"צד אחד משחק בדמוקרטיה והשני רומס אותו באלימות. אני לא מעוניין להשתתף בתיאטרון הזה"
התסריטאי והמוזיקאי אריה הספרי מספר בריאיון לכלכליסט על החבירה לאביו שמואל הספרי לעונה החדשה של "מותק בול באמצע", ומודה ש"במציאות הנוכחית, הסאטירה הפוליטית הזו נראית כמו נוסטלגיה לימים הטובים של השחיתות"
יום לאחר שהמציאות הפוליטית התערבבה עם תוכנית ריאליטי, כאשר מפגינות נגד המלחמה קפצו על במת "האח הגדול" בשידור חי, עלתה סדרה על פליטת ריאליטי שמצאה את עצמה בתפקיד בכיר בכנסת ישראל. "מותק בול באמצע", סדרה סאטירית, שעונתה הראשונה שודרה בכאן 11 ב־2021, חזרה השבוע לאותו ערוץ עם עונה שנייה, כשכל עשרת פרקיה משודרים ברצף יומי.
את העונה הראשונה של "מותק" יצר המחזאי והתסריטאי הוותיק והמוערך שמואל הספרי ("קדיש", "פולישוק"), ועכשיו הצטרף אליו בנו אריה הספרי, כתסריטאי ויוצר. בעונה הזאת, מפלגת "בול באמצע" מתמודדת עם הפרישה של מנהיגה, אגוז בזלת, וחנה חנינא חנן תופסת את מקומו. מותק מרדכי (גילי איצקוביץ') ממשיכה לקדם נושאים חברתיים בעוד מכון אחיתופל המסתורי מנסה לגייס אותה להוביל חקיקה שתאפשר נשק לכל אזרח. הסדרה כתובה מעולה ומשוחקת נהדר, במיוחד אופירה רחמים בתפקיד יו"ר הסיעה ויניב ביטון, יועץ הסתרים. החולשה שלה היא בכך שהדמויות לעתים נוטות לפצוח בנאומים.
מכון אחיתופל, לפי הסדרה, הוא "מוסד אידיאולוגי־אקדמי הפועל לקידום... פירוק ישראל החילונית... עוסק בחופש הנקמה, חופש התנועה בשטח כבוש, הזכות לבולדוזר, זכות האשה לפרנס, נטרול רגולציה וטשטוש האחר... פועל לשוויון בין כל זרמי היהדות האורתודוקסית ללא הבדל דת, דת ודת". כאשר עולה בסדרה הדאגה מי יחליף את ראש המפלגה, אומרת עופרי בן לולו־אלול (ליטל שוורץ): "שקית ניילון קרועה המתעופפת ברוח יכולה להחליף אותו. גביע קוטג', נעל קרוקס ורודה, חול פיפי חתולים, צנצנת ריבת גויאבות, פלייר חלוד יד שנייה, פלנלית משומשת, פטמה של שממית, כולם מתאימים לתפקיד יותר ממנו".
"כל האירועים בסדרה 'מותק בול באמצע' דמיוניים לגמרי – לא קרו, לא קורים ולא יקרו, חלילה", כתוב בדיסקליימר. "כל המוצא קשר למציאות חיינו עושה זאת על אחריותו בלבד". אז על אחריותי אציין כי כל מי שעיניו בראשו מבין כי מכון אחיתופל שואב את השראתו מקהלת, כי תיאוריית שקית הניילון היא תשובה לשאלה הנשאלת תדיר מי יכול להחליף את נתניהו כראש ממשלת ישראל, וכי המתואר בסדרה קרה גם קרה, והלוואי שרק זה היה קורה.
"היא מרגישה כמו סדרה היסטורית", מסכים בריאיון איתו אריה הספרי. "משהו נוסטלגי מ־2012. הו, איפה הם הימים הטובים של השחיתות, ולא של ראש ממשלה שמרעיב למוות 2 מיליון אנשים ומקריב את מה שנשאר מהחטופים בשביל ההישרדות הפוליטית שלו".
