ג'ון מלקוביץ' גונב את ההצגה בקומדיה השחורה המבריקה של מרטין מקדונה
ג׳ון מלקוביץ׳ בתפקיד מופתי ב ״סוס פרא 9״ סרטו החדש והווירטואוזי של מרטין מקדונה, על מהפיכות, בגידות ושני סוכני סי.איי.איי שיוצאים לחופשה באי הפסחא רגע לפני ההפיכה בצ׳ילה
למרטין מקדונה יש כישרון כתיבה יוצא דופן. בעולם שבו האחים כהן יצאו להפסקה, קוונטין טרנטינו מאיים לפרוש מעשיית סרטים וטום סטופארד מת, אין כרגע עוד מישהו שכותב כמו מקדונה. זה לא רק האבסורד וההומור שהוא מכניס לכל מילה, זו היכולת שלו לבנות משפטים שיש בהם אלמנט מוזיקלי, איזשהו ריתמוס של הברות ופאוזות שהופך את סרטיו למעין מופע מחול מילולי.
אחרי שני שיאיו הקודמים, ״שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי״ ו״רוחות אינשרין״ (אחד הסרטים האהובים עלי בעשור הנוכחי), חוזר מקדונה עם סרטו הארוך החמישי, ״סוס פרא תשע״, בפילמוגרפיה שבאופן מרשים למדי בינתיים רק הולכת ומשתפרת.
אמנם, נדמה שמקדונה הבריטי מושפע מאוד מההומור השחור של האחים כהן, ומהאופן שבו הם מערבבים לתוך הדמויות שלהם טמטום, אכזריות ביחד עם תמימות וטוב לב. מקדונה גם לא מסתיר את זה: הוא עובד באופן קבוע עם קרטר בורוול, המלחין של האחים כהן, שכעת עושה עבורו את עבודותיו היפות ביותר. לא מעט מהעצב שמפעפע בסרטיו נובע מתוך המוזיקה של בורוול, מקדונה כותב קומדיות, אבל מבקש מבורוול שילחין אותן כטרגדיות, עם מוזיקה שמתאימה לטקס אשכבה. הוא העניק לפרנסס מקדורמנד, השחקנית הקבועה של האחים כהן (ובת זוגו של ג׳ואל) אוסקר על ״שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי״. וכעת הוא מלהק לתפקיד הראשי ב״סוס פרא תשע״ את ג׳ון מלקוביץ׳, בתפקיד שבאופן ברור מושפע מהדמות שלו ב״לקרוא ולשרוף״ של האחים כהן, ואף נראה כמו המשך ישיר שלה. אבל למרות כל זה, ולמרות האופן העניו למדי שבו מקדונה מכריז על השפעותיו בקול גדול, מקדונה צמח להיות קול ייחודי ומקורי בקולנוע העולמי. יוצר שמתמחה בקומדיות שחורות, או טרגדיות קומיות, שהתחילו כמעין קריקטורות ז׳אנריות והבשילו בשלושת סרטיו האחרונים לסרטים עם עומק רגשי מפתיע.
יש במאים שמתמקדים בדמויות, ויש במאים שמתחילים עם מקומות. נדמה שמקדונה ראשית בורא לעצמו לוקיישן, מעין גן עדן מושלם של פסטורליה, ואז מניח לתוכו את דמויותיו, שיעשו שם בלאגן. ״ברוז׳״ הפך עיר בלגית תיירותית ללוקיישן למרחץ דמים; אבינג, מיזורי היתה עיירה בדיונית שהפכה למוקד לקמפיין של כאוס למען צדק; אינשרין היה אי אירי פיקטיבי שהפך לזירת התגוששות מדממת בין שני חברים הכי טובים בתחילת המאה ה־20. ועכשיו מקדונה מנווט את דמויותיו לשנת 1973, לאי הפסחא. האי באמצע האוקיינוס השקט, שהתפרסם בזכות פסלי ראשי האבן הענקיים (שכיכבו גם ב״הענקים של אי הפסחא״ של דובר קוסאשווילי וב״ראפא נואי״ של קווין ריינולדס). לאתר התיירות היפהפה הזה מגיעים שני סוכני כאוס. סוכני סי.איי.איי (סם רוקוול וג׳ון מלקוביץ׳) שלכאורה מגיעים לשם לחופשה בלבד, רגע של מנוחה בשעה שהם עסוקים לארגן בצ׳ילה את ההפיכה שתדיח את הנשיא הסוציאליסט סלוודור איינדה ותמליך במקומו את הרודן אוגוסטו פינושה.
