חשמלית עם סל ביצים: האם נוסטלגיה תסייע לסיטרואן בתחרות עם הסינים?
היצרנית הצרפתית חשפה בתערוכת הרכב בפריז דגם קונספט של הדה שבו המיתולוגית, שהופיעה באינספור סרטים, פרסומות וספרים; ואולם ההתרפקות על העבר לא תחפה על הבעיות הקשות שמהן סובלת תעשיית הרכב האירופית
השבוע התרחש בתערוכת הרכב בפריז אירוע חשוב: סיטרואן חשפה את הדה שבו החדשה. מדובר במכונית קונספט, כלומר תצוגה. עוד לא מייצרים אותה. כצפוי, היא חשמלית. וכצפוי - היא קטנה מאוד. הפלטפורמה, כלומר השלדה, היא של החברה האם סטלנטיס ובפנים יש שפע של גימיקים חביבים שמיועדים לקסום לחובבי נוסטלגיה, או סתם למי שרוצה מכונית מיוחדת. הטווח אינו אדיר, כי מדובר במכונית עירונית. הביצועים אינם מסעירים, כי מדובר בדה שבו. תכל'ס, דה שבו החדשה היא מכונית שבניגוד למקור, אינה מיועדת להעלות את האומה הצרפתית על גלגלים ולהעניק לה פתרון תחבורה זול. זו מכונית רטרו. מחווה. יש שיאמרו, ניסיון לפרוט על נימי הנוסטלגיה בעידן שבו המכוניות האירופיות הולכות וגוועות.
אך למען האמת, דה שבו הנוכחית היא גימיק חביב, בדיוק כמו רנו טווינגו החדשה. אפילו כבר יש גם גרסת טנדר. מה שיותר חשוב ומעניין הוא דווקא הדגם המקורי. מי שהמציא אותו, כיצד הוא חמק מהנאצים וכמובן הנקודה היהודית. סיפורה של דה שבו, "שני סוסים" בצרפתית, החל בפברואר 1878, זמן רב לפני שהנרי פורד הרכיב את מכוניתו הראשונה. בחודש זה נולד בנם החמישי של לוי סיטרון ("מגדל אתרוגים"), יהלומן יהודי מהולנד, ואשתו מאשה קליינמן, ילידת פולין. הבן האמור, אנדרה, כבר נולד לשם "סיטרואן" - לאחר שאביו שינה את השם כך שיהיה לאתרוג ניחוח יותר צרפתי. אגב, בני משפחה רחוקים של אנדרה המנוח מתגוררים בישראל.
אנדרה הצעיר הראה כישרון יוצא דופן בכל הקשור בהנדסה ומכונאות וביכולת לפתור בעיות מורכבות באמצעות פתרונות עוד יותר מורכבים, מה שבהמשך הפך גם לסימן היכר של דגמים רבים של סיטרואן. לאחר מות הוריו פנה אנדרה לכיוונים מקצועיים, סיים לימודי הנדסה בשנת 1898, ועבד במפעל לייצור קטרי רכבות. ואולם סיטרואן הצעיר נמשך דווקא למכוניות, ועבר לעבוד אצל יצרנית הרכב מורס, שמזמן אינה קיימת. במהלך אותן שנים רכש סיטרואן פטנט לייצור של גלגלי שיניים - השברון - ושיכלל אותו.
השברון הוא גלגל שיניים משתלב - כלומר שיניו משתלבות זו בזו כדי לייצר יציבות של התנועה. סמלה של סיטרואן הוא אותו גלגל שיניים. במפתיע, אחד הגורמים שהשפיעו על סיטרואן באופן העמוק ביותר היה הנרי פורד. היזם האמריקאי האנטישמי, שהקים את האימפריה הנושאת את שמו, אירח את סיטרואן במפעלי פורד. סיטרואן התרשם עמוקות, עד שביולי 1919 הוא השקיע את מה שנותר מהונו המשפחתי, שבינתיים גדל משמעותית הודות לגלגלי השיניים, והקים את חברת המכוניות הנושאת את שמו.
