פרשנות
הסיבה הכי חשובה שבגללה אקירוב לא צריך לקבל היתר בכלל ביטוח
כשהמדינה היתה צריכה את אלפרד אקירוב, שישכן במלונות היוקרה שלו מפונים מעוטף עזה, הוא אמר לה לא תודה. זו זכותו ואי־אפשר לחייב אותו לעשות את ההפך, אבל למדינה יש כלים אחרים וגם היא לא חייבת לעשות עסקים עם מי שהפנה לה את הגב
ב־23 באוקטובר, שבועיים ויומיים בלבד לאחר האסון הגדול ביותר שפקד את מדינת ישראל, הודיע אלפרד אקירוב, בעליהם של מלונות היוקרה ממילא ומצודת דוד, שהוא, את המלונות שלו, לא פותח. המפונים מקיבוצי העוטף שבתיהם נשרפו ומשפחותיהם וחבריהם נשבו או נרצחו יידרשו להסתדר בעצמם. בכל זאת, אף אחד לא רוצה לפגוע חלילה בעיצוב של "משה ספדי ומעצב־העל פיירו לוסיני". הסיבה הרשמית היתה שאין לו מספיק עובדים שיפעילו את המלונות, והיא לא נמוגה מבושה גם כשיתר רשתות בתי המלון דווקא כן פתחו את דלתות בתי המלון שלהן ואיפשרו למי שביתם חרב עליהם למצוא מפלט. אקירוב פשוט לא רצה שאי־הנוחות שבאירוח מפונים תפגוש את הנוחות האינסופית שהוא חי בה. היה קצת רעש, התאחדות המלונות הודיעה שתדיח אותו מההתאחדות, ואקירוב, כמו אקירוב, פרש ממנה כמה ימים לאחר מכן לאחר שסינן שמעולם לא היה לו צורך בה.
היום פרסמנו בכלכליסט כי הממונה על רשות שוק ההון, עמית גל, החליט שלא להעניק לאקירוב אישור לרכישת כלל ביטוח. יש כאן אילוצים כבדי משקל: חלקם טכניים־רגולטוריים כמו האם מבנה החברות של אקירוב בכלל מאפשר את רכישת כלל ביטוח, וכמו האם מתקיימת הפרדה מספקת בין עסקיו הריאליים לפיננסיים. חלקם אילוצים מהותיים וספוגים בטראומת הניהול שעוברת על חברת מגדל, או האם היסטוריית הממשל התאגידי של אקירוב יציבה מספיק בכדי לסחוב את כובד משקלה של חברת ביטוח האחראית לניהול הפנסיה של מאות אלפי ישראלים. מכיוון שהתשובה לחלק מהשאלות הללו לא הניחה את דעתו של גל הוא החליט, בחלוף שלוש שנים וחצי מתחילת התהליך, לסרב.
ההחלטה של אקירוב שלא לפתוח את המלונות שלו למפונים היתה יריקה ישירה לתוך העין של המדינה, בעת הכי קשה שלה, וששום תרומה בעולם לא מאזנת אותה
אבל גם אם אקירוב היה עומד בכל הקריטריונים הרגילים לקבלת רישיון להחזיק בכלל ביטוח היה עליו להיפסל על סעיף הערבות ההדדית. אירועי 7 באוקטובר הם לא עוד אפיזודה לאומית. זו לא עוד תרומה שלא נתרמה. ההחלטה של אקירוב שלא לפתוח את המלונות היתה יריקה ישירה לתוך העין של המדינה, בעת הכי קשה שלה, וששום תרומה בעולם לא מאזנת אותה. מדובר באירוע שבו כולם פתחו את בתיהם, לבם וממונם, כולל אנשי עסקים בכירים לא פחות מאקירוב, ודווקא אז הוא החליט לשקול שיקולים עסקיים ולסגור.
כשהמדינה היתה צריכה את אקירוב, הוא אמר לה לא תודה. זו זכותו ואי־אפשר לחייב אותו לעשות את ההפך, אבל למדינה יש כלים אחרים וגם היא לא חייבת לעשות עסקים עם מי שהפנה לה את הגב. המקרה של כלל ביטוח הוא הזדמנות מצוינת להשיב את פניו של אקירוב ריקם, רק מהטעם הפשוט הזה, וגם להזכיר לו שמי שסוגר למפונים את דלתות המלון שלו כשאין להם בית, לא יכול לצפות שהמדינה תפתח בפניו את הזדמנויותיה.
