ניתוח
הדילמה הבאה? מה יקרה כשטראמפ יחליט שהרכב הסיני שלכם יוצר בעבודה בכפייה
הממשלה אישרה איסור על יבוא טובין שיוצרו במלואם או בחלקם בעבודת כפייה, ומשרד הכלכלה מגבש כעת את מנגנון האכיפה; בארה"ב כבר נאסר בעבר יבוא של מכוניות מערביות בשל רכיבים שיוצרו בעבודת כפייה, אך באירופה טרם הוטלו סנקציות דומות על יצרני רכב סיניים
הממשלה אישרה לפני מספר שבועות הצעה לאסור על יבוא טובין שיוצרו במלואם או בחלקם באמצעות עבודות כפייה. בכך ישראל מאמצת מדיניות הדומה לזו שעליה מתבסס הממשל האמריקני, ותוכל לטעון כי היא עומדת בסטנדרט שמציבה וושינגטון בכל הנוגע לאיסור על סחר במוצרים שיוצרו בעבודת כפייה ולהימנע ממכסים שתטיל ארה"ב על תוצרת ישראלית. במהלך זה ישראל מצטרפת למדיניות של הממשל האמריקאי שנמצא בעיצומה של מלחמת סחר עם סין. המלחמה נוגעת לאינספור תחומים: שבבים, נפט, אלכוהול וגם מכוניות.
אם להאמין לפרסומים - בסין מתקיימת פרקטיקה של שימוש בעובדי כפייה. לפי דו"ח של האו"ם שפורסם בינואר האחרון, "קיים דפוס עיקש של כפייה מצד המדינה של שימוש בעובדים בניגוד לרצונם אשר עושה שימוש במיעוטים אתניים במספר נרחב של פרובינציות בסין". עוד קובעים מחברי הדוח כי: "במקרים רבים הכפייה כה חמורה, שהיא מתבטאת בעקירת בני אדם ממקום מושבם וביצוע טרנספר בכוח, או שיעבוד הגובל בפשעים נגד האנושות". עיקר הנפגעים ממדיניות זו הם האויגורים, מוסלמים אשר חיים בסין - ובני העם הטיבטי. לצד אלה יש עוד מיעוטים אתניים שחשופים לגורל דומה: הקזחים והקירגיזים , שמופלים לרעה מכיוון שהם מוסלמים בסין.
בנקודה זו יש להבהיר: ילדי אויגורים אינם מועסקים בפסי הייצור של יצרני הרכב הסינים וקזחים אינם מבריגים מנועים במכוניות באיומי רובה. למעשה, עובדים אנושיים בקושי מועסקים בפסי הייצור של יצרני הרכב הסינים. עבודת הכפייה המדוברת מתרחשת הרחק מהמפעלים המצוחצחים. לפי פרסומים שהופיעו בסין ובאירופה, כיום קשה מאוד למצוא רכיב במכוניות סיניות שאינו מיוצר באמצעות מידה זו או אחרת של עבודת כפייה: שבבים אשר משמשים לנורות LED מיוצרים בחוביי על ידי עובדים שלפי פרסומים בסין נעקרו ממקום מגוריהם בטרנספר. באזור שמכונה "עמק הרכב" בווהאן מועסקים לפי פרסומים בסין עשרות אלפי אויגורים שנעקרו מבתיהם במסגרת "משלחות עבודה" של הממשל הסיני. לפי BHRRC, המרכז למימוש זכויות אדם בעסקים, לא פחות משלושים יצרני רכב "נהנים" מתוצרתם של מפעלים במחוז שינג'יאנג אשר מייצרים רכיבי אלקטרוניקה באמצעות עובדי כפייה. יצרני הרכב מצידם מקפידים לציין שלמיטב ידיעתם במכוניות שלהם אין רכיבים שיוצרו בעבודות כפייה, אבל כאמור הדוחות של לא מעט גופים גדולים, מוכרים ומבוססים טוענים שאכן יש עבודות כפייה שהתוצר שלהן מגיע בסופו של דבר לתוצרים של תעשיית הרכב הסינית. ואגב גם לתעשיית הנעליים, כלי הבית ולמעשה לא מעט מוצרים אחרים שמגיעים מסין.
מהו עובד כפייה?
