סוף למאבק על החוף: המשפחות שמתגוררות ב"מציצים" יפונו ויפוצו
בית המשפט פסק כי יש לפנות את שני המתחמים האחרונים שבהם התגוררו משפחות על החוף המיתולוגי בתל אביב. בעבר העירייה הציעה לכל משפחה פיצוי של 3 מיליון שקל אך הן דרשו 6 מיליון שקל. כעת יחזרו הצדדים לנהל מו"מ
חוף מציצים בתל אביב, מהחופים המפורסמים בישראל, צפוי להתפנות מהדיירים המאכלסים את הבתים הצמודים, ובהמשך יעבור שינויים ושטחו יגדל. המהלך צפוי להתאפשר בעקבות פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב שקבע כי יש לפנות את השטח. בכך הסתיימה הסאגה המשפטית סביב שני המתחמים האחרונים שבהם התגוררו דיירים שטרם פונו.
חוף מציצים נמצא ברצועת החוף הצפונית של תל אביב, בין חוף הילטון לנמל. החוף קיבל את שמו בעקבות הסרט "מציצים" שצולם שם ב־1972.
לקראת סוף שנות ה־50 התיישבו בחוף כמה משפחות שלא החזיקו בקרקע באופן רשמי, אך במשך השנים הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף העירוני, ועם השנים הרחיבו את החזקתן בקרקע ובנו מבנים נוספים. במשך שנים, עיריית ת"א ורמ"י העלימו עין ולא עסקו בכך, אך ב־2019 החלה העירייה להפקיע קרקעות בחוף ודרשה את פינוי כל התושבים. עד כה פינתה העירייה את רוב דיירי המתחמים הסמוכים לחוף, מלבד השניים שבהם התגוררו משפחת אור ומשפחת דנוך.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט, טענו העיריה ורמ"י כי הקמת המבנים נעשתה בניגוד לחוק וללא בסיס חוקי או משפטי. כמו כן, לא הוצג הסכם רכישת זכויות ולא ניתן כל אישור להחזקה כלשהי. לגבי שני המחזיקים האחרונים בשטח נטען כי הם גם בנו יחידות דיור נוספות והשכירו אותן.
לפי התביעה, משפחת אור הכניסה לכיסה כ־96 אלף שקל לשנה במשך 30 שנה מהשכרת יחידות דיור שבנו במתחם, ומשפחת דנוך הכניסה כ־120 אלף שקל לשנה מדמי שכירות.
המשפחות הנתבעות טענו מנגד כי יש להכיר בכך שהיו מקרים שבהם ניתן אישור שימוש בקרקע גם ללא הסכם מפורש וללא תמורה. עוד טענו כי האבות של שתי המשפחות שילמו עברו השטח והנכסים למי שהחזיקו בהם לפניהם, סכומים שהיו שווים באותה התקופה למחירה של דירה בצפון תל אביב.
לטענתן, רמ"י ידעה על החזקתן והשקעתן בקרקע ואף נתנה אישור להמשך מגוריהן ולא טרחה להוציא מכתבי התראה.
השופטת טל פישמן לוי פסקה כי המשפחות חייבות לפנות את המתחמים שבהם הם גרים. "הנתבעים אינם זכאים להמשיך להתגורר במקרקעין, לא כבני רשות, לא כמחזיקים כדין, לא כשוכרים. הנתבעים לא הציגו כל מסמך המעיד על זכות קניינית או זכות אחרת לעשות שימוש במקרקעין, לא הפנו להסכם כלשהו עם בעלי המקרקעין או בעלי זכויות נטענים קודמים ולא הוכיחו הסכמה או רישיון", נכתב בפסק הדין.
מועד הפינוי נקבע לחודש יוני 2026. לאחר פינוי החוף, בכוונת עיריית ת"א להרחיב את מגרש החניה הסמוך וכן להגדיל את שטח החוף והטיילת ולשדרג את התשתיות במקום.
עוד קבעה השופטת כי אין לכרוך את הפינוי עם פיצוי המשפחות. "מדובר בהתנהלות בלתי ראויה אשר אין כל מקום לפצות בגינה במסגרת תביעה זו", כתבה. עם זאת ציינה כי משפחות שפונו מהחוף קיבלו מעיריית ת"א כ־3 מיליון שקל עבור המתחם שהתגוררו בו, גם אם כלל מספר רב של יחידות דיור. גם במקרה זה, עוד בטרם הוגשה התביעה התנהל מו"מ על גובה הפיצוי, ולאחר שלא הגיעו להסכמות הגישו המשפחות תביעה לפיצויים. בתביעה מטעמם העריך שמאי כי שווייה של כל אחת מיחידות הדיור הוא כ־6 מיליון שקל.
השופטת לא דנה בגובה הפיצוי, אך ציינה כי למרות החלטתה בנוגע לפינוי אין זה מונע מהם לתבוע פיצוי. . "מבחינה מעשית הנתבעים מחזיקים בידיהם ב'מפתחות' לדיור החלופי, שכן הוצעו להם מספר פעמים סכומי כסף נכבדים, לפנים משורת הדין, וביכולתם לקבל את התשלום האמור", כתבה.
השופטת ציינה כי במהלך הדיונים היא ניסתה בעצמה להגיע להסכמות בנוגע לפיצוי אך לא הצליחה בכך. "נראה כי הכדור מצוי כעת במגרש של הנתבעים", הוסיפה.
בפסק הדין הצביעה השופטת על שוני מהותי בין שתי המשפחות. באחת מהן יש שני בתי אב מאחר שבני הזוג גרושים וקיימת מורכבות ממשית לאור מצבו הבריאותי של אב המשפחה והימצאותם של ילדים קטינים בבית. בנוגע למשפחה השנייה ציינה כי מדובר באשה מבוגרת, שיש ברשותה לפחות דירה אחת פנויה וריקה שהיא יכולה להתגורר בה.
מבדיקת כלכליסט עולה כי בכוונת הנתבעים להמשיך במו"מ עם העירייה על גובה הפיצוי, אך הם שומרים לעצמם את הזכות לערער לבית המשפט המחוזי על החלטת הפינוי.
את עיריית ת"א ייצג עו"ד אלירן מגער ממשרד עמיחי מגער, את רמ"י ייצגו עוה"ד אורי אסא וגולן אמסלם, ואת המשפחות ייצג עו"ד משה קמר.