סיטרואן דה שבו
(צילום: יצרן)
ב-1930 סיטרואן נחשבה ליצרנית הרכב הרביעית בגודלה בעולם. סיטרואן, שלמד מפורד גם מה לא לעשות לעובדי פס ייצור מותשים, דאג להכניס למפעלי החברה גני ילדים, העניק לעובדים מתנות כשילדיהם נולדו, ואף הציג לראשונה, בשנת 1927, את מה שמכונה כיום "משכורת 13". סיטרואן היה מנהל מסור וממציא מבריק, אבל כנראה שבניהול כספים הוא היה פחות מוצלח: המכוניות של החברה היו יצירות מופת הנדסיות. אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר של סיטרואן היה הטראקסיון אוואנט, מכונית בעלת הנעה קדמית - מאפיין נפוץ כיום.
דגם הקונצפט של הסיטרואן דה שבו, בתערוכת הרכב בצרפת
(צילום: Benjamin Girette/Bloomberg)
הטראקסיון אוואנט גרמה לסיטרואן לפשוט רגל - לא המכונית האחרונה שהכניסה את החברה לצרות - והיא נרכשה בידי ענקית הצמיגים מישלן. סיטרואן עצמו זכה לראות את עליית הנאצים בגרמניה, שאותם תיעב בכל מאודו, וגם את קריסת החברה שלו. בסופו של דבר הצרות הכריעו את סיטרואן והוא מת מסרטן ביולי 1935 - שנה אחרי מכירת החברה שהקים.
אויב הרייך הגרמני שהציל את מכונית העם הצרפתית
מורשתו של סיטרואן המשיכה לפעום בחברה, ודווקא העובדה שהמכוניות של סיטרואן היו מורכבות ויקרות, יצרה משהו חדש: מישלן מצאה עצמה עם חברה שמחד גיסא היה לה ידע הנדסי עצום, ומאידך גיסא - המכוניות שלה היו מורכבות. הפתרון שלה היה לייצר מכונית עממית. המשימה הוטלה על כתפיו של מנכ"ל החברה דאז, פייר בולנז'ר, והתיאור היה פשוט: לייצר מכונית שתאפשר לכל משפחה צרפתית להגיע ממקום למקום.
סיטרואן דה שבו סהרה
(צילום: יצרן)
על פניו, מדובר היה במשימה פשוטה: פיאט עשתה זאת עם ה-500 המקורית, פולקסווגן - עם החיפושית. אבל למישלן היתה גם דרישה פרקטית: מכיוון שבצרפת לא היו כבישים סלולים, הדה שבו היתה צריכה להיות מסוגלת להסיע משפחה הנושאת סל ביצים בלי שהביצים יישברו. הפרויקט כונה TPV - כלומר Toute Petite Voiture – "מכונית קטנה מאוד" והצוותים יצאו לדרך. התוצאה היתה משעשעת: מכוניות קטנטנות, עם פנס קדמי אחד בלבד, מנוע זעיר מקורר אוויר שהפיק תשעה כוחות סוס, מושבים שהיו למעשה פיסות בד - וזהו.
ב-1937, פייר מישלן, הבעלים של סיטרואן, נהג במכונית הסיטרואן שלו במהירות גבוהה, פגע בנהג אחר שנסע בפיג'ו ונהרג. בולנז'ר הפך למנכ"ל סיטרואן בפועל והמשיך בפיתוח, אך אז הנאצים הגיעו לצרפת. בולנז'ר נשאר נאמן למורשתו של סיטרואן: הוא הכריז כי לא ישתף פעולה עם הנאצים ויעשה כל שביכולתו לפגוע בהם. הנאצים בתגובה הכריזו כי הוא נחשב ל"אויב הרייך" וכי הוא ייאסר ויישלח לגרמניה לחקירה. בולנז'ר לא נשאר חייב: הוא הבין שמכונת המלחמה הנאצית תגייס לשורותיה כל מכונית שתוכל, גם את הדה שבו היקרה שלו. לפיכך הורה לעובדים במפעל סיטרואן לחבל בפס הייצור, לעבוד לאט ככל האפשר ואף לחבל במשאיות סיטרואן שיועדו בבוא היום לשימוש הנאצים - ואז מיהר לאסוף את כל ה-TPV שיוצרו ולהחביא אותן. חלקן נקברו במכולות, חלק הוסבו לטנדרים והיתר הושמדו.