הסדרה לכאורה מתרחשת בהווה, אבל אין בה אזכור ל־7 באוקטובר או למלחמה. איך מיישבים את זה?
"העונה צולמה לפני שנתיים ונכתבה לפני שלוש שנים. אפשר רק לומר, מבלי לעשות ספוילרים, שהיא נגמרת במציאות כפי שהיא היום".
"מגנה את המתונים משני הצדדים"
הספרי (38), תסריטאי ומוזיקאי, הוא בנם של השחקנית חנה אזולאי הספרי והמחזאי שמואל הספרי. יש לו שני אחים, התאומים אבשלום ויאיר. עם אבשלום הקים את ההרכב המוזיקלי WC. כמה מהשירים שלהם נהפכו לשירי המחאה של בלפור. אבל המחאה ההיא, ואלה שבאו בעקבותיה, נראות להספרי היום כחסרות משמעות. בטוויטר הוא מגדיר את עצמו כמי ש"מגנה את המתונים משני הצדדים".
"זאת בדיחה ישנה, מ־2017", הוא אומר בשיחת זום מהולנד. "אבל יש משהו מורט עצבים בתיאטרון הזה. מדינת ישראל נמצאת במלחמת אזרחים שקטה, מאז רצח רבין, כשצד אחד מסתער וצד שני מעמיד פנים שהוא בדמוקרטיה. כולם מרוויחים מהתיאטרון הזה – הימין נהיה יותר ויותר פשיסטי ומאשים את השמאל שהוא לא יכול לממש עוד תוכניות שלו, והשמאל מתהדר באבירות דמוקרטית לכאורה. מרגע שעוברים חוקים כמו חוק הלאום, אז כל הסיפור הדמוקרטי הוא פחות מציאות ויותר מצג שווא שמטרתו קיום מדינה טכנולוגית עשירה ומודרנית שמקיימת אפרטהייד דה פקטו, מבלי שהעולם המערבי ימשוך את ידיו ממנה. אותי לא מעניין לקחת חלק בתיאטרון הזה שצד אחד משחק בדמוקרטיה והצד השני רומס אותו באלימות.
"מפלגת מרכז, כמו בסדרה, היא תמיד הדרך הכי טובה לדבר על זה. משום מה המרכז הפתטי מתנהג כמו שחקן מזדקן שמתעקש להמשיך לשחק את התפקיד שלו אף על פי שהקהל כבר ברח והבמה עולה באש, כאילו ש־The show must go on".
כיום הוא חי באמסטרדם, ומעלה שם מופע המשלב סטוריטלינג ומוזיקה. "זה מופע אוטוביוגרפי, פוליטי, עוסק במשפחה, בסיפור של המשפחה בשואה, קצת על ההתנגדות שלי לימין הקיצוני בארץ, קצת על השירות הצבאי שלי. נרטיב מאוד ישראלי, שלא מתנצל בישראליות שלו", הוא אומר.
על ישראל ויתרת?
"ממש לא. אני אוהב את ישראל והישראלים וכואב לי כמו שכואב לכולנו, אבל אני בהחלט הולך ומשתכנע שהדרך היחידה להשפיע כרגע היא מבחוץ. השתלטה עלינו ברית בין קיצוניים משיחיים לאנשים עם זיקה לעולם התחתון ואין להם כוונה לשחרר. הם השתלטו על המשטרה ומנסים להוציא מהחוק מועמדים ערבים. אני אוהב את נעמה לזימי ויאיר גולן אבל זה ברור לגמרי שגולן הוא מנהיג שנבחר לא עבור בחירות אלא עבור הרגע שיסתבר שאין שום כוונה לקיים בחירות. וברגע שההבנה הזו תחלחל, יקרה מה שיקרה, ואולי מה שיקרה יהיה משהו שאני יכול להצטרף אליו.
