"ביססתי את הדמות של חזי על אמא שלי הלביאה שגידלה אותנו לבד"
לימור צרפתי־פרץ גדלה בשכונה חלשה ברחובות עם אבא נרקומן ואם שהיתה צריכה להיגמל ממנו. החומרים האלו שימשו אותה ליצירת "חזי ובניו", דרמה יומית נהדרת מרירה־מצחיקה המשודרת ב־HOT, שבה היא גם משחקת
"חזי ובניו" היא דרמה קומית יומית של HOT בידור, על בעל מוסך ששמו חזי יחזקאל וארבע בנותיו. למרות שם הסדרה והעובדה שקרא לבת הקטנה שלו אליהו, אין לו אפילו בן אחד. צרה. הפרק הראשון, מבין ה־42 של הסדרה, מתחיל בתקלה – במעמד החופה של האחות ריקי הכוס מתגלגלת מתחת לרגל של החתן ומי ששוברת אותה בטעות היא אלי, בת הזקונים של חזי. דודה שצצה משום מקום מטילה על המשפחה קללה: עד שאלי לא מתחתנת, אף אחת מהבנות לא יכולה להתחתן. ארבע האחיות, הנכדה רויאל ושתי הדודות שמתגוררות עם חזי בבית משפחת יחזקאל, יוצאות למסע במטרה להסיר את הקללה, ובדרך חושפות סוד משפחתי.
לימור צרפתי־פרץ, בת 39, יוצרת הסדרה, ומי שמגלמת את אתי, אחת האחיות הבוגרות של אלי, מספרת בריאיון לכלכליסט שהרעיון לסדרה הגיע כשסיפרה לסבתא שלה שהיא בהיריון עם בתה השנייה, והסבתא הגיבה בצער, כאילו שהתבשרה בשורה מרה. "היה חג, הלכתי עם בעלי לסבתא וסיפרתי לה שיש לי בבטן בת. היא נהייתה חיוורת, התחילה להרביץ לעצמה, ואמרה לי 'אולי הרופאים טעו', 'זה יכול עוד להשתנות'. הסתכלתי עליה בשוק ואמרתי לה 'אני שמחה שזאת בת, סבתא'.
1 צפייה בגלריה
"חזי ובניו". סדרה מלאת תנופה, דמויות מעולות ושחקנים מצוינים
(צילום: באדיבות HOT ו-NEXT TV)
"למחרת התיישבתי על המחשב וכתבתי סצנה של שבעה עמודים על הקללה של אחיות במשפחה שאין בה בנים. הצגתי את זה בסדנת כתיבה שלמדתי אצל אסף ציפור (מיוצרי "החמישייה הקאמרית" ו"הבורגנים" – ר"ק). הוא אמר לי: 'זה הדבר הכי יפה ששמעתי בחיים שלי'. והוא לא אחד שאומר דברים כאלה בדרך כלל. הוא פשוט לקח אותי ביד ואמר שהוא יעזור לי לקדם את זה".
התוצאה היא סדרה מלאת תנופה, דמויות מעולות וכתיבה מושכת, שעמוסה בשחקנים מצוינים, בהם איציק כהן בתפקיד חזי, נועה אסטנג'לוב, בן סולטן, לי בירן, עינת שרוף, אורלי זילברשץ, נלי תגר ואחרים. יצרו אותה לצד צרפתי־פרץ, מיתר פרהט ("בני מצווה") ורז יובן ("כפולה"), וביימה אותה לי גילת ("חוליגנים"). היא כתובה, מצולמת וערוכה בסטנדרטים גבוהים. "כולם נרתמו מתוך אהבה מטורפת לפרויקט", אומרת צרפתי־פרץ, "עבדו שעות נוספות. הרגשתי שמתאבדים על כל סצנה". השבוע שודר הפרק ה־21 מתוך ה־42. הפרקים שכבר שודרו זמינים ב־HOT VOD.
צרפתי־פרץ גדלה בשכונה חלשה ברחובות, שם גם מתרחשת הסדרה שלה, לאמא שהיא דמות למופת, לדבריה, ולאב נרקומן שאותו תמיד רצתה לְרַצּוֹת. לא היו לה עוד שלוש אחיות כמו בסדרה אלא אח אחד, שמאז שאביה נפטר מסרטן, חזר בתשובה. היום הוא חרדי, אב לחמישה ילדים.
