גם המילניאלים מתגעגעים לרבין
תערוכה חדשה בתל אביב כוללת עיבודים של מאות מכתבים וציורים שנשלחו לראש הממשלה יצחק רבין, ומבטאת כמיהה לשלום, לאחריות ציבורית ולדמות אב
מאות מכתבים וציורי ילדים שהגיעו ללשכת ראש הממשלה יצחק רבין מ־1993 ועד הרצח הם הבסיס לתערוכה של האמן והמעצב חגי פרגו שתיפתח ביום שישי בבית רדיקל בתל אביב. "רצינו לשאול איך חשבו אז על שלום ואיך דמיינו אותו, כי אנחנו כרגע בתקופה דרמטית שמעלה הרבה שאלות", הוא מסביר. "דרך המכתבים מתגלה רבין כמנהיג שדלתו פתוחה לכל קצוות החברה, ועולה תמונה מורכבת של דאגות, תקוות ובקשות של אנשים להביא שלום. יש, למשל, מכתב של ילד בן 12 שמבקש שרבין יתמיד בעשייה לשלום כי הוא וחבריו לא רוצים ללכת לצבא. אחד הנושאים שחזרו במכתבים היה הדרישה להשיב את רון ארד, והסמנטיקה היא כמעט אחד לאחד אז והיום בהקשר של החטופים. היו גם כאלה שהביעו ביקורת, פחד וכעס, אבל הישראלים האמינו שיש מישהו שיקשיב ויענה להם, וכך היה".
פרגו (31) היה רק בן שנה כשרבין נרצח, אבל הנושא מעסיק אותו לאורך השנים. "אנחנו הדור שנולד אחרי הרצח, אבל מכירים את הסיפור של רבין מסופו", הוא אומר. התערוכה, שנקראת "שלום לך – תערוכה על השלום ועלינו", היא חלק מחודש שלם של פעילות בבית רדיקל לציון 30 שנה לרצח. פרגו יוצר בדפוס רשת (דפוס משי) ומרבה לעסוק ביצירתו השוטפת בחומרי ארכיון. "יצרתי פורמט משלי לתיק ארכיוני שמאפשר לדפדף בעשרות המכתבים שנשלחו לרבין מכל קצוות החברה", הוא מסביר. "התערוכה מבקשת להיות מקום מפגש בין אנשים ששואלים עצמם היום איך ייראה העתיד שלנו, לבין אנשים ששאלו את השאלות האלה לפני 30 שנה". פרגו יצר עיבוד מחדש של ההסכם המקורי שנחתם בין ישראל לפלסטינים ב1993: "זוהי מפת דרכים לעתיד טוב יותר וזה רפרנס חשוב. מבחינתי, ההזדמנות להגיש את הטקסט ההוא כלשונו זו שליחות כי אנחנו צמאים לחזון ולתוכניות אמיתיות וזו תוכנית שהוגשמה בחלקה. התערוכה מציגה את האושר ומרחב הנשימה שהיו כשהיו תוכנית ואחריות ציבורית. אנחנו מרגישים שיש משהו אחר שמגיע לנו כציבור וכמדינה, ואנחנו חוזרים לדמות האב הזו שניסתה לעשות מהלך גדול מהחיים ולהביא לשלום ופיוס", הוא אומר. "הצמא להתחבר מחדש לרבין קיים, וגם אנחנו, הדור שהיה בחיתוליו כשהוא נרצח, לא עברנו הלאה".
בלב התערוכה מתנשא לגובה ארבעה מטרים ״טוטם השלום״, עשוי מעץ ומחופה קולאז' של הדפסים מנייר, המשמש כמצפן וחזון לפיוס אזורי שרבין לא זכה לחזות בהגשמתו. "ניסיתי לעשות יצירה פיוטית בעקבות החזון של רבין שראה כמה פוטנציאל יש בעבודה המשותפת", אומר פרגו. "זו לא פנטזיה, אלה דברים קריטיים לחוסן הלאומי שלנו היום".
אירוע נוסף שיתקיים ברדיקל ומביא את קולם של ילדי שנות ה־90 הוא הקרנת הסרט הקצר "ההבטחה" (2020) של הבמאית רוני עזגד־המבורגר (39), שאומרת: "גדלנו בתקופה שלאחל שלום בבת/בר מצווה היה דבר שגור, זאת רוח שנבעה מתמימות ומהתקווה שרבין והסכמי אוסלו הביאו. בסרט השתמשתי רק בחומרי ארכיון, כולל סרטים מבר/בת מצוות והוא מדבר על החלום ושברו, כשרצח רבין זה השבר. הפסקול הוא שירים של אתניקס. היום אתניקס ממלאים את הבארבי ממקום מאוד נוסטלגי אבל אף אחד לא יגיד 'בואו נקנה רק תותים במקום עוד מכונות של מלחמה", זה נשמע מגוחך ולא עבר כל כך הרבה זמן. חל שינוי גדול שההתחלה שלו היא ברצח רבין והסרט מדבר על זה".
