בחור הישיבה שבא לעשות סיבוב על הטעויות של דנקנר
ג'רמי בלנק, נציג קרן יורק בישראל, צבר 20% מאיגרות החוב של אי.די.בי, וכעת מאיים לקחת את השליטה בחברה מנוחי דנקנר. המהלך של בלנק, שנהנה מהגב החזק של הקרן ממנהטן, חושף למעשה את החולשה של המוסדיים, שמפחדים לצאת נגד מי שהיה עד לא מזמן איש עסקים החזק במשק
לנוחי דנקנר, עד לאחרונה איש העסקים החזק במשק הישראלי, יש אויב חדש. קוראים לו ג'רמי בלנק, נציג קרן יורק בישראל. הוא בן 35 בסך הכל, שמונה שנים בארץ, אבל אין אדם בסיטי של תל אביב שלא שמע את שמו.
- "לא נחדש את המו"מ להסדר עם אי.די.בי אם לא יענו דרישותינו"
- בלנק לבעלי האג"ח של אי.די.בי אחזקות: "בואו נסגור עכשיו"
- בעלי אג"ח אי.די.בי אחזקות רוצים 5% מאי.די.בי פתוח
לבלנק, שהתחנך בבית יהודי דתי בניו יורק, יש תואר ראשון במימון ותנ"ך מ"ישיבה יוניברסיטי". הוא דובר עברית סבירה המהולה במבטא אמריקאי ובעל חיבה עזה לגאדג'טים ולרכיבה על אופניים. יש לו גם חיבה רבה למה שהוא עושה: מציאת חברות במצוקה עם נכסים טובים. חברות כאלה, יסבירו גורמים בשוק, הן לחם וחמאה עבור יורק קפיטל, קרן אמריקאית שיודעת לסחוט היטב את הלימון מחברות מהסוג הזה - ובלנק הוא נציגה בישראל.
בצל טרגדיה משפחתית, אסף בלנק בשנה האחרונה כ־20% מאיגרות החוב של אי.די.בי פתוח שנסחרו במחירי רצפה, וזאת בשל חשש המשקיעים כי החברה לא תוכל לעמוד בחובותיה. כעת, עם הפיכתו לנושה מרכזי של החברה, עושה בלנק קולות שהוא מתכוון להשתלט על אי.די.בי פתוח של דנקנר. בלנק החל לאחרונה להיפגש עם המשקיעים המוסדיים המקומיים, שגם להם חבה אי.די.בי מאות מיליוני שקלים (סך חובותיה של החברה לנושיה, לא כולל הבנקים, הוא כ־4 מיליארד שקל). לפי הפרסומים, בלנק מתכנן להוביל מהלך שבמסגרתו יומר חלק מהחוב של אי.די.בי לנושיה למניות, ובדרך זו ייקחו מחזיקי האג"ח את השליטה באי.די.בי פתוח.
נוחי דנקנר צילום: גיא אסיאג
בשוק ההון חלוקים האם בלנק אכן מתכוון לקחת את המניות ולנהל את קונצרן אי.די.בי, על שלל החברות־הבנות והחברות־הנכדות שבו (בהן ניתן למנות את כור, דסק"ש, סלקום, כלל פיננסים, שופרסל, גיוון אימג'ינג ועוד), או שמא הוא כעת בעיצומה של מניפולציה שכל תכליתה היא להבהיל את דנקנר. "ג'רמי בלנק לא באמת ינהל את החברות בקבוצה. אין לו ניסיון בניהול וזה לא מעניין אותו. הוא אמריקאי שבא לעשות סיבוב יפה, והוא יודע שהוא יוכל למכור ביוקר את מה שקנה בזול אם נוחי יתחיל להזיע", אומר מנכ"ל בית השקעות בשיחה עם "כלכליסט".
קרב אגרוף פומבי
בין אם מדובר במניפולציה ובין אם בלנק אכן מתכוון לקחת מדנקנר את השליטה בקבוצה, מדובר כיום בהצגה הכי מעניינת בשוק ההון הישראלי. זוהי הצגה בדמותו של קרב אגרוף פומבי בין שני אנשים שונים במובהק. מצד אחד, דנקנר, עד לאחרונה איש העסקים הנערץ בישראל, שנחשב בחוגים מסוימים כצבר האולטימטיבי. איש עסקים שידו בכל, טווה חוטים וקושר עסקאות, רב־עוצמה, ריכוזי ואמוציונלי. מצד שני, בלנק הצעיר, שהצליח לזעזע את אמות הספים בקונצרן שהיה עד לאחרונה המרכזי בישראל.
