בריטניה מצאה פתרון פשוט וזול לחסם הגדול של הרכב החשמלי
הממשלה תממן חיבור בתים ללא חניה צמודה לעמדות טעינה במדרכה - פתרון מוגבל אך אפקטיבי. ובישראל? מי שאין לו גישה לחניה פרטית ממשיך לשלם ביוקר או לוותר על החשמלית
אתמול (א') הציג הממשל הבריטי באופן רשמי את "תוכנית הסופרצ'ארג", שמטרתה היא לפי מה שהוצג "לייצר עתיד הוגן ונקי בו כל משפחה תוכל להרוויח מתחבורה זולה וירוקה". התוכנית הבריטית, שהתקציב עבורה עומד על 63 מיליון ליש"ט, מיועדת להגביר את היקף החדירה של רכבים חשמליים לבריטניה.
מבחינה סטטיסטית, במחצית הראשונה של השנה הנוכחית 21.6% ממכירות הרכב החדש בבריטניה - היו של מכוניות חשמליות. בשנה שעברה המכוניות החשמליות תפסו 22% מעוגת המכירות הבריטית. יצוין כי בדומה לישראל, גם בבריטניה יש חשמליות סיניות (אם כי בהיקף נמוך משמעותית מעוגת המכירות) אבל בישראל המצב שונה: במחצית הראשונה של השנה שעברה מכוניות חשמליות תפסו בישראל 25.2% מהיקף השוק. השנה נתח השוק של החשמליות ירד ל-16.8% מהיקף השוק. הסיבות לירידה במכירות של החשמליות מוכרות: בלבול מותגי, חדירה משמעותית של רכבי פלאג אין הייבריד - וגם מה שבפועל הוא חסם משמעותי: מעמד הביניים הישראלי אינו בהכרח בעליה של דירה שמגיעה עם חניה צמודה בה ניתן להתקין עמדת טעינה. וככל שמחיר הרכב יותר עממי - כך יורד הסיכוי שיהיה מדובר במי שיש בבעלותו דירה עם חניה צמודה.
באופן מעניין, בין בריטניה ובין ישראל יש בהיבט זה קווי דימיון, כלומר היקף החדירה של רכב חשמלי מגיע למאסה מסוימת (באזור רבע מהשוק) של לקוחות שהפרוטה מצויה בכיסם ולכן הם יכולים להרשות לעצמם לא רק את הרכב החשמלי – אלא גם את החניה הצמודה. אבל מעבר לרבע מהיקף השוק כבר קיימת בעיה - שהממשל הבריטי מצהיר שיפתור באמצעות התוכנית החדשה.
התוכנית החדשה כוללת כמה נדבכים שמבוססים כולם על "הגברת היבטי החיסכון הגלומים במכונית חשמלית". והנדבך החשוב ביותר הוא מה שהודעת הממשל הבריטי מכנה CROSS PAVEMENT CHARGING - מיזם שעבורו הוקצו 25 מיליון ליש"ט. במסגרת מיזם זה, בתים שאין להם חניה צמודה יחוברו למדרכות הסמוכות אליהם באמצעות תעלה קצרה שתשתית הטעינה תונח בתוכה. כלומר, גם מי שאין לו חניה צמודה יוכל להעביר כבל טעינה אל הרכב שעומד מחוץ לבית. תוכנית זו תופעל באמצעות העברת סבסוד לרשויות מקומיות, שבתורן יהיו אחראיות על עבודות התשתית שיתבססו על מערכות החשמל של הבתים הקיימים.
לפי פרסומים בבריטניה, עלות חפירתה של כזו תעלה עומדת על כמה מאות ליש"ט. לפי הממשל הבריטי, מהלך זה צפוי לעבות את היקף רשת הטעינה מ-82 אלף עמדות קיימות כיום – ל-182 אלף עמדות טעינה עד שנת 2030. לצד אלה, מודיע הממשל הבריטי שצי הרכבים של ה-NHS, שירות הבריאות הבריטי (מקביל למד"א בישראל) יתוקצב בשמונה מיליון ליש"ט כדי לעבור לצי רכב חשמלי, מהלך שיגובה בהקמת מעל אלף עמדות טעינה אשר ישמשו את רכבי ה-NHS.
מה שמעניין בתוכנית הבריטית אינו היקף הפרויקט, אלא העובדה שהממשל בבריטניה מכיר בעובדה שמי שאין לו חניה צמודה צריך להסתמך על עמדות הטעינה הציבוריות, מה שמהווה חסם לרכישה של הרכב החשמלי. הפתרון שמוצע על ידי הממשל הבריטי הוא בפועל פתרון פשוט מאוד וזול, אבל הוא גם פתרון מוגבל שבפועל מיועד רק למי שיש בבעלותו בית פרטי ופשוט לא יכול לחנות מאוד בסמוך לבית – ולא לדיירי בניין משותף שיצטרכו לריב על השימוש בעמדת הטעינה שהתשתית עבורה סמוכה לבניין.
באשר לישראל, כיום שוק הטעינה הביתית נמצא בסוג של בעיה. הירידה במכירות רכב חשמלי גרמה לספקיות טעינה רבות להציע כיום מבצעים והנחות על מטענים והתקנות. חלק מספקי הטעינה שבשעתו נכנסו לשוק כשהם מלווים בשפע של הצהרות כבר אינם פעילים כיום. מבחינת הטעינה עצמה, מדינת ישראל כן מעודדת התקנה של עמדות טעינה, אבל רק של עמדות טעינה ציבוריות של ספקיות הטעינה השונות, כלומר עמדות טעינה של ספקיות מסחריות שגובות תעריפים גבוהים משמעותית מתעריפי הטעינה הביתית, שהיא בפועל התמריץ העיקרי לרכישה של רכב חשמלי.
כיום בישראל הולכת ומתגבשת מדיניות לרגולציה מסודרת של עמדות הטעינה הציבוריות, כולל פיקוח על מחירים וחשיפה של מידע - אבל התחום החשוב של העמדות הפרטיות נותר כשהיה, כלומר מי שיש לו חניה פרטית ועמדה, הרוויח. מי שאין לו גישה לחניה פרטית יצטרך לטעון בעמדות ציבוריות, מה שלא רק מגביל את הנגישות אלא גם את יתרונות המחיר.
