מרכז הנדל"ן
150 שנות היסטוריה ב-50 מיליון שקל: בית הבישוף בירושלים החליף ידיים
האחוזה ההיסטורית ברחוב הנביאים, שנבנתה ב-1876, נמכרה ב-4 מיליון שקל פחות מהמחיר המבוקש. הרוכשת היא חברה שהקימו תושבי חוץ המתכננים לעלות לישראל, ובתוספת מע"מ מגיעה התמורה לכ-59 מיליון שקל. הנכס כולל כ-630 מ"ר בנויים על מגרש של דונם ומיועד לשימור ושיקום
בית הבישוף ההיסטורי ברחוב הנביאים 25 בירושלים נמכר לאחרונה ב-50 מיליון שקל, לאחר שהוצע למכירה בפברואר האחרון במחיר של 54 מיליון שקל. את הנכס רכשה חברה שהקימו תושבי חוץ מארה"ב, המתכננים לעלות לישראל בהמשך.
המחיר שסוכם נמוך ב-4 מיליון שקל, כ-7.4%, מהמחיר המבוקש. מדובר בפער מתון יחסית לעסקאות בשוק היוקרה, במיוחד בנכס היסטורי שמאפייניו מקשים על מציאת עסקאות דומות להשוואה. את העסקה הובילו רונית ותומר דוויק מחברת התיווך Prosperity Real Estate.
למחיר המכירה נוספה גם שאלת המע"מ. לאורך תקופת השיווק הוצע הבית בעיקר לרוכשים פרטיים, אך מכירתו לחברה הובילה לדרישה לתוספת מע"מ, המביאה את התמורה הכוללת לכ-59 מיליון שקל.
האחוזה, שנבנתה ב-1876 בתקופת השלטון העות'מאני, היא מאחוזות האבן ההיסטוריות הבודדות במרכז ירושלים שנותרו כמעט בשלמותן. הנכס משתרע על מגרש של דונם וכולל מבנה אבן בן שתי קומות המיועד לשימור, חצר פנימית גדולה וטרסת גג המשקיפה אל העיר העתיקה, הר הבית והרי מואב. לפי הנתונים שנמסרו במסגרת העסקה, השטח הבנוי מסתכם בכ-630 מ"ר.
ממשפחת מקסוול למשרד המכירות של אזורים
לאורך השנים שימש בית הבישוף למגוון מטרות, ובין דייריו הייתה גם משפחתו של רוברט מקסוול, איל התקשורת הבריטי-יהודי ובעל השליטה לשעבר בעיתון "מעריב", שהתגוררה בו בשנות ה-70 של המאה הקודמת.
בהמשך נמכר הבית לרוכש יהודי אחר ממוצא אנגלי. משפחתו לא התגוררה במקום, והנכס הושכר לחברת אזורים, שהשתמשה בו כמשרד המכירות של פרויקט המגורים הסמוך עד לפני כשלוש שנים.
במהלך השנים התקשרו בעלי הקרקע גם בעסקת קומבינציה עם אזורים. במסגרת זו קידמה החברה פרויקט מגורים מאחורי המבנה ההיסטורי, במתחם ששטחו המקורי היה כ-5 דונמים. הפרויקט כולל 116 דירות וכ-4,000 מ"ר בנויים. העסקה הנוכחית מעבירה כעת את הבעלות על בית הבישוף פעם נוספת.
מחיר הרכישה מספק גם נקודת מבט על שוק היוקרה בסביבה. בסוף 2025 נמכרה דירה בפרויקט של אזורים שמאחורי הבית במחיר של כ-70 אלף שקל למ"ר. חלוקת מחיר האחוזה, 50 מיליון שקל, בשטח הבנוי שנמסר במסגרת העסקה, משקפת כ-79 אלף שקל למ"ר.
עם זאת, שני הנתונים אינם בני השוואה ישירה: רוכשי בית הבישוף מקבלים גם מגרש פרטי, חצר ושטחי גג. לכך מצטרפים הערך האדריכלי של הבית וההגבלות הנובעות מהגדרתו כמבנה לשימור.
מבית המיסיון למפעל זכוכית
את בית הבישוף הקימה ב-1876 האגודה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים, והוא שירת תחילה את נציגי המיסיון האנגליקני בירושלים. בשנים 1878–1902 התגורר בו הכומר ארתור הייסטינגס קלק, שעל שמו הוא מוכר גם כ"בית קלק".
הבית נבנה בתקופה שבה התרחבה ירושלים אל מעבר לחומות העיר העתיקה. חומת אבן גבוהה הקיפה את המתחם, שכלל חצר גדולה, אורוות, מדרגות מרשימות וחללי אירוח מפוארים. שיטות הבנייה של התקופה ניכרות בקירות שעוביים מגיע למטר וחצי ובתקרות מקומרות בגובה של כ-5.2 מטרים.
בשנת 1944, במהלך מלחמת העולם השנייה, הוסב המבנה למפעל של חברת פניציה לייצור כלי זכוכית. המפעל הוקם על רקע המחסור בכלי מעבדה רפואיים בארץ ישראל בתקופת המנדט.
לאחר מלחמת העצמאות נמצא הבית בסמוך לאזור הגבול של ירושלים המחולקת. באותה תקופה פעל בו גן ילדים שהפעילו אחיות מיסיון מפינלנד. בשנים מאוחרות יותר שימשו חלק מהחללים למגורים ולעבודתה של אמנית ירושלמית.
הבעלות מתחלפת, השימור נשאר
חילופי הבעלים ותוכניות הפיתוח שהועלו לאורך השנים עוררו שאלות בנוגע לעתיד המבנה. לבסוף הוכרה חשיבותו ההיסטורית והאדריכלית, והוא הוגדר לשימור.
על אף השימושים השונים והשינויים שעבר, נותרו בבית מאפיינים מקוריים רבים, ובהם קירות האבן העבים, התקרות הגבוהות וגרמי המדרגות ההיסטוריים. על הגג נמצא גם חלל המכונה "חדר הנביא", המשקיף אל נופה של העיר העתיקה.
הגדרת הבית לשימור משפיעה גם על ההיבט הכלכלי של הרכישה. אפשרויות השינוי והפיתוח מוגבלות, ושיקום המבנה ותחזוקתו עשויים לדרוש השקעות משמעותיות. לצד זאת, מדובר בנכס המשתייך להיצע מצומצם של אחוזות היסטוריות שנותרו כמעט בשלמותן במרכז העיר. לפי המידע שנמסר לאחר השלמת העסקה, הבית מיועד לעבור שימור ושיקום.
רונית ותומר דוויק, שהובילו את העסקה מטעם Prosperity Real Estate, מסרו: "יש נכסים שאתה מוכר, ויש נכסים שאתה מרגיש שזכית להיות חלק מהסיפור שלהם. בית הבישוף הוא בדיוק נכס כזה. הבית, שנבנה לפני 150 שנה כחלק מפעילות מיסיונרית נוצרית, והיה עד לפרקים היסטוריים יוצאי דופן, עבר בסופו של דבר לידיים יהודיות וכעת נכנס לעידן חדש של שימור והתחדשות. מבחינתנו, מעבר למורכבות העסקה ולמשמעותה הכלכלית, מה שהופך את הרגע הזה למשמעותי באמת הוא הידיעה שזכינו להיות חוליה נוספת בסיפורו המופלא של המקום".
