"אי אר" על ספידים: "הפיט" של HBO max חוזרת לעונה שנייה
דרמת בית החולים הסוחפת שהצליחה לחזות את התפרצות החצבת, לא חוששת להראות מקקים באוזניים ורימות בגבס, והסט שלה כולל מאה שחקנים שמתרוצצים בכאוס כוריאוגרפי
"The Pitt", או בעברית "הפיט", הוא כינוי למחלקה לרפואה דחופה בפיטסבורג שבלב הסדרה עם אותו השם, שזכתה בשבוע שעבר בפרס גלובוס הזהב לדרמה הטובה ביותר. נואה ויילי המגלם את רובי, ד"ר מייקל רובינוביץ', זכה בפרס השחקן הטוב בדרמה באותו הטקס. הפרסים האלה הצטרפו לערימה של פרסים שהסדרה כבר צברה אחרי עונה אחת בלבד. העונה השנייה שלה עלתה החודש ושני הפרקים זמינים ב־HBO max, שירות הסטרימינג שכבר שבוע פתוח גם לצופים בישראל.
"הפיט" היא גרסה עכשווית ל"אי־אר" המיתולוגית משנות ה־90, ששינתה את פני הטלוויזיה, שברה שיאי צפייה (30 מיליון צופים בזמן אמת לפרק ממוצע) והציגה מחלקת טיפול נמרץ באופן יחסית מציאותי. אחד מכוכבי הסדרה היה ויילי והיא נוצרה על ידי ג'ון ולס, שיצר גם את "הפיט". "אי־אר" 2.0, כלומר "הפיט", עומדת גם על כתפי עוד סדרה מיתולוגית, מתחילת המילניום, "24". גם כאן, כמו בסדרת המתח־ריגול ההיא, האירועים מתרחשים בזמן אמת. שעה בטלוויזיה היא שעה במשמרת בבית החולים. המשמרות של הרופאים בארצות הברית קצרות יותר מבישראל, ולכן כל עונה היא באורך 15 שעות, כלומר פרקים.
"הפיט" מתאפיינת בכל המוטיבים הטלוויזיוניים העכשוויים: היא מצולמת במצלמת כתף, בסגנון דוקומנטרי - סינמה וריטה, שטוען הכל בהרבה אנרגיה, יש בה הרבה וואן־שוטים ארוכים, ואין בה מוזיקה דרמטית מפני שהיא סומכת על הצופים שיתרגשו במקומות הנכונים ללא עזרה. הצלילים היחידים הם של מכונות הנשמה וזעקות כאב. היא מצולמת בהרבה תנופה, יש בה הרבה מאוד דמויות מכל הגזעים, העדות והאמונות. הדגש הדרמטי הוא על הצוות הרפואי. לא כולם יפים כמו בסדרת בית החולים הקאנונית האחרת "האנטומיה של גריי", ובעונה הראשונה רבים עוד מצולקים מימי הקורונה.
"בכל יום נתון, 'הפיט' מאכלס יותר ממאה אנשים", נכתב בכתבה בניו יורק טיימס שבה ביקר הכתב באתר הצילומים, והתבקש ללבוש מדים של צוות רפואי למקרה שיילכד בעין העדשה בטעות. "רבים מהם מתרוצצים בכאוס כוריאוגרפי: רופאים, אחיות, מטופלים, עובדים סוציאליים, מאבטחים, פקידי קבלה, חובשים. פיונה דוריף, המגלמת את הרופאה קאסי מקיי, אמרה שהמקום מרגיש כמו 'חוות נמלים'".
