סוף האליטיזם: מתייה בלייזי מחייה את שאנל
המעצב המבריק מתייה בלייזי מנער את בית האופנה הצרפתי האליטיסטי עם תצוגה בתחנת רכבת תחתית, ג'ינסים ופרזנטורית הודית עם שני תארים. אבל זה עדיין לא אומר ששאנל מיועד לכולם - הוא רק נחשק יותר
לבהאוויתה מנדאווה, נערת שאנל, יש שני תארים - באדריכלות ובעיצוב ומדיה. היא בת 25, נולדה בהיידראבאד שבהודו, ועברה לניו יורק ללימודים ב־NYU, שם השלימה את התואר השני. את הלוואת הסטודנט שנותרה לה תכננה לכסות בעזרת קריירה באחת מחברות הטכנולוגיה. החודש היא עשתה היסטוריה כשהיתה להודית הראשונה שפתחה את התצוגה של שאנל, והפכה לאיט גירל של הרגע. והיא מסמלת את המהפך שמבצע בימים אלו בית האופנה הצרפתי האליטיסטי הוותיק בעזרת המעצב החדש והמבריק שלו מתייה בלייזי.
לאורך ההיסטוריה זכו דוגמניות מעטות להיות הפנים והמוזה של המותג. בין המפורסמות שבהן ונסה פאראדי, קלאודיה שיפר, קייט מוס וקארה דלווין. כולן היו לבנות, רזות מאוד, גבוהות, בלתי מושגות, עם מראה אירופי קלאסי - אותה אסתטיקה פריזאית־בורגנית שגבריאל שאנל עצמה ייצגה, וקארל לגרפלד שעמד בראש בית האופנה במשך 36 שנה טיפח.
מאז מותו של לגרפלד ב־2019 נראה היה ששאנל תקוע בזמן, מנוכר ומחוסר השראה. המותג שייסדה גבריאל שאנל ב־1910 אינו חלק מהתאגידים הגדולים של האופנה, והוא חברה פרטית בבעלות האחים הצרפתים אלאן וז'ראר ורטהיימר. אחרי הקורונה צמחו מכירות המותג, וגם המחירים האמירו, וב־2023 דיווחה החברה על מכירות של 19.7 מיליארד דולר. אבל ב־2024 הגיעה ההאטה: המכירות ירדו ל-18.7 מיליארד דולר והרווח התפעולי צנח בכ־30%. בלייזי שעשה פלאות בבוטגה ונטה הובא כדי לתת לו את הניעור שהוא כל כך זקוק לו, ותצוגת האופנה שקיים החודש בניו יורק לקולקציית Métiers d’Art 2026 היתה הצלחה מסחררת, ואירוע מכונן במיתוג מחדש של שאנל.
2 צפייה בגלריה
בהאוויתה מנדאווה (בצילום) מגלמת את שאנל של בלייזי: יופי לא־מערבי, רקע אינטלקטואלי וסיפור אישי במקום אליטיזם בלתי מושג
(צילום: Chanel)
בלייזי בחר למקם את התצוגה בתחנת רכבת תחתית נטושה ברחוב באוורי שבלואר איסט סייד, אזור שהוא סמל היסטורי לתרבות הנגד בעיר, ובעבר היה מוקד של מוזיקת פאנק ותרבות מהגרים. גם התצוגה היתה מלאה ברפרנסים ומחוות לעיר ולאייקונים שלה כמו העורכת האגדית של ווג דיאנה ורילנד. "הרכבת התחתית שייכת לכולם", אמר, "כולם משתמשים בה". הבחירה בתחנה נטושה ובדוגמנית שהתגלתה ברציף בניו יורק מעבירה מסר ברור: כל אחת יכולה להיות נערת שאנל.
הדוגמניות הילכו על הרציף ועלו לקרונות הרכבת. הן לא נראו כמו הסטריאוטיפ האליטיסטי של הפרזנטוריות או הלקוחות שהיה מזוהה עד עכשיו עם שאנל אלא כמו נוסעות אמיתיות בסגנונות שונים ומוצאים מגוונים, החולפות על הרציף בבוקר רגיל בניו יורק. גם הקהל הנוצץ שהגיע במיטב מחלצותיו - מטילדה סווינטון וקריסטין סטיוארט ועד הפרזנטור החדש של שאנל, הראפר אייסאפ רוקי - כולם נדחסו על ספסלי העץ של תחנת הרכבת במקום להתרווח בכיסאות הקטיפה של הגראנד פלה.
מנדאווה שנבחרה לפתוח את התצוגה אכן התגלתה שנה קודם לכן כמעט במקרה ברכבת על ידי סקאוטר ("צייד") דוגמניות. כשבועיים אחר כך היא כבר השתתפה בתצוגה של בוטגה ונטה לעונת קיץ 2025, האחרונה של בלייזי בתפקיד המנהל האמנותי שם. היא גם היתה בין הראשונות שבחר לתצוגה של שאנל ומאז נהפכה לדוגמנית מבוקשת. "מישהו פנה אליי ברכבת התחתית באטלנטיק אווניו ושאל אם אני רוצה להיות דוגמנית", סיפרה. "בהתחלה אמרתי לא, אבל הוא אמר לי שבכסף שארוויח אוכל לשלם את החוב שלי לאוניברסיטה, ובמחשבה שנייה נעניתי להצעה". אם לצעוד בתצוגה של מותג יוקרה הנחשק בוטגה ונטה, שלא לדבר על שאנל, הוא חלום בעבור צעירות רבות, מנדאווה מודה שלא הכירה אותו בכלל. "גדלתי במשפחה מהמעמד הבינוני בהודו, רחוקה מאוד מאופנה וקוטור. הבנתי את גודל העניין רק כשחזרתי לכיתה שלי וכולם שאלו אותי אם זו אני בבוטגה".
מנדאווה היא הרוח החדשה שבלייזי מבקש להפיח בשאנל: יופי שחורג מהתבנית המערבית, רקע אינטלקטואלי וסיפור אישי שמחליפים את האליטיזם הבלתי מושג של פעם. היא היתה לבושה במכנסי ג'ינס וסוודר קאמל עם רוכסן - מראה פשוט שאילולא הופיע בתצוגה, לא היה אפשר לנחש שהוא של שאנל דווקא. עם תיק שאנל על הכתף היא הילכה בתחנה ונבלעה בין הדמויות האחרות שיצאו מהקרונות: חלקן בשמלות ערב ראוותניות, אחרות בג'ינסים ובחליפות מכנסיים עירוניות - כולן יחד משרטטות את הגרסה העכשווית של נערת שאנל. וזה עתיד בית האופנה האיקוני בעיני בלייזי: לא רק יוקרה צרפתית, לא עוד מיתולוגיה של אלגנטיות נשית קלאסית, אלא אשה נינוחה, ניידת ופורצת גבולות עם הפנים לעתיד.
בלייזי מבקש להעניק תחושה של הזדהות עם הדמויות שלובשות את בגדי המותג - מסטודנטיות ועד נשים עובדות ועצמאיות. גם אם רובנו לא נוכל להרשות לעצמנו תיק או ז'קט של שאנל, יש בקולקציה משהו שמעורר השראה. הוא מביא למותג סיפורים אישיים שמוסיפים עומק ונרטיב חברתי שנעלם ממנו. לראשונה זה שנים, נדמה ששאנל שוב רלבנטי.
