בעלות של 2.2 מיליארד שקל: התוכנית להקמת חמישה יישובים חדשים בנגב מתקדמת
התוכנית שמקדמים משרד השיכון והחטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית כוללת כ-4,800 מגרשים לאורך כביש 25, בין דימונה לבאר שבע. בעוד המצדדים מדברים על חיזוק ההתיישבות היהודית בנגב, המתנגדים מזהירים מהדרה של הבדואים שמהווים חלק גדול מאוכלוסיית האזור ופגיעה בהתיישבות נוספת בדימונה
הוועדה המחוזית דרום תדון היום (ב') בפעם השנייה בהקמת חמישה יישובים חדשים לאורך כביש 25, בין דימונה לבאר שבע. התוכנית, שעלותה הכוללת מוערכת בכ-2.2 מיליארד שקל, מקודמת על ידי משרד הבינוי והשיכון והחטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית. בדיון יוצגו נתונים מעודכנים על התרומה האפשרית של היישובים לאזור, אך גם על המחירים הכלכליים והחברתיים שהם עשויים לגבות.
בשלב הראשון יוקמו 300 מגרשים בכל יישוב (סך הכל 1,500 מגרשים) בעלות מוערכת של כ-170 מיליון שקל – ובסופו של דבר יוקמו 4,800 מגרשים. הקמת היישובים החדשים, ששמותיהם הזמניים הם נבטים דרום, גבעות עדרים, טלם-תלמה, טליה והרחבה לנבטים, קשורה להחלטת הממשלה מאפריל 2022. המטרה המוצהרת של היוזמה הייתה "איתור שטחים להקמת יישובים לחיזוק ההתיישבות היהודית באזור ציר כביש 80-25 בדרום מזרח מטרופולין באר שבע, ומתן מענה לביקוש להתיישבות ביישובים כפריים וקהילתיים באזור מטרופולין באר שבע". שטחו של אזור החיפוש הוא 175 אלף דונם והוא משתרע לאורך 35 ק"מ משני עברי כביש 25.
על פי תזכיר התכנון שיוצג היום, שהוכן על ידי משרד דונסקי אדריכלים ומתכננים, יש דחיפות לקדם תכנון יישוב יהודי לאורך הכביש לדימונה: "אם נבדוק את קיבולת תוכניות המתאר של היישובים הבדואיים לאורך ציר 25, הנאמדת בכ-80 אלף נפש, בעתיד תתקיים, יחסית וכמותית, עדיפות מוחלטת של היישובים הבדואיים לאורך ציר כביש 25 באוכלוסייה ובתפיסת שטח, בעוד האוכלוסייה היהודית תהווה מיעוט. היישובים הבדואיים תופסים חזית של כ-19 קילומטר כביש, לעומת קילומטר אחד בלבד בחזית כביש 25 מול מושב נבטים. לאור האמור לעיל, וכדי לתת מענה למטרות התוכנית שבהחלטת הממשלה, צריך להוסיף יישובים יהודיים בציר באר שבע-דימונה באתרים שעדיין ניתן לעשות זאת".
הבחירה בהקמת התיישבות כפרית-קהילתית מוצגת כצורך לגיטימי, שלא בא על חשבון ההתיישבות העירונית הקיימת: "מהנתונים שהוצגו עולה שבמרחב מזרח מטרופולין באר שבע, מלבד יישובים הנמצאים בשלבי תכנון על פי החלטות הממשלה, לא קיימות חלופות פיזיות ראויות כמענה לביקוש הקיים להתיישבות כפרית וקהילתית של מתיישבים הרואים בהתיישבות ביישוב חדש בנגב דרך חיים. זאת בשטח נרחב של מעל ל-800 אלף דונם. ניתן לראות שצורת ההתיישבות הכפרית-קהילתית המוצעת אינה באה על חשבון התיישבות בצורות התיישבות עירוניות, זאת בין אם ליישוב הפרברי, שנותן מענה בעיקר למשפחות משפרי רווחת דיור ברמה סוציו-כלכלית גבוהה, ובין אם לעיר המציעה אינטנסיביות והטרוגניות קהילתית גבוהה יחסית".
