25 שנים אחרי שכבש את הוליווד - סטיבן סודרברג חוזר
25 שנים אחרי שכבש את האוסקר, הבמאי שזכה לאהדת המבקרים והקהל, ואז פרש מהוליווד – חוזר לפלרטט עם המיינסטרים ומוציא שני סרטים בשנה. אבל "תיק שחור" החדש שלו עם קייט בלאנשט הוא בו־זמנית הפתעה ואכזבה
חלפו 25 שנים מאז שסטיבן סודרברג היה השם הכי חם של הוליווד. זה היה בשנת 2000 כשסודברג הוציא שני סרטים בשנה אחת: את "ארין ברוקוביץ'" ואת "טראפיק". הוא היה מועמד לאוסקר על הבימוי של שניהם, אחד הבמאים הבודדים בתולדות הקולנוע שהיו מועמדים לאוסקר על בימוי פעמיים באותו טקס, והוא זכה על "טראפיק". באותו טקס זכו באוסקר גם שניים משחקניו: ג׳וליה רוברטס על "ארין ברוקוביץ'" ובניסיו דל טורו על "טראפיק". ההצלחה העצומה הזאת, והחיבור המוחלט בין מסחריות ובין אמנות, הפכו אותו לבמאי מחוזר שכל שחקני הוליווד רוצים לעבוד איתו, ומשם הוא קפץ מדרגה לבימוי שלושת סרטי ״אושן 11״ שהעניקו לו גם מעמד של במאי שוברי קופות.
והנה, סודרברג שוב מוציא שני סרטים באותה שנה. בסוף השבוע יצא סרטו החדש ״תיק שחור״, עם קייט בלאנשט ומייקל פסבנדר בתפקידים הראשיים. שלושה חודשים קודם הופץ סרטו הקודם, ״נוכחות״. אבל בגיל 62 סודרברג הוא במאי שונה לחלוטין מהבמאי שהיה כשזכה באוסקר בגיל 37. ככל שסודרברג מצליח יותר, כך נדמה שהוא מעדיף להתחפר ולהיעלם מעיני הקהל, ליצור סרטים יותר ויותר קטנים ומחתרתיים. הוא הבמאי הכי מפורסם שיעשה הכל כדי שלא לביים להיט. לכן, ״תיק שחור״ נראה על פניו כמעין קאמבק מהוסס: הוא שוב עובד עם אולפן גדול (אולפני יוניברסל), ועם כוכבים גדולים, ועדיין זהו סרט קטן וקאמרי, ההפך משובר קופות.
1 צפייה בגלריה
מייקל פסבנדר וקייט בלאנשט ב"תיק שחור". סודרברג שוב עובד עם אולפן גדול ועם כוכבים גדולים
הרומן ההפכפך שלו עם הוליווד כבר תועד נרחבות: האיש שזכה בדקל הזהב בגיל 26, הבמאי הצעיר אי פעם, על סרט הביכורים שלו ״סקס, שקרים ווידיאוטייפ״ (1989), זכה אז להצלחה מסחרית שאפשרה לו להישאר עצמאי. אבל כש״רומן לא חוקי״ (1998) הפך לשובר קופות והפך את ג׳ורג׳ קלוני לכוכב, סודרברג טבל את בהונותיו בביצה ההוליוודית, ונכווה. הוא רב עם האולפנים שלא הבינו שהוא מקדים את זמנו. כשביים ב־2011 את ״התפשטות״, איש לא האמין שהסרט הזה יחזה כמעט במדויק את מה שיקרה במגפת הקורונה תשע שנים אחר כך, ויהפוך ללהיט. ולכן בסופו של דבר הוא פרש מהוליווד. סודרברג – שהכריז ב־2012 שהוא מפסיק לעשות סרטים אבל התחרט חיש מהר – הבין מהר שהוא יעשה הכל כדי להיות הבוס של עצמו. כשאיש לא רצה להפיץ את סרטו ״חיי עם ליברצ׳ה״, הוא מכר אותו ל־HBO ויצר רצף סרטים עבור שירותי סטרימינג. הוא עושה סרטים זולים, קומפקטיים, בעצמאות גמורה, והוא כנראה חבר טוב כי הוא עובד שוב ושוב עם אותם אנשים: שמונה סרטים עם קלוני, תשעה עם מאט דיימון, ארבעה עם רוברטס, שניים עם מריל סטריפ וכעת ״תיק שחור״ – סרטו ה־35 – הוא השני שלו עם בלאנשט. זה הספק עצום של במאי שרק רוצה ליצור בעצמאות גמורה: הוא מפיק בעצמו, מצלם בעצמו (תוך שהוא משתמש בשמו של אביו כשם בדוי) ועורך בעצמו (תוך שהוא משתמש בשמה של אמו כשם בדוי).
אבל להספק הזה יש גם מגרעות. סודרברג הוא אחד הבמאים האהובים עליי. הוא מדען של קולנוע וחוקר של סרטים ישנים ושל דקדוק קולנועי, הוא אינטליגנטי להפליא, וכל סרט שלו הוא הרפתקה קולנועית שנונה. אך אם בתחילת דרכו נדמה היה שיש לו עולם דימויים משל עצמו וסרטיו עסקו בחקירת הפער בין אמת ושקר, בין כנות ורמאות, הרי שבשנים האחרונות סרטיו כל כך קטנים ומינוריים שהם הפסיקו להיות מלהיבים. במקום לעסוק בתימות, נדמה שסודרברג עוסק בלוקיישנים, ואיך לצמצם את העלילות שלו למינימום: את ״הכל דיבורים״ צילם על אוניית פאר, את ״קימי״ הוא צילם כמעט כולו בלופט, את ״נוכחות״ בתוך בית דו־קומתי, ורוב הסצנות העיקריות של ״תיק שחור״ מתרחשות בפינת האוכל של זוג מרגלים.
סודרברג מביים מטא־סרטים: ״סולאריס״ העמיד פנים שהוא מדע בדיוני אבל למעשה היה סרט אינטימי על געגועים ואבל, "לוגאן לאקי" לא היה סרט על מרוצי מכוניות, "ציפור בשחקים" לא היה סרט על כדורסל, "נוכחות" לא היה סרט אימה ו"תיק שחור" הוא לא סרט ריגול. כך כל אחד מהסרטים הוצג ושווק, אבל סודרברג משתמש בז'אנר כדי לחתור תחתיו. זה חכם ושנון, אבל מתחיל להיות צפוי ומתסכל. כבר עשר שנים שכל סרט חדש של סודרברג מבטיח לצופיו שכל סרט ייפתח בהבטחה ויסתיים באנטי־קליימקס.
ולכן "תיק שחור" הוא גם הפתעה נעימה וגם אכזבה. זה סרט אלגנטי, בוגר ורהוט, שמתקדם לשיא שלעולם לא מגיע. סודרברג עדיין אהוב ומסקרן, ואם הוא מחפש את עצמו, אני מוכן להתאזר בסבלנות ולחפש את עצמו איתו. הוא, בכל אופן, כבר סיים לצלם את סרטו הבא, כך ש־2025 עשויה להיות השנה שבה סטיבן סודרברג הוציא שלושה סרטים.