"ומצד שני בעולם, את רואה נוער לבן פריבילגי נמשך מהשמאל הרדיקלי לכיוון של אג׳נדה אסלאמיסטית, וזה מפחיד. הקטארים יצאו יותר יהודים מיהודים. הם עשו לובינג חכם על פני עשורים בזמן שמאחורי הגב החזיקו נבוט גדול. בזמן שהשיח נעשה רדיקלי, יש היום מעטים שנושאים את קולו של הרוב ההומניסטי שגם אם לא אוהב את המצב בעזה, עדיין רואה בני אדם לפני ממשלות.
"התשובה היא שהאנשים השפויים ימצאו את האנשים השפויים ויחברו אליהם. יהודים וגם לא יהודים. ובמיוחד צריך למצוא את השותפים השפויים שיש לנו במזרח התיכון כי רק דיאלוג בינינו יכול לגרום ללבנים האירופים והאמריקים להפסיק להתייחס לאזור שלנו כמו לזירת גלדיאטורים שחייבים לבחור בה צד. יש כאן רגע משיחי מסוכן שבו קיצוניים מוסלמים, יהודים ואוונגליסטים מדהירים אותנו למלחמת דת, ואני משתדל להשתמש בקול שלי כאן, גם אם הוא לא גדול, כדי להילחם בזה".
כדאי להתייחס לנבואות הזעם של הספרי ברצינות. באוגוסט 2023, חודשיים לפני הטבח של 7 באוקטובר, כתב בטוויטר את הדברים הבאים: "בעוד חודשיים בערך תיפתח עלינו מתקפה של אלפי טילי קרקע־קרקע בדיוק ברדיוס של 10 מטר במצב שבו חצי מהצבא באי כשירות. חוליות הקומנדו של חזבאללה ייצאו ממנהרות ויכבשו חמישה מאחזים בגליל. זו תהיה מלחמה בעורף, שלא דומה לשום דבר שהכרנו, ומדינה, שלוקח לה שבוע לכבות שריפה בכרמל, תצטרך להתמודד עם כאוס ופאניקה כללית במצב שבו המערכות מסוכסכות בתוך עצמן והצבא נטול כלים להשיב תגובה מדויקת שתנטרל את המתקפה. הסוף ידוע מראש – השמאלנים הטובים ישימו בצד את הטינה כלפי האויבים מבית, ייצאו לקרב בלית ברירה וכרגיל יהיו אלה שיכריעו אותו. אבל כידוע, פשיזם משגשג אחרי השפלה לאומית ותוך כדי שישראל מלקקת את הפצעים יתחיל פה קמפיין נגד השמאלנים הסרבנים שבאשמתם כל זה קרה והמדינה תדהר למשטר נאצי פר אקסלנס".
טעית בתחזית שלך לגבי החזית.
"מי היה יכול לדמיין שארגון בגודל של תיכון בבת ים יוריד צבא עם תקציב של 60 מיליארד שקל לשנה".
"ציבור זעום חטף מדינה שלמה"
הספרי, שגדל בתל אביב להורים מעורבים פוליטית שגם חתומים על העצומה של האמנים שעוררה סערה בשבוע שעבר, מרגיש שהיחס שלו למדינה ולמי שעומד בראשה הוא אישי. "20 שנה אחרי מלחמת יום כיפור, כשהוא כבר מחזאי ובמאי מצליח, קראו לאבא למילואים כדי שיחזיר עטרה ליושנה, ויחדש את המסורת הנפלאה של הלהקות הצבאיות", הוא אומר באירוניה. "זה קרה בשנות התשעים, הייתי ממש ילד. הוא כתב שיר שידחף את הסכמי אוסלו, 'חורף 73'. התמונה של החיילים ששרים למבוגרים הבטחתם שאנחנו נהיה הדור האחרון שנחיה על חרבו אחרי המלחמה הזאת – עבדה בענק. רבין ביקש קלטת של השיר לאוטו.