על פי התזכיר, המתבסס על נתונים שמגיעים מ"תנועת אור", בשלוש השנים האחרונות היו כ-4,100 פניות של ראשי משפחה שהתעניינו בהתיישבות כפרית וקהילתית בנגב, מתוכן 720 פניות בשנה האחרונה. רוב הפונים להתיישבות כפרית בנגב ובגליל מתגוררים ביישובים במרכז הארץ במרחב שבין חיפה, אשקלון, ירושלים וביהודה ושומרון. כמחצית מהמשפחות הפונות להתיישבות כפרית הן דתיות, וגם חרדיות.
עורכי המסמך סבורים שהקמת היישובים החדשים אף תתרום להתיישבות הבדואית, שמפוזרת לאורך הכביש כיום: "המצב כיום במרחב ציר 25 מביא להיבדלות האוכלוסייה הבדואית ולהתנתקות חברתית. כאשר ילד נולד באחד מיישובי המועצה האזורית נווה מדבר, לרוב הוא לא יפגוש אף יהודי בחיי היומיום שלו – לא בבית הספר ולא בשום מקום אחר – מכיוון שהוא מנותק מכלל האוכלוסייה בנגב. הדבר מביא לנתק קשה לגישור בין אוכלוסיות בנגב, ומביא להתנתקות מן הממלכתיות הישראלית. הקשר של התושבים הבדואים בציר 25–80 עם תושבי הערים דימונה ובאר שבע נשען על רכישת שירותים בלבד ולא על שכנות ושותפות גורל. הקמת יישובים יהודיים בסמוך ליישובים הבדואיים תביא להיכרות הדדית ולפוטנציאל שיתופי פעולה בתחומים נוספים, כמו חינוך ותרבות".
עוד נכתב כי "חיזוק השיתופיות על חשבון התחרותיות – מגורים בשכנות בין יישובים בדואיים ליהודיים, בצורה מתוכננת ומתואמת בהיבטי קהילה וחינוך – צפוי להביא לבשורה מיוחלת החסרה לנגב, המתבטאת כיום בעיקר סביב מאבקי משאבים וקרקע. חיזוק האזור על ידי תוספת תושבים ביישובים מוסדרים כחוק יביא לנוכחות משטרתית גבוהה יותר, שתביא לאכיפת הסדר הציבורי לתועלת האזרח שומר החוק, מקרב האוכלוסייה הבדואית בראש ובראשונה".
המצגת שתוצג היום מבהירה כי כרגע יש בסביבות אזור התכנון כ-10 מיליון מ"ר של שטחי תעסוקה שאינם ממומשים. אף על פי כן, התזכיר מדבר על הקמת מרכז תעסוקה אזורי נוסף בשם עומרית, שיהיה חלק מרצף ששת היישובים החדשים לאורך כביש 25, ובו 116 אלף מ"ר של שטחי מסחר ותעסוקה. עלות הפיתוח של המרכז האזורי עומרית נאמדת ב-170 מיליון שקל.
בוחן העלויות להקמת היישוב, המוצג במצגת לראשונה, מלמד כי עלות הקמת תשתיות אזוריות (כבישים, חשמל, ביוב) להקמת יישוב ובו 300 מגרשים נאמדת בכ-30 מיליון שקל. עלות הקמת תשתיות לכל יישוב מוערכת ב-90 מיליון שקל. הקמת תשתיות מלאכה ותעסוקה מוערכת ב-10 מיליון שקל, תשתיות תיירות ב-4 מיליון שקל, וסיוע קהילתי וביטחוני בעוד 23.5 מיליון שקל. סך כל עלויות הקמת שלב א' של היישובים, ובו 300 מגרשים, נאמד כאמור ב-170 מיליון שקל. העלות הכוללת עבור המדינה, בהתייחס למצב של 4,800 מגרשים, נאמדת ב-2.2 מיליארד שקל. עלות המגרש נאמדת ב-317 אלף שקל למשתכן ועוד 100 אלף שקל למדינה.
