סגור
מימין השחקנים נדב ארטשיק ו ידידיה ויטל עם הבמאי רום רזניק בחזרות להצגה פאקינג מן פנאי
מימין: השחקנים נדב ארטשיק וידידיה ויטל עם הבמאי רום רזניק בחזרות ל"פאקינג מן". "בימים האלה אנשים צריכים קצת אוויר והומור" (צילום: אביגיל עוזי)

"הפכנו את החוויה ההומואית לאוניברסלית"

מחזה נועז מהמאה ה־19 מועלה עכשיו בתיאטרון המשולש בגרסה עדכנית וגאה. "יש משהו קצת אקסטרימי בחוויה המינית אצל הומואים, אבל בסוף מה שמחבר בין כל הדמויות זה הצורך לא להיות לבד", אומר הבמאי רום רזניק 

המחזה: המחזה "המעגל" (1896), מאת המחזאי והרופא האוסטרי־יהודי ארתור שניצלר, נחשב בשעתו שערורייתי בשל העיסוק בסקס מזדמן בווינה של המאה ה־19. שניצלר שם דגש ביצירותיו על תהליכים פסיכולוגיים שעוברים על הגיבורים וכתב על מסיבות חשק, גירושים, רומנים ובגידות. מאחורי מפגשי הסקס מסתתרות בעיקר בדידות וכמיהה לשייכות.
המחזה זכה לכמה עיבודים וגרסאות, כולל עיבוד לקולנוע של הבמאי הגרמני מקס אופולס בשנות ה־50 ושל פרננדו מאירלס עם הסרט "360" ב־2011. המחזאי האמריקאי זוכה פרס הטוני ג'ו דיפייטרו ("איי לאב יו לנצח, אבל...") כתב את "פאקינג מן", העיבוד הנוכחי שעולה לראשונה בישראל, ועלה ב־2009 בניו יורק ובלונדון.
בעולם של טינדר, גריינדר ופורנו, בחיפוש אינסופי אחר אינטימיות, עשרה גברים נפגשים אחד עם השני כדי לשכב, אבל כל מפגש כזה הוא גם קצת מעבר. הפורמט הוא עשרה מפגשים כאשר בכל אחד יש דיאלוג בין שתי דמויות – דמות א' פוגשת את ב', ב' את ג', ג' את ד' וכך הלאה עד שנסגר מעגל. זה מצטבר לאוסף תמונות חשופות של קשרים בין גברים, פער בין בדידות לשייכות, בין חופש לאהבה. "זה עיבוד למחזה בגרסה ההומואית", אומר הבמאי והמתרגם רום רזניק. "כל הדמויות על הרצף ההומואי מכל גוני הקשת — מהומו בארון עד הומו מוצהר, מביסקסואל עד זוג נשוי".
משתתפים: נדב ארטשיק, רם גואטה, ישי בן משה, ידידיה ויטל ושלו גלבר.
הבמאי: רזניק הקים את תיאטרון המשולש לפני ארבע שנים עם חבריו ללימודי הבימוי בסמינר הקיבוצים נמרוד דנישמן ויובל קורן מתוך רצון לעשות תיאטרון גאה שמייצג את הקהילה: המאבקים, הכאבים, האהבות וההומור. רזניק – במאי, כוריאוגרף ומורה לתיאטרון – שימש בעבר כמנהל המחלקה האמנותית של תיאטרון באר שבע. בין ההצגות שביים: "האחד", "דניאל בעלי", "יותר מזה אנחנו לא", הקברט הסאטירי "למען האמת" ועוד.
"אני רוצה שכל אחד שיצפה בהצגה יזהה בעצמו מה הבדידות והצורך להיות ביחד גורמים לו לעשות. יש משהו קצת אקסטרימי אצל הומואים בחוויה המינית אז לקחנו את זה לשם, אבל אלה חוויות ספציפיות שהן אוניברסליות. יש בהצגה אלמנטים מהעולם ההומואי כמו מערכות יחסים פתוחות, אבל בסוף מה שמחבר בין כל הדמויות זה הצורך לא להיות לבד, להיות שייך, להרגיש שרואים אותי. הומואים מתחילים במינוס בחוויה שלהם, כי הם צריכים להוכיח משהו לעולם ולפצות על משהו. לכן זה מעניין לראות הומו בארון לעומת הומו מוצהר, או בחור שעושה אונליפאנס ומתפרנס מהמיניות שלו".
העבודה: בחדר החזרות במרכז הגאה בגן מאיר רזניק מדריך את השחקנים, כל שחקן מגלם שתי דמויות. ברור לגמרי מדוע הפורמט של שניצלר זכה לעיבודים רבים. יש משהו במבנה שבו כל דמות משתתפת בשתי סצנות עוקבות שגורם לצופה להיקשר ולהתחבר אליה ולהכיר אותה מזוויות שונות.
בסצנה הראשונה חייל מגיע לנער ליווי כי הוא פוחד שהוא הולך למות בצבא והוא חייב לנסות. בסצנות אחרות יש שחקן קולנוע מצליח שנפגש עם מחזאי, זוג נשוי במערכת יחסים פתוחה שמתנסה ביחסים בנפרד. "המחזה המקורי מתעסק במין ופתאום החיבור של הומואים למין במבנה הזה מוליד שאלה גדולה יותר: על מה זה באמת?", אומר רזניק. "אנחנו חוקרים ומבינים שיש איזה משהו שמבקש חיבור, מין תחושה שכולם נורא בודדים והם צריכים להיות עם מישהו. בקהילה שלנו מסתכלים תמיד על מיניות בצורה כזאת שנורא קל לכולם אבל בסוף זו פעולה שמבקשת להיות ביחד".
16 שנה עברו מאז עלה המחזה לראשונה ועל הקהילה עברו שינויים ותמורות, אבל רזניק עשה בו רק עדכונים מינוריים. "אז, למשל, לא היה גריינדר, אבל זה גם מה שאהבתי במחזה, עניין אותי שהמפגשים הם פיזיים, כל הסצנות קורות בחיים האמיתיים ולא באינטרנט. אז עדכנתי שלפני הפגישה הם נפגשו בגריינדר, או שאת שחקן הפורנו הפכתי לאחד שעושה אונליפאנס, שזה הפורנו של היום. אני מרגיש שבימים האלה אנשים צריכים קצת אוויר והומור, אז 'פאקינג מן' הוא אומנם לא קומדיה אבל יש בו אלמנטים קומיים".
המוזיקה והבמה: על הבמה שעיצב רועי ואטורי יש סטריפ לבן שעליו גם מוקרנים קטעי הווידיאו שעיצב נועם צפתי שמועלים בכל פעם שמגיע רגע האקט המיני בסצנה. על הבמה רק שולחן ושני כיסאות עץ. "שמנו דגש על מערכות היחסים והמפגש האנושי כי הלוקיישן לא משנה. זה יכול להיות בכל מקום וכל בן אדם", אומר רזניק. את המוזיקה הנפלאה, שמהווה חלק משמעותי בהצגה, יצר כנען לבקוביץ, הן למעברים בין הסצנות והן לרגעים בהם מוקרן הווידיאו. היא מורכבת ממיקסים של שירים מוכרים (לנה דל ריי, אבבא, פט שופ בויז ועוד), רובם עוסקים באהבה.
הצגה ראשונה: 23 ביולי, תיאטרון המשולש מיסודו של המרכז הגאה, גן מאיר, תל אביב. מגיל 16 ומעלה.