העליון אישר בנייה מעל סופרמרקט - למרות התנגדות בעלת השטח אמות
פסק דין תקדימי בעניין תוכנית התחדשות עירונית בקרית ים קובע כי חברת אמות, המחזיקה בזכות חכירה על השטח שבו פועל הסופרמרקט, לא יכולה לחסום את התוכנית בשלב התכנון - "בחינת יישומה המעשי-הקנייני תיעשה על יסוד תוכנית מאושרת"
בית המשפט העליון, בראשות השופט יוסף אלרון, קיבל אתמול הכרעה בעניין ערעור של החברות ב.קרן ורסקו על החלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה שביטל את אישורה של תוכנית לבניית שטחי תעסוקה ומגורים מעל מרכז מסחרי בקרית ים. מדובר בפסק דין תקדימי, שקובע כי החלטת ועדה מחוזית לאשר תוכנית, גם כאשר יש חוסר ודאות לגבי ישומה, היא החלטה סבירה.
במוקד הערעור תוכנית, שאושרה ע"י הוועדה המחוזית חיפה ב-2021, והיא יוזמה של החברות ב.קרן, רסקו ועיריית קרית ים, לתוספת של 4 קומות תעסוקה ו-3 קומות מגורים מעל מרכז מסחרי ובו סופרמרקט ומאפיית אריאל בשדרות משה שרת בקרית ים. לתוכנית התנגדה חברת אמות, המחזיקה בזכות חכירה על השטח שבו פועל הסופרמרקט (כ-1,000 מ"ר), שטענה כי "אף שהתוכנית מציעה תוספת קומות על גג מבנה קיים, הלכה למעשה היא מתעלמת מהבניין הקיים". בחברת אמות טענו שהגג הוא רכוש משותף, ושהתוכנית לא מציעה פתרון סביר לחיזוק המבנה, ולצורך בתוספת ממ"דים וחניות.
בנובמבר 2021 הגישה אמות עתירה מנהלית לבית המחוזי כנגד החלטת הוועדה המחוזית לאשר את התוכנית. באמות טענו כי "ההחלטה לאשר את התוכנית בלא החלטה עדכנית של העירייה ובידיעה שאין כל היתכנות למימושה, נוכח התנגדותה של אמות, היא החלטה החורגת ממתחם הסבירות, המצדיקה התערבות שיפוטית".
בית המשפט המחוזי קיבל את טענות אמות, וביטל למעשה את אישור התוכנית. הוא קבע שהתנגדות חברת אמות הופכת את התוכנית ל"תיאורטית", ולכן, אין כל היתכנות ליישומה.
החברות ב.קרן ורסקו, ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי, באמצעות עורכי הדין אסף עירוני ואנה אליאשקביץ, ממשרד ש.פרידמן, אברמזון ושות'. לטענתן, בית המשפט המחוזי התעלם מההבחנה בין שלב אישור התוכנית לבין שלב הרישוי, השלב בו מוגשת בקשה לקבלת היתר בנייה לצורך מימוש התוכנית בפועל. לגישתן, טענות קנייניות וטענות הנוגעות לפגמים במימוש התוכנית צריכות להיבחן רק בעת הגשת הבקשה להיתר בנייה, ולא קודם לכן. הן טענו כי חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה שהרוב הדרוש לאישורן של תוכניות "פינוי-בינוי" (60%) נמוך מהרוב הקנייני הדרוש על מנת להתקדם בהיתר בנייה (66%).
מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון: "המשמעות של הפער המובנה בין מי שרשאי להגיש תוכנית, לבין מי שרשאי להגיש היתר בנייה, היא כי קיימת אפשרות תיאורטית כי תוכנית תוגש ותאושר במסגרת שלב התכנון, אך לא תצא לפועל בהיעדר הסכמה של אחד מבעלי הזכויות במקרקעין הרלוונטיים. כאמור, זוהי גם מטרתו של מוסד ההתנגדויות בשלב הרישוי. עיצוב שוק התכנון והבנייה באופן הזה משמעו כי בחינת יישומה המעשי-הקנייני של תוכנית, שנמצא לגביה בשלב התכנון כי היא רצויה, ייעשה על יסוד תוכנית מאושרת".
בית המשפט העליון קובע עוד: "בשים לב להתמשכותם של הליכי תכנון ובנייה, ולכך שקביעתה המקצועית של הוועדה המחוזית היא שמדובר בתוכנית חשובה לקידום האינטרס הציבורי ובעלת הגיון תכנוני - מוטב כי המשא ומתן בין הצדדים, ככל שיידרש, ינוהל על יסוד תוכנית מאושרת קיימת, שתהווה מעין "קריאת כיוון" לצדדים".