בני ביטון, ראש העיר דימונה, זועם על התוכנית להקמת היישובים החדשים: "למה להתפרס? למה לקחת לנו את האוכלוסייה החזקה מדימונה? אנחנו העיר עם עתודת השטח הגדולה ביותר במדינת ישראל. אני יכול לתת את כל יחידות הדיור צמודות הקרקע שהם מבקשים, כולל לגרעיני התיישבות, במסגרת השכונות שאני מקדם אצלנו. על פי הסיכום שלי עם רמ"י, בכל שכונה חדשה שנבנה, שליש יהיה רק לצמודי קרקע. רק בשכונת דוד לוי, שבה מתוכננות 8,000 יח"ד, ניתן להכניס את כל יחידות הדיור שתוכנית היישובים החדשים מציעה. בשכונות יוני נתניהו ואמנון ליפקין שחק שיווקנו עכשיו 3,200 יח"ד, מתוכן שליש צמודי קרקע, ובשכונת אריאל שרון שיווקנו עוד 405 יח"ד. חשוב לנו להשאיר את האוכלוסייה החזקה בדימונה ולהביא עוד אוכלוסייה חזקה".
נכון לשנת 2024, האוכלוסייה הבדואית בנגב מונה כ-310 אלף נפשות ומהווה כ-40% מכלל אוכלוסיית הנגב. כ-160 אלף מבני החברה הבדואית מתגוררים באופן לא מוסדר. מהמועצה לכפרים הלא מוכרים בנגב, המייצגת כ-100 אלף תושבי כפרים לא מוכרים וכן כ-25 אלף תושבי כפרים מוכרים לכאורה אך לא מוסדרים, נמסר: "מדינת ישראל צריכה להחליט אם היא דמוקרטיה או אתנוקרטיה. אם היא אתנוקרטיה שבה האזרחים היהודים שווים יותר מאזרחים ערבים - התוכנית הגיונית, אף שתישא מחיר כבד בהעמקת הפערים והמתיחות הבין-גזעית בנגב. במקרה כזה גם מובנת מטרת התוכנית להביא 'לפיזור אוכלוסייה (יהודית) במרחב', בעוד שמגורי האוכלוסייה הבדואית 'בפזורה' מתוארים כסכנה וככישלון. אך אם ישראל היא דמוקרטיה, קודם להקמת היישובים החדשים יש לנהוג בהתיישבות העובדת הבדואית כפי שנוהגים בזו היהודית. כלומר, להקים מועצות אזוריות בדואיות על כ-600 אלף דונם, שבהן יתגוררו בכפרים מוסדרים כ-135 אלף תושביהם, בצמוד למשקי עזר שיזניקו אותם בסולם החברתי-כלכלי – אם כי השטח לתושב בהן עדיין יהיה קטן פי שישה מהממוצע במועצות האזוריות היהודיות בצפון-מערב הנגב.
"רק צדק וסגירת פערים כלכליים יפחיתו את העוינות, המרמור וגם הפשיעה, יגדילו את ההשכלה ותחושת השייכות, וישפרו את היחסים בין הקהילות. הטענה במסמכי התוכנית שהקמת היישובים תצמצם את 'היבדלות' האוכלוסייה הבדואית היא שיח אורווליאני להצדקת מדיניות גזענית".
אסף זנזורי, מנהל תחום התכנון בחברה להגנת הטבע, מסר לכלכליסט : "לצערנו, גם 77 שנה אחרי הקמת המדינה, הממשלה ממשיכה במדיניות של הקמת יישובים חדשים למרות החסרונות הרבים המתלווים לזה. הקמת יישוב חדש כרוכה בעלויות כלכליות גבוהות, היא פוגעת בסביבה הטבעית ובנוף, היא מובילה לפיזור אוכלוסייה ולפגיעה בערים הסמוכות. במקום להשקיע מיליארדי שקלים בהקמת יישובים חדשים, עדיף להשקיע את המשאבים בליקויים הרבים שיש בתחבורה הציבורית, בכיבוי אש, בפסולת, בפיתוח עירוני ובשיפור המצב בערים וביישובים הקיימים".