בלנק נחשב לאדם רציונלי מאוד, כדרכם של פיננסיירים אמריקאים רבים, שדוגלים במשפט המוכר: "it's strictly business". בלנק אמנם מכיר היטב את פעילי השוק בישראל וגם את דנקנר, אבל הוא לא חייב דין וחשבון לאיש מהם. למעשה, הוא מדווח לשני אנשים בלבד: ג'יימס דינאן ודניאל שוורץ, מייסדי קרן יורק ששכרה את בלנק בדיוק לפני שמונה שנים, לאחר שעבד כמה שנים כאנליסט (ומאוחר יותר כמנהל מחלקה) בבנק ההשקעות מורגן סטנלי.
בלנק הפגין תעוזה רבה כשהעז לצאת נגד דנקנר, ועדיין יש בשוק מי שסבורים כי הוא יכול לפעול יותר באגרסיביות וש"עם הגב הרחב שיש לו במנהטן, הוא יכול לקחת לנוחי את הקבוצה מחר". אבל גם האנשים שסבורים שבלנק לא תקיף מספיק, מכירים בעובדה שהוא, להבדיל ממשקיעים מוסדיים שנמנים עם מחזיקי האג"ח של דנקנר, לא פחד לעלות לזירה.
גורמים ששוחחו השבוע עם "כלכליסט" טוענים שהעובדה שבלנק הסכים להסיר את הכפפות מול דנקנר היא העובדה שצריכה להטריד את שוק ההון. לדבריהם, כולם כרגע מתפעלים מבלנק ומקרן יורק האמריקאית אבל שוכחים שהגופים המוסדיים - הנושים העיקריים של בעלי החברות הציבוריות - הם אלו שהלוו כספי ציבור ואז ביקשו להגיע להסדרי חוב. לפיכך, גם הם יכלו לעשות זאת באותה מידה.
"בלנק לא עושה משהו כזה מתוחכם. הוא עושה מה שהוא צריך לעשות", אומר א', גורם ותיק ומוכר מאוד בשוק ההון הישראלי. "כל סטודנט שנה ראשונה לכלכלה יכול לראות בכמה נסחרות האג"ח של אי.די.בי, כמה שווים הנכסים שלה, ומדוע, אם נוחי לא ישלם, כדאי לקחת לו את המניות". לדבריו, הסיבה שבלנק לא מהסס לפעול פשוטה למדי. "ג'רמי בלנק מקבל בכל חודש צ'ק מהקרן שיושבת בניו יורק ובה הוא מתוגמל על הערך שהוא מביא למשקיעי הקרן. הערך שהוא מביא עם עסקת אי.די.בי הוא גבוה והוא יתוגמל בהתאם, אז יש לו תמריץ לפעול. המשקיע המוסדי מקבל בסוף כל חודש את אותו הצ'ק, אז אין לו שום תמריץ לפעול. יותר מזה, הוא אומר לעצמו, 'למה שאסתבך עם נוחי, אולי יום אחד עוד אפגוש אותו ואצטרך אותו'".
"הבעיה בשוק הישראלי היא שהוא - בהיעדר מינוח מתאים יותר - נגוע בגילוי עריות", אומר דיוויד טאוויל, מייסד קרן הגידור מגלן, המתמחה, בדומה לקרן יורק, בהשקעה בחברות במצוקת חוב. "'קרנות גידור יותר אגרסיביות מגופים פיננסיים פסיביים, ולכן הן נתפסות כמתוחכמות יותר. הסיבה שדווקא קרן אמריקאית יכולה להוביל מהלכים כאלה בישראל נובעת מגודלו של השוק המקומי. לא פעם אצלכם בעלי המניות של חברות בעלות החוב הם גם לקוחות או הבעלים של הנושים, ולכן לגוף חיצוני קל יותר לעשות את העבודה".
ג'רמי בלנק צילום: אוראל כהן
"אילו אני הייתי במקום יורק הייתי פועל באופן דומה", מוסיף טאוויל, שקרן הגידור שלו רשמה תשואה של 41% ב־2012. "אולי אתם חושבים שיורק אגרסיבית אבל ביחס לשוק האמריקאי היא כלל לא אגרסיבית. אתם בישראל לא רגילים לדרך הפעילות הזו".