1 צפייה בגלריה
ר' סקוט גמיל, יוצר הסדרה (משמאל), עם נואה ווילי:
"אין לי קווים אדומים בנוגע לגועל, כל עוד זה משהו שבאמת קרה בחדר מיון ומשרת את הסיפור"
(צילום: NurPhoto via AFP)
בריאיון ללוס אנג'לס טיימס, סיפר ר' סקוט גמיל, היוצר והשואוראנר של "הפיט", שרצה להיות רופא וניסה להתקבל ללימודי רפואה, ובסוף קריירת הכתיבה שלו גברה. "יש לנו בערך 150 מקרים רפואיים שרצינו לשלב בסדרה. אני לא יודע כמה הצלחנו להכניס. אנחנו לא משלבים מקרים ש'נלקחו מכותרות העיתונים', אף שלפעמים נדמה שזה המקרה, כי אנחנו נעזרים באנשי מקצוע ושואלים אותם מה מטריד אותם. לכן בעונה הראשונה עסקנו בחצבת. לא היתה התפרצות כשכתבנו את הסדרה, אבל ידענו שהיא עומדת להתפרץ, וזה פעל לטובת הסדרה".
העונה השנייה של הסדרה מתרחשת ביום העצמאות האמריקאי, עשרה חודשים אחרי אירועי העונה הראשונה. היא מתחילה בשבע בבוקר. זה היום האחרון של ד"ר רובינוביץ' לפני שהוא יוצא לשבתון של שלושה חודשים. זה יהיה יום ארוך, כי כל פרק עולה פעם בשבוע, אז יהיה לו עוד הרבה זמן לשנות את תוכניותיו. הרי בלעדיו, דמות שנהפכה לנערצת בגלל שהוא רופא שהוא גם בן אדם, אין סדרה.
ויילי (54), שמגלם את הרופא הבכיר, היה השחקן הצעיר ביותר על הסט של "אי־אר" (22). הוא גילם את ד"ר ג'ון קארטר, רופא חדש, מהפרק הראשון של העונה הראשונה ועד סוף העונה ה־11. כיום, לפחות לפי ניו יורק טיימס, הוא "הלא רופא שהוא הרופא הכי מפורסם בעולם".
בריאיון שהעניק לניו יורק טיימס אחרי הזכייה שלו בגלובוס בשבוע שעבר, סיפר שאחרי ש"אי אר" ירדה משידור, הוא שקע בדיכאון והתקשה להתפרנס. הוא לא מצא תפקיד משמעותי, ואז הקורונה היכתה והתעשייה קצת נעצרה. אחרי זה היתה שביתת התסריטאים - עוד מהמורה, שנהפכה לברכה. בזמן השביתה אולפני וורנר הציבו כרזה גדולה של "אי־אר" שנשאה את פניו של ויילי, הוא הפגין בקרבתה. רופאים ואנשי צוות רפואי ראו אותו, וסיפרו לו שבזכותו ובזכות הסדרה החליטו להיות רופאים. הדברים האלה והרצון שלו לעשות תפקיד משמעותי הביאו אותו לחבור שוב ליוצרי "הפיט" ג'ון וולס ור' סקוט גמיל.
העונה הראשונה שלה התרחשה בהווה אבל ניסתה להתגבר על העבר - להיחלץ מהטראומה של ימי המגפה. העונה הזאת מתרחשת בהווה אבל מודאגת מהעתיד - שבו ה־AI אולי תחליף רפואה אנושית.
הסדרה, וחדרי מיון עצמם, גדושים בדם יזע ודמעות. ב"הפיט" אפשר לראות גם חולדות פורצות מבגדי החולים, מקק שנמצא באוזן של מטופל ורימות מתפתחות בגבס של אדם שלא התקלח זמן רב. בלוס אנג'לס טיימס נשאל יוצר הסדרה ר' סקוט גמיל אם יש לו קווים אדומים בנוגע לגועל. "לא נראה לי", הוא השיב. "זה אף פעם לא נעשה בכוונה. זה תמיד משהו שבאמת קרה בחדר מיון. כל עוד זה משרת סיפור ודמות, אני חושב שזה בסדר. אנחנו מתכננים משהו גדול לקראת פרק הסיום של העונה. רובי וכל הצוות יהיו מעורבים בזה. אני מת לראות איך זה ייצא. ממה שראיתי בינתיים זה הולך להיות נהדר". ראו הוזהרתם.
