נורבגיה - מסע אל ארץ ההוביט
נורבגיה - מסע אל ארץ ההוביט
רוצים להרגיש כמו הוביט? סעו למערב מדינה הסקנדינבית, מולדת הפולקלור שהצמיח את ספריו של טולקין
ב־2006 דווח שסרטי "שר הטבעות" של פיטר ג'קסון הקפיצו ב־40% את היקף התיירות הנכנסת לניו זילנד, שם צולם הסרט. מעריצי ספריו של טולקין רצו להסתובב בנופים שג'קסון הפך למקומות שעד אותו רגע היו מילים ומפות, ופתאום הפכו נופים מוחשיים. העברת צילומי העונה השנייה של "טבעות הכוח" לסקוטלנד עשויה לחולל תופעה דומה במדינה הזאת, שבה טולקין הסתובב כדי לשאוב השראה מהנופים (הוא טייל גם באלפים השוויצריים). אבל מי שרוצה לחוות את הנופים והפולקלור שהולידו את ספריו של טולקין, כדאי לו לנסוע למערב נורבגיה. לשם נסעתי בתחילת הקיץ, למה שהתגלה כטיול הכנה מושלם לקראת "טבעות הכוח".
ראשית, הנוף. ככל שנוסעים מערבה וצפונה מאוסלו ההרים הולכים ונהיים גבוהים יותר, ונדמים כענקים מכופפים, שכל אחד מהם עומד בנפרד. זה אחד הדברים שמאפיינים גם את נופי הארץ התיכונה: אין שם רכסי הרים, אלא הרים בודדים שהתוואי שלהם נראה כמו תרשים אק"ג - הר ועמק ואז הר גבוה יותר. ואז מפלי ענק, חלקם זורמים מן ההר עצמו, חלקם נשפכים מהפסגות, הדרכים חולפות לצדם ולעתים כמעט בתוכם.
אבל זה לא רק הנוף, זה גם הפולקלור. טולקין שאב השראה לכתביו ממיתוסים נורדיים שלמד באוקספורד - מיתוסים על גיבורים ודרקונים, אלפים וטרולים. אלו נוכחים גם ב"טבעות הכוח", שם, כבר בפרק הראשון, מוצג מפגש של גלדריאל עם טרול קרח. ובשיחות עם נורבגים מתברר שבעבורם עולם הפולקלור הזה אינו היסטוריה עתיקה, אלא תרבות חיה וקיימת: הטרולים, למשל, הם חלק בלתי נפרד מסיפורי העם שהורים מספרים לילדיהם. יותר מאלף שנים אחרי שנורבגיה אימצה את הנצרות, אמונות טפלות שנועדו להרחיק טרולים ורוחות רעות נותרו חלק בלתי נפרד מאורח החיים. "כשהייתי קטנה, הייתי בטוחה שאני רואה בלילה ביער טרולים", סיפרה לי מדריכה צעירה במוזיאונים נורבגי. "אלה הסיפורים שסיפרו לנו, אולי בניסיון להפחיד אותנו כדי שלא נלך לבד בחושך ביער. אבל גם למדנו שבעוד הטרולים הם יצורים מרושעים ואלימים, הם גם מטומטמים, ולבני אדם קל להערים עליהם". עם כל הכבוד לנוף של ניו זילנד, טרולים אין להם שם.