מד דלק זה לחלשים
לאחר שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, בסיטרואן המשיכו מהיכן שהפסיקו: ה-TPV הפכה להיות דה שבו. פנס נוסף הותקן, והדה שבו נחשפה רשמית בתערוכת הרכב בפריז ב-7 באוקטובר 1948. המפרט לא השתנה: מנוע זעיר ומקורר אוויר בעל בוכנות מנוגדות בנפח 375 סמ"ק, מערכת מתלים שהתבססה על מוטות פיתול (כלומר במקום קפיצים לדה שבו היתה מערכת של מוטות שהתפתלו בהתאם לעומס וספגו כל מהמורה), מהירות מרבית של כ-65 קמ"ש. ובלי שעון דלק. מי שרוצה - שיתכבד ויפתח את המיכל ויבדוק. ב-1950 בולנז'ר נהרג בתאונת דרכים. שנה לאחר מכן סיטרואן כבר יצרה 16,288 מכוניות, ומאז היקפי הייצור רק עלו והדה שבו השתדרגה מדי שנה: נפח המנוע צמח, אביזרי יוקרה כמו מד דלק ואפילו מפתח להתנעה התווספו. הדה שבו הפכה לאגדה בימי חייה: מכונית קטנה, זולה – ויותר מהכול צרפתית. קשה להגדיר את אופיה של מכונית צרפתית, אבל עבור רוב הנוגעים בדבר - כנראה שמדובר בדה שבו.
מטבע הדברים, הדה שבו הפכה לאגדה. היא הופיעה באינספור סרטים, פרסומות וספרים. יוצרה בחוף השנהב וביוגוסלביה ואפילו שימשה כרכב צמוד לקצינים. במהלך חייה, הדה שבו גם זכתה לגרסת הנעה כפולה, הסהרה, שצוידה בשני מנועים ויועדה לחברות נפט צרפתיות שחיפשו נפט במדבריות ערב. כמה יחידות של רכב זה אף יובאו לישראל לשימוש חברות נפט. בסופו של דבר, בשנת 1990 - אחרי ש-3,867,932 מכוניות דה שבו ירדו מפסי הייצור - סיפורה הגיע לסיומו. מחליף אמיתי - לא נמצא לה. לפיאט היתה 500 החדשה, למיני היתה מיני החדשה, ואולם הנוסחה של סיטרואן לקחה את הדה שבו למקום כל כך איקוני, אבל גם עממי - שהיה קשה לשחזר את הנוסחה שממנה נולד הקסם.
לצרפת נותרה רק נוסטלגיה
כעת, כאמור, יש דה שבו חדשה. היא חשמלית והיא מגיעה בעידן בעייתי. וכאן יש להסתכל על דה שבו באופן מדעי ופיננסי ולא בצורה נוסטלגית. מחקר של AlixPartners שפורסם בשבוע שעבר קבע כי יצרני הרכב הסיניים יכבשו את אירופה מהר מאוד. בין היתר כי עלות ייצור של מכונית חשמלית עבורם נמוכה ב-11 אלף דולר לעומת חשמלית אירופית. הסינים שולטים במשאבים, בשרשרת הייצור, בעלויות. הסיטרואן החשמלית החדשה תיוצר במפעל של סטלנטיס באיטליה. היא תעשה שימוש בחומרים קלי משקל. אולי המחיר שלה יהיה עממי, אבל הוא בטח לא יהיה עממי כמו זה של הדגם המקורי. לדגם החדש יש סל ביצים, מחווה חביבה לדה שבו של פעם, אבל דה שבו של פעם תוכננה מאחר שללקוחות הפוטנציאליים היה סל ביצים אמיתי לסחוב. ללקוחות הנוכחיים יש אייפון. בהיבט זה, גם רנו טווינגו החדשה, רנו 5 החדשה ועוד דגמים נוסטלגיים מיועדים ליצור בידול מיתר התעשייה, ובמיוחד מהסינים, בהתבסס על הניחוח של פעם. מדובר במחווה מקסימה, אבל ייתכן שלא זה יציל את יצרני הרכב הצרפתיים.