"חזי הוא דמות האב שתמיד רציתי שתהיה לי", היא אומרת. "הוא מבוסס על אמא שלי הלביאה ועל סבתא שלי. אמא שלי גידלה אותנו לבד. היום כשאני אמא ואני מגדלת את הילדות עם בעלי, אני לא מבינה איך היא עשתה את זה. אמא שלי והאחיות שלה גדלו על המחשבה שהן לא מספיקות כי הן לא בנים. אני מתה על סבתא שלי. היא אשה כל כך חכמה, אבל בחיים אני לא אגיד לבנות שלי שהן פחות ממישהו".
ההורים של צרפתי־פרץ התגרשו כשהיתה בת שנתיים, אך האמא המשיכה לטפל באבא עוד שנים רבות אחר כך. בשלב מסוים הבינה שהיא צריכה להיגמל ממנו. "אבא שלי היה נכנס ויוצא מהכלא על סחר", היא מספרת. "ובפעם האחרונה שהיא ביקרה אותו שם, היא הגיעה עם אספקה של מאכלים ומתוקים. מנהל הכלא הסביר לה שאבא שלי מוכר את כל המאכלים שהיא כל כך מתאמצת להביא לו בשביל סמים. הוא הציע לה ללכת לתוכנית שנקראת 'מכורה למכור' כדי שהיא תיגמל ממנו. 'את מכורה לרצון לתקן אותו', הוא אמר לה. היא הלכה למפגש ניסיון ואז עברה את 12 השלבים כמו גמילה מאלכוהול, הכירה שם אנשים שחיזקו אותה ועזרו לה, וזה שינה את חייה. היא הפסיקה לעבוד בספונג'ה והתחילה לעבוד כפקידה בעירייה. היא ירדה מאוד במשקל. קודם לכן שקלה 120 קילו ורזתה כמעט בחצי. היא היתה אוכלת את הציפורניים עד זוב דם, ואחרי התוכנית הפסיקה גם עם זה. יש לה מערכת יחסים יציבה וטובה כבר 20 שנה".
על מערכת היחסים הזאת בין הוריה היא ביססה סיפור בשם "אושר" שכתבה, ואותו היא הראתה לציפור כשנרשמה ללמוד בסדנת הכתיבה שלו. "'את צריכה להשאיר את העבר בעבר', הוא אמר לי, ונורא נפגעתי. אין יותר אמת ממה שאני כותבת פה, חשבתי, איך אתה יכול להגיד לי לוותר על זה". אבל אז התרצתה וכתבה משהו אחר שהפך, כאמור, לבסיס לסדרה.
למעשה, החלום הגדול שלה תמיד היה משחק. היא למדה בבית צבי וקיבלה שם תפקידים ראשיים. "חשבתי שכשאצא מבית הספר יבגני אריה (המייסד והמנהל האמנותי של תיאטרון גשר – ר"ק) יחכה לי. ובאמת היה לי אודישן מיוחל והייתי גרועה. הנשמה שלי לא הגיעה. לא ידעתי להכיל את האירוע. זה היה גדול עליי. הייתי דקה מלהגשים חלום ולא הצלחתי. זה גרם לי למפח נפש.
"חזרתי לרחובות. הלכתי לעבוד בצהרונים כגננת וגם כמורה מחליפה. באותו זמן הכרתי את אופיר ובתוך שלושה חודשים הוא הציע לי נישואים. הייתי בת 29, גיל מאוחר להיות רווקה בסביבה שלי. הייתי מאלה שהתפללו עליה והפרישו עליה חלה. התחתנו, ואלה, הבכורה שלי, נולדה. ובאותו זמן סוכנת השחקנים שלי אמרה לי שהיא עוזבת אותי. הייתי מיואשת. הייתי קמה עם תהומות של עצב, ואומרת לאלוהים 'אם אני לא יכולה להיות שחקנית, קח ממני את התשוקה להיות כזאת'".