"האמנות של אבא שלי נהפכה לחלק מתהליך היסטורי גדול. הילדות שלי נצבעה בצבעים אופוריים, היתה תחושה שתכף ניקח את האוטו וניסע לרמאללה או לדמשק ונאכל חומוס ונביא צ'פחות בכיף. ככה שרצח רבין הוא מאוד אישי מבחינתי. את אבא של אבא שלי לא הכרתי. הסבא המרוקאי שלי מצד אמא דיבר עברית שהתקשיתי להבין, אז ‘מיניתי’ את רבין להיות סבא שלי. לי ולהרבה ילדים שהסבים שלהם היו רבין מצד אחד ואריק איינשטיין מהצד השני יש חשבון פתוח עם נתניהו".
אתה יוצר מתוך הביוגרפיה של אבא שלך וגם כותב איתו ויוצר מוזיקה עם אחיך. הכל נשאר במשפחה.
"עבדתי עם הרבה אנשים, אבל נוח לי לעבוד עם המשפחה. יש לנו שפה משותפת. זה לא שהיה קל לעבוד עם אבא, וגם לא תכננתי את זה. זאת היתה יוזמה שלו ורציתי שתהיה עונה שנייה. אז הצטרפתי למרות המטען שבדבר. אנחנו רואים דברים עין בעין בהרבה מובנים. שנינו מתייחסים לטקסט בצורה דומה, כמשהו שמעביר יותר מרק אינפורמציה, אלא כמוזיקה. משהו שיש בו אסקלציה, שיש בו תופי מלחמה, שיש בו צרורות, שיש בו טנגו. כשיש פאוזה היא רועמת. שומעים את זה גם בטקסטים שלו וגם במוזיקה שלי. זה מאוד ברור.
"מבחינה סגנונית כתבנו את קווי העלילה ביחד, ואת חלק המונולוגים בצעקות אלתרנו ביחד. כששנינו התפוצצנו מצחוק מיד כתבנו את זה על דפי A4. אחר כך הוא פרש את זה וחילק בינינו סצנות. חוויה מיוחדת. לא יודע מתי תהיה לי עוד הזדמנות לעבוד איתו ככה. להיות בכזאת סימביוזה".
נשמע שהביקורת הכי חריפה שלכם בסדרה מופנית לציונות הדתית, לפחות לפי האנשים שעובדים באחיתופל.
"אנחנו מדברים על שיטה שהגיעה מארצות הברית ומטרתה למכור ערכים ליברטריאניים בעסקת חבילה עם עליונות לבנה. פה זה מתחבר עם העליונות היהודית שהיא האג'נדה של הציונות הדתית המשיחית. הם שווים ארבעה מנדטים ומשפיעים כאילו היו 40. ככה ציבור זעום מצליח לחטוף מדינה שלמה".
ועוד בענייני משפחה – אתה חצי אשכנזי וחצי מזרחי. בתוכנית, כשחנה חנינא חנן מבשרת למשפחתה שהיא נציגת המזרחים בכנסת, הם לועגים לה. "את נלחמת מלחמות של שנות החמישים והשבעים". בעיניך המאבק המזרחי הוא מיושן?
"כן, יש אליטות חדשות בארץ ומאוד ברור מיהן. יש תהליך מכוון של בידוד ישראל והקרסת הכלכלה כדי לרושש אליטה אחת ולהעביר את נכסיה לאליטה חדשה. כל מה שנשאר מהאג'נדה המזרחית זה מניפולציה; פחית חומצה ששופכים על פצעים. הבורגנות המזרחית החדשה, זו שמירי רגב הבטיחה לעצב בדמותה, מרומה. תוך כדי שדיברה העבירה את הלפיד למתנחלים".
בכל הקשור לפוליטי ולחברתי הסדרה נועצת מחטים בבלון, אבל הפן הרומנטי, והדמות של מותק עצמה, נשמרים. הסדרה מאמינה בהם.
"נכון, מותק היא הרואית. אנחנו מספקים רגעים אנושיים של אהבה וחמלה. אנחנו גם מראים כי ההשחתה יכולה להגיע לכל אחד, גם לדמות הכי אנושית. אבל כן, אנשים מתאהבים, זה לא תמיד ציני".
