקות בפרטים ופרפקציוניזם, וגם יש בו ציור ואמנות".