אתי, האחות שאותה היא מגלמת בסדרה, מוגדרת באירוניה מסוימת "אשת חיל עם לב של גמילות חסדים". לצרפתי־פרץ יש דיאלוג עם אלוהים, ובצידו ביקורת על הדת, שבאה לידי ביטוי גם בדמות של אתי, אשה בעלת תשוקה רבה וחוקים משלה. "בבית של אבא שלי היו דתיים מכל הסוגים, וגם חילונים. אבל אף אחד לא אמר לי איך להתלבש או איך להתנהג", היא אומרת. "עכשיו יש איזו דת חדשה כזאת. כל אחד חוזר בתשובה ויש לו מה להגיד ואיך לנהל אותך. כמו אחי. הוא חזר בתשובה כשאבא שלי נפטר. כשבאתי לשבעה, ולבשתי משהו שהוא לא הכי צנוע אבל הוא בטח לא פרובוקטיבי, הוא אמר לי 'את לא נכנסת ככה לשבעה'. אחי, כן? אמרתי 'פרינציפ אני נכנסת ככה'. בדת יש דברים חכמים. אני בעצמי מקיימת חלק מהמנהגים, כמו נידה למשל. אבל חוסר הקבלה שבדת זה משהו שאני לא מבינה.
"מבחינתי הדת, ואמונה באלוהים, זה פשוט להיות אנשים טובים. אני יודעת שאלוהים אוהב אותי ואני אוהבת אותו. אני לא מאמינה שאני צריכה לעשות את כל החוקים האלה. נכון שלפני שהסדרה עלתה עשיתי סגולת 18 נרות. אלה דברים שטבועים בי מהבית. אני מדליקה בכור פעם בשבוע נגד עין הרע. יש לי אמונות".
כשאני אומרת לה שאצטרך לחפש בגוגל מה זה בכור ו־18 נרות, היא מוציאה מהתיק שלה תיק איפור קטן ומתוכו קופסת פח עגולה קטנה ובה תערובת קטורת ותבלינים. "אלה גרגרים לטיהור וסגולה. יש כאן הל וזעפרן, ואת מדליקה את זה, כמו שעושים עם מרווה, מסלקת רוחות. אני הכי מכשפה", היא אומרת וצוחקת.
"אז כן, יש לי עניינים עם אלוהים. אני חושבת שהוא אוהב אותי גם אם אדליק נרות שבת וגם אם לא. אנחנו שומרי שבת, אבל אם יש הצגה טובה שאני רוצה שהילדות יראו, ניכנס לאוטו וניסע לתיאטרון".
הביקורות על הסדרה הן חיוביות ברובן, למעט אחת שהתלוננה על כך שזילברשץ, שחקנית ממוצא אשכנזי, מגלמת את אחת הדודות העיראקיות במשפחה. צרפתי־פרץ לא מבינה את הטענה. "זה כל הפוליטיקלי קורקט הזה", היא מסבירה. "אני רק הייתי מאושרת מזה שאורלי הסכימה להשתתף. היא יכולה לשחק את הדודה העיראקית כמו שאני יכולה לשחק את רנייבסקיה, בעלת האחוזה ב'גן הדובדבנים' של צ'כוב".
הבית, שממנו המנהגים הטבועים בה, הוא חצי עיראקי, כמו ב"חזי ובניו", וחצי מרוקאי. גילת, הבמאית של הסדרה, אומרת על צרפתי־פרץ שהיא "כוח טבע. חכמה ומוכשרת כמו שד, לא יודעת לשמוע את המילה לא". לכן, היא אומרת, היא מרבה לצטט לה את השיר של עדי קיסר "אני המזרחית". שיר שמתחיל כך: אֲנִי הַמִּזְרָחִית/ שֶׁאַתֶּם לֹא מַכִּירִים/ אֲנִי הַמִּזְרָחִית/ שֶׁאַתֶּם לֹא מַזְכִּירִים/ שֶׁיּוֹדַעַת לְדַקְלֵם/ אֶת כָּל הַשִּׁירִים/ שֶׁל זֹהַר אַרְגּוֹב/ וְקוֹרֵאת אַלְבֶּר קָאמִי/ וְבּוּלְגָּקוֹב/ מְעַרְבֶּבֶת הַכֹּל לְאַט לְאַט/ עַל אֵשׁ קְטַנָּה/ חָלָב וּבָשָׂר/ שָׁחֹר וְלָבָן/ הָאֵדִים מַרְעִילִים./ אֶת הַשָּׁמַיִם כָּחֹל לָבָן/ שֶׁלָּכֶם./ מָה תַּעֲשׂוּ לִי?".
מזדהה עם השיר?
"כן, אבל אני גם חושבת שאנחנו כמזרחים כבר תיקנו. אנחנו שווי ערך. נכון שפעם הייתי רואה את 'זגורי אימפריה' ואומרת לעצמי: 'וואי, יש כאן משהו שהוא כמוני'. היום לאט לאט יש יותר דברים שהם כמוני. אני חושבת שאנחנו כן הגענו למקום של שוויון".
