המדינה בדקה את עצמה אחרי 20 שנה, וגילתה שלא שמרה על השטחים הפתוחים
מינהל התכנון בחן את מימוש החזון לפיתוח המדינה בתמ"א 35, וגילה שנוצר אמנם מלאי בנייה גדול למגורים, אבל נעשה פיתוח יתר בפרברים – ולמרות ניסיון ליצור רצועה ירוקה, יש פגיעה בשטחים פתוחים
היעד של מחברי תמ"א 35, שביקשו לשמר את שטחי הטבע, החקלאות והמורשת נמצא באיום, יותר מאשר אי פעם – כך עולה מדיון שקיימה הולנת"ע (ועדת משנה של המועצה הארצית לדיון בעניינים עקרוניים). הוועדה דנה בדו"ח מעקב ובקרה לתוכנית המתאר הארצית (תמ"א) 35. הדיון בחן את האפקטיביות של התוכנית, שאושרה ב־2005 ונועדה לספק מענה לצורכי הפיתוח העתידי של ישראל. בשורה התחתונה, ניתן לומר כי הדו"ח הארוך והמפורט מגלה שתמ"א 35 יצרה מלאי גדול של תוכניות בנייה למגורים, אך כאמור היא לא עומדת ביעדים חשובים אחרים.
תמ"א 35, שבראש צוות התכנון שלה עמד האדריכל שמאי אסיף, פעלה להגדרה ברורה של ארבעת המרחבים המטרופוליניים, לחזק את הערים הקיימות, וכללה הנחיה להימנעות מפרבור והקמת יישובים חדשים. התמ"א איגדה שטחים פתוחים בעלי ערך ברצועה (שדרה ירוקה) שחוצה את הארץ, שמרה על אזורי חיץ מטרופוליניים ובין־יישוביים, וקבעה עדיפות לפיתוח של ירושלים, הנגב והגליל, ולפיתוח מערך הקישור והנגישות הנשען על תחבורה ציבורית.
ממצאי הדו"ח שנדון אתמול מעלים כי בישראל, בשונה ממדינות אחרות, יש צמיחה דמוגרפית וגידול במספר יחידות הדיור בכל האזורים ברחבי המדינה. נכון לשנת 2022, בישראל היו כ־2,837,000 יחידות דיור. מתוכן, כ־2,600,000 בערים ובמועצות המקומיות. על פניו, התכנון מכוחה של תמ"א 35 יצר עתודות גדולות של תוכניות מגורים, שכעת עומדות על תוכניות מאושרות לכ־870 אלף יחידות דיור.
מניתוח הנתונים עולה שמרבית אוכלוסיית ישראל התגוררה ומתגוררת באזורים בעלי מרקם עירוני. בשנת 2022 התגוררו במרקם העירוני כ־81.4% מתושבי ישראל, בדומה לשנת 2008. בהתאם, בדו"ח נקבע איפוא כי עיקר הבנייה עד כה (כ־80%) התקיימה במרקמים העירוניים.
עם זאת, בדיקת השטחים המיועדים לפיתוח מעלה שמרביתם נמצאים מחוץ למרקם העירוני. למעשה, 59% מהשטחים המיועדים לפיתוח נמצאים במרקמים לא עירוניים. במילים אחרות, אין הלימה בין ריכוז התושבים והמקומות שמיועדים להתפתח, ודווקא המרקמים שנועדו לשימור – המרקם החקלאי, חוף הים, ורצועת השטחים הירוקים – מאוימים על ידי עומס פיתוח.
תוספת השטח לבינוי מדי שנה היא בממוצע כ־50 קמ"ר. המשמעות היא שכ־0.23% משטח הארץ הופכים מדי שנה משטח פתוח למבונה. עם זאת, החלק העיקרי של הפיתוח, כ־75%, הוא לצורכי שימושים שאינם מגורים. במילים אחרות, מחברי הדו"ח מצביעים על העדר מיקוד בשימוש במשאב הקרקע. הדו"ח קובע כי "קיים חוסר הלימה בין שטח לבינוי ושטח לפיתוח, אשר מייעד אחוז משמעותי משטח הארץ לסוגים שונים של פיתוח".
עוד קובע הדו"ח כי המרקם הכפרי סובל מפגיעה מתמשכת: "אופיו הכפרי החקלאי נפגע בשל הגידול המשמעותי בשטח המפותח, אשר עלה בשנים האחרונות בקצב של כ־7.9 קמ"ר בשנה ופגע ברצף השטחים הפתוחים והחקלאיים. במרקם הכפרי ניתן דגש לפיתוח "יישובים מיוחדים" – בית שאן, בני עי"ש, גן יבנה, קרית מלאכי, כסיפה, נתיבות, שדרות, דימונה, ירוחם, ערד, ערערה. כולם צמחו משמעותית בתקופת המעקב, יותר מקצב גידול האוכלוסייה בממוצע הארצי. עם זאת מציין הדו"ח כי "יש פגיעה בעיקרון הפיתוח המוגבל במרכז הארץ, אשר לא נשמר (הכוונה לקיצוץ בשטחים החקלאיים בשרון, בשפלה ובבקעת בנימינה, ג"נ)".
על אף היעד הברור שנקבע בתמ"א 35 – לחזק את ארבע ערי המטרופולין של ישראל, תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע – הרי שהמגמה מראה אחרת: שיעור האוכלוסייה שגרה במטרופולינים ירד מ־74.4% ל־73.6% מכלל האוכלוסייה. מה זה אומר? שיש מגמה של זליגה אל הכפר.