יש למקדונה כמה תכונות קולנועיות שחוזרות אצלו. המתכון שלו, אם תרצו. הראשון הוא העובדה שסרטיו הם למעשה יצירות קאמריות. שניים־שלושה אנשים, והם לרוב בעיקר מדברים ביניהם. אבל השימוש שלו בלוקיישנים ייחודיים מעניק לסרטיו ממדים אפיים, אפילו מיתיים. התכונה השנייה היא שבתוך הסיפורים הקטנים שלו על אנשים קטנים, מקדונה מחביא עלילות גדולות יותר, שבמאים אחרים היו הופכים לאפוסים גרנדיוזיים. מסע הנקמה של אשה אחת ב״שלושה שלטים״; ״רוחות אינשרין״ היה סרט על מלחמת אזרחים בזעיר אנפין; ו״סוס פרא תשע״ הוא סרט על מהפיכות, בגידות והיסטוריה, ועל כך שהמעשים שלך ירדפו אותך עד לאי הכי שכוח אל בעולם. הזעיר אנפין של מקדונה הופך ב״סוס פרא תשע״ לפנים ענקיות, פסלים ששרדו אלפי שנים וישרדו הלאה, הרבה אחרי שזכרם של הגיבורים שלו יישכח.
אבל בסופו של דבר, ״סוס פרא תשע״ הוא המופע של ג׳ון מלקוביץ׳. לראות את מלקוביץ׳ מבצע את המילים של מקדונה זה כמו לחזות בגלן גולד מנגן באך, ביצחק פרלמן מבצע בטהובן. מלקוביץ׳ מגלם את דמותו של כריס קרלייל, סוכן סי.איי.איי מבוגר, חולה ופוזל, שמחזיק שני פתקים בכיסיו כי הגיל כבר קצת הופך אותו לדמנטי. ממנטו מורי, מזכיר לו אחד הפתקים. ״זכור את יום המוות״, המוות שמאכלס את סרטיו של מקדונה וגורם לכך שכל בדיחה יוצרת גם מחנק בגרון, שמא היא האחרונה. המורפיום שזורם בוורידיו, ואולי זה הגיל, גורמים לכריס להתחיל לדבר באופן שלא הייתם מצפים מאיש ביון: הוא אומר יותר מדי, מדליף סודות, מתגאה בפעולות העבר שלו, ועושה בושות לסוכנות. וכאן נכנסת לתמונה התכונה הכי משעשעת של מקדונה כתסריטאי, עוד מאז ״ברוז׳״, בכל פעם שהדמות אומרת משהו שטותי ואידיוטי, איזו שליפה מגוכחת מהשרוול, המשך הסרט יוכיח שיש אמת בדיבור הזה. כשכריס ידבר על העש בצ׳ילה, מה שיישמע כמו סמול־טוק של קשיש עייף, יהפוך בהמשך לרגע מתוק ומצחיק של מפגש בין אדם וחרק. וככה גם עם נקודות מפנה עלילתיות משמעותיות יותר. כריס לכאורה מדבר שטויות, אבל כל דבר שהוא יגיד יהפוך לנקודה עלילתית בהמשך. אולי זו תכונתו של איש ביון מיומן: לדעת שכל פרט בסיפור חשוב ושום דבר אינו אגבי.
מקדונה עושה סרטים על חברים. על אנשים קרובים שמשהו דרמטי קורה ביניהם, והם הופכים מאוהבים לאויבים. זו גם תובנה אנושית יפה, על האופן שבו מערכות יחסים משתנות ומתהפכות, וגם דימוי מוצלח לתהפוכות ההיסטוריה, שתמיד מסתתרת בסרטיו - שלום שהופך למלחמה, אחווה שמידרדרת לאנרכיה. ועל כך שלמילים יש משמעות. למילים בסרטיו של מקדונה יש פתיל השהייה של פצצה. כשמילה נאמרת כהבטחה, ההבטחה הזאת תקוים. וכך, ״סוס פרא תשע״ מצטרף לגלריית סרטיו הווירטואוזיים של מקדונה, שבהם ההומור והבדיחות הם כמו ספירה לאחור לקראת אסון מובטח וידוע מראש, שידענו שיגיע, אבל כמו בחיים הדחקנו את בואו.