דברים דומים אומר סוחר אג"ח בכיר מאוד בשוק ההון המקומי. "הגופים המוסדיים ידברו אבל לא יעשו כלום, כי הכל צולב פה. יש להם לקוחות, אינטרסים, מכרים, חברים, ילדים שהולכים לבית ספר עם הילדים של הטייקונים ועמיתים, שצריך להתחשב בדעה שלהם - כשעם נוחי זה בכלל עוד יותר מסובך. בלנק, לעומת זאת, בא עם הרבה כסף של קרן אמריקאית ולא מעניין אותו שום דבר ממה שקורה פה. יש לו גם סגנון אמריקאי. הוא לא מברבר, אלא בא בנימוס ואומר לטייקונים – אם לא תעמדו בחובות שלכם, אתם תשלמו בדרך אחרת. במקרה של אי.די.בי זה גם יקרה, משום שאם הוא יחליט שלא למכור את האג"ח שהוא רכש ברווח, הוא ידרוש מניות ואז יתחיל לממש נכסים שיש לקבוצה".
אותו סוחר מצביע על סיבה נוספת שבגינה המוסדיים לא קפצו בראש ודרשו את מניות אי.די.בי, והיא המבנה המורכב של הקבוצה ושאלות של רגולציה. "אי.די.בי מחזיקה בהרבה חברות, וישנה בעיה של רגולציה. משקיעים מוסדיים לא יכולים להחזיק בקלות בגופים ריאליים, אבל כשבא משקיע מבחוץ, הוא פטור מהבעיה הזו".
בלי משחקי כבוד
כאן למעשה בא לידי ביטוי ההבדל הפרסונלי בין בלנק, שנחשב לחיה מוזרה בשוק ההון הישראלי, לבין המקביל המוסדי התיאורטי שלו שהיה אמור לקום ולדרוש מדנקנר (או ממוטי זיסר, שגם 15% מהחוב שלו נרכשו לאחרונה על ידי בלנק) את השליטה בחברה. בלנק, להבדיל ממקביליו הישראלים, לא יושב בבתי הקפה ובוחש עם אנשי שוק ההון המקומי.
בכתבת שפורסמה ב"כלכליסט" לפני כחמש שנים, נכתב כי לאחר שרכש 4% ממניות בנק הפועלים עבור יורק, זכה בלנק לקבל הצעה ידידותית מיו"ר הבנק דאז, דני דנקנר, בן דודו של נוחי, לצאת לארוחת ערב כדי לחגוג את המאורע. בלנק הביט בו במבוכה וסירב. "אתה יודע שאני לא אוהב להתרועע", אמר.
הוא יושב במשרד במגדלי עזריאלי שאותו שכר מקרן המנוף KCPS ועובד משם: בוחן עסקאות פוטנציאליות ומשגיח על העסקאות המקומיות שבהן מעורבת הקרן. המתוקשרת שבהן היא אחזקת השליטה ההיסטורית בבית ההשקעות פסגות, שבינתיים נמכרה לקרן אייפקס ברווח גדול. הפחות מתוקשרת ובוודאי שפחות מוצלחת היא האחזקה בסך 20% במניות חברת התקשורת גילת, שבה משמש בלנק כדירקטור.
בלנק הוא איש עסקים אמריקאי ללא גינונים מלכותיים, כפי שהגדיר אותו איש עסקים ישראלי. אין לו לקוחות ישראלים, עמיתים, רגולטורים לוחצים וגם לא מכרים, בעלי מניות שיושבים בכל מיני דירקטוריונים או דירקטורים שמחזיקים בכל מיני מניות. יש מאחוריו הרבה כסף ושני בוסים שיושבים באמריקה ואומרים לו: "תעשה את מה שצריך".
בעוד שדנקנר רואה בו אדם שהכריז עליו מלחמה, בלנק, לטענת מקורבים, מסתכל על הכל בעיניים עסקיות לחלוטין.
להבדיל מהטייקונים הישראלים והמוסדיים המתחככים בהם, אצל הבוסים של קרן יורק שום דבר לא אישי. בעוד שהמוסדיים הישראליים מנהלים בעיקר כספי עמיתים רבים וחיים על דמי ניהול, קרן יורק מנהלת בעיקר כסף של גופי נוסטרו ואנשים עשירים, שרגישים מאוד לתשואה שהם מקבלים. גם הקרן עצמה גובה דמי הצלחה משמעותיים, שמהווים למעשה את פרנסתה. כדי לקבל את התשואות שמצליחה הקרן להעמיד למשקיעיה, היא נזקקת למהלכים אגרסיביים, קרים, מחושבים ומתוכננים היטב. יש שיאמרו אף חסרי רחמים.
גורמים בשוק מסבירים כי הקרנות הן העולם החדש, בעוד שהמוסדיים הישראליים הם פרוטוטייפ של העולם הישן. "דנקנר היה מסתדר עם העולם הישן, אבל כשבאה קרן כמו יורק, זה יותר מסובך מבחינתו. זו קרן שלא מדברת עברית ולא ישראלית, היא מדברת רק עסקים קרים", אומר גורם המעורה בשוק המוסדי.