מבדיקה של המרקמים העירוניים בתוך המטרופולינים עולה כי ערים מרכזיות בתוך המטרופולינים נמצאות בקיפאון דמוגרפי. על פי הדוח, משבר זה בולט במיוחד בעיר חיפה ובמספר ערים נוספות במטרופולין חיפה. גם באר שבע נמצאת בקיפאון מול ערים אחרות במטרופולין שלה, שנמצאות בצמיחה.
מהדו"ח עולה כי למרות החזון של תמ"א 35 הרי שמדינת ישראל לא מתוכננת בצורה המקדמת צפיפות אורבנית, הנתפסת כבסיס לאספקת שרותים ותשתיות יעילים. 71.5% משטח ישראל בנוי בצפיפות נמוכה. 21.9% הם תעסוקה ותשתיות, 42.4% מהשטח המבונה למגורים מאופיין בצפיפות של 5,000 נפש לקמ"ר – נמוך מאוד – 15.4% בנוי בצפיפות בינונית ורק 21% מהאוכלוסייה בישראל מתגוררת בצפיפות של מעל 20 אלף נפש לקמ"ר.
כלומר, מרבית השטח המבונה בישראל הוא לא בערים, והערים אינן צפופות מספיק. על פי הדו"ח, הפוטנציאל לציפוף איכותי נמצא דווקא בערים המשלבות צפיפות קיימת נמוכה ובינונית ורמת תשתיות גבוהה, למשל ערים כמו חדרה, נתניה, נוף הגליל, נצרת, ראשון לציון, אשדוד ואשקלון.
יעל דורי מעמותת אט"ד (אדם טבע ודין) הביעה ביקורת על התוכנית: "במסגרת התוכנית הקיימת, ההוראות שאמורות היו לפתח ולהעלות את איכות החיים העירונית כשלו עקב עמימות והיעדר חיוב. כבר כיום ישראל הינה מדינה עירונית וצפופה, והתחזיות עקב גידול האוכלוסיה הן לציפוף גובר והולך. עדכון התוכנית חייב להיות מבוסס על הוראות שייחיבו לפתח את החיים בעיר לרווחת התושבים: היערכות למשבר האקלים (למשל ע"י הצללה מסיבית), נגישות לאמצעי תחבורה כחלק מהתכנון הבסיסי ולא הסתמכות על תוכניות עתידיות כמו המטרו, טיפול ומניעת מפגעים כמו זיהום אוויר ופיתוח מרחב ציבורי ירוק ככל הניתן. ההתמקדות של התוכנית בדיור היא הרסנית מבחינת החשיבה ומיושנת ביותר. רק תכנון הכולל היבטים כמו תעסוקה, חינוך ומסחר, יחד עם מערכות תנועה, ישמור על איכות החיים ויספק כזו גם לדורות הבאים".
אסף זנזורי, מנהל תחום התכנון בחברה להגנת הטבע, הוסיף: "על פי הנתונים שהוצגו, למעלה מ-50% מהבינוי בישראל מבוצע מחוץ למרקמים העירוניים. כלומר, בפועל - רוב השטח הולך לבינוי לא יעיל, בניגוד למטרות היסוד של תמ"א 35. יש כאן מגמה של פירבור משמעותי, שפוגע ברצף השטחים הפתוחים ובמשאב הקרקע המוגבל. ממצאי הדוח מדאיגים ומציבים זרקור על הצטמצמות השטחים הפתוחים בישראל ועל פגיעה ברציפותם, לאור העובדה שמדי שנה 50 קמ"ר נעלמים מהשטחים הפתוחים - גודל השווה כמעט לשטחה של העיר תל אביב".
פרופ' איתמר בן דוד, לשעבר יו"ר הוועדה המחוזית חיפה, משבח את יוזמת הדו"ח: "תמ"א 35 הוכיחה את עצמה כתוכנית הארצית החשובה ביותר. הדוח שמנהל התכנון יזם הוא מסמך חשוב ומשמעותי מבחינה אסטרטגית. בעשור האחרון יש כירסום באוטוריטה של מנהל התכנון בהחלטות תכנון ארוך טווח לטובת קבוצות לחץ והחלטות נקודתיות - כך למשל הקמת יישובים חדשים. המבחן יהיה בהמשך קידום הדו"ח והחלטות הממשלה. השאלות שעל הפרק הן מניעת הפירבור וזחילת הפיתוח, עידוד התחדשות עירונית והפערים בין מרכז לפריפריה".
ממנהל התכנון נמסר: "במסגרת הליך המעקב והבקרה המבוצע בימים אלה נמצא כי התוכנית הצליחה במידה רבה לכוון את הפיתוח בהתאם לעקרונותיה. בחינת הנתונים מצביעה על כך שעיקר הצמיחה בישראל ממשיך להתרכז במרקמים העירוניים, כאשר למעלה מ-80% מאוכלוסיית המדינה מתגוררת בהם, והיקפי ההתחדשות העירונית נמצאים במגמת עלייה מתמשכת. לצד זאת, הליך המעקב נועד גם לאתר סוגיות הדורשות בחינה ועדכון. בדיון שהתקיים אתמול בוולנת"ע הוצגו נתונים המחייבים המשך בדיקה, ובהם היבטים של פריסה מרחבית, שמירה על שטחים פתוחים וחיזוק המרקם העירוני. סוגיות אלה נבחנות בימים אלה במסגרת גיבוש המלצות לעדכון התכנית בראייה ארוכת טווח, במטרה להמשיך ולשפר את האיזון בין פיתוח, חיזוק הערים ושמירה על המרחב הפתוח".