ההגדרה של מהו עובד כפייה היא מורכבת: ממי שעקרו מביתם מחוסר ברירה ועד למי שמרכיבים דיודות במפעל נידח שמייצר חלקים לנורות לרכב. אבל לממשל האמריקאי יש הגדרות מאוד מדויקות למה יוצר בעבודות כפייה. ובפועל כיום מדינת ישראל מחויבת להקשיב.
כדי להבין האם אכן ניתן לאסור יבוא של מכוניות שחלקים מהן יוצרו בכפייה פנינו אל משרד הכלכלה, הרגולטור האחראי לנושא. לפי משרד הכלכלה :"אישור הממשלה של הצעת ההחלטה לאיסור יבוא של טובין שיוצרו במלואם או בחלקם באמצעות עבודת כפייה, מהווה הצטרפות של ישראל למגמה גלובלית לצד ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות נוספות המקדמות אסדרה דומה".
עוד מדגישים במשרד: "משרד הכלכלה והתעשייה נמצא כיום בשלבי גיבוש והקמת מנגנון הפיקוח והיישום של ההחלטה. במסגרת זו, המשרד בוחן לעומק את האופן שבו מופעלים המנגנונים המקבילים בעולם, תוך הסתמכות על סטנדרטים בינלאומיים מקובלים". כלומר יש סטנדרט בינלאומי שקובע מהי בעצם עבודת כפייה. באשר למכוניות, במשרד הכלכלה מדגישים שמה שיתקבל בארה"ב ובאירופה – דינו יהיה דומה בישראל. כך, לפי משרד הכלכלה: " ניתן להניח כי רכבים ומוצרים שיאושרו ברחבי ארה"ב ובאירופה יקבלו מענה והתייחסות דומה גם במסגרת ההיערכות והיישום בישראל - ההערכה המקצועית הראשונית היא שההגבלה והאסדרה המסתמנת צפויות להיות רלוונטיות לפרטי מכס ממוקדים ובודדים".
כאן יש להבדיל בין שני הגושים העיקריים שמדינת ישראל מתכננת לפעול לפי ההגדרות שלהם. הראשון הוא ארה"ב והשני הוא אירופה. בארה"ב אין בנמצא מכוניות מתוצרת סין. ואחד הנימוקים לכך הוא הפרת זכויות אדם. באירופה לעומת זאת יש מכוניות סיניות, מצ'רי ועד ג'אקו - אבל מעולם לא נאסר יבוא של מכונית בגלל הפרות של זכויות אדם.
מבחינת היקף המעורבות הרגולטורית בנושא עבודות הכפייה, ניכר שידה של ארה"ב על העליונה: הממשל האמריקאי עוסק כל הזמן בנושא, יש לו רשימות מסודרות של חברות מפרות זכויות אדם ורק לפני כשבוע הודיע הממשל האמריקאי כי יכניס עוד 43 חברות סיניות לרישומיו כחברות שעוברות על "חוק מניעת העבודה בכפייה" האמריקאי. באירופה כאמור עוסקים פחות בנושא. וכאן קיימת בעיה: הגופים שעליהם הכריז הממשל האמריקאי כגופים שנוכחותם אסורה בארה"ב הם בעצם גופים שהסחורות שלהם מיוצאות מסין לארה"ב, אבל מכוניות מתוצרת סין אינן מיוצאות לארה"ב כך שאין על מה לאסור. הממשל האמריקני לא יאסור על יבוא לארה"ב של רכב סיני כי פשוט אין כאלה. ובאירופה כאמור- לעת עתה אין סנקציות על יצרני רכב.
אם כך, מנין עשויה להיפתח הרעה? מבחינה היסטורית מכוניות סיניות לא יוצאו מסין לארה"ב, אבל זה לא מנע מהממשל לאסור בשנת 2024 על יבוא של מכוניות של יצרנים מערביים שבהן הותקנו רכיבים שיוצרו בעבודת כפייה. ובנוסף יש עוד בעיה: לפי פרסומים באירופה, באפריל האחרון התגלה שמפעלי BYD בהונגריה העסיקו פועלים סינים בתנאי כפייה לכאורה. המפעל האמור כבר הגיע לכותרות בנסיבות לא נעימות.
כאן נשאלת שאלה: אם מדינת ישראל תאמץ את הכללים שבעצם הוכתבו לה על ידי ארה"ב בכל הקשור בקביעת "מהי מכונית שיוצרה בכפייה" בלי שלארה"ב יש יכולת לאסור יבוא של מכוניות סיניות – האם ומתי ישראל תצטרך לפעול לפי מה שהממשל האמריקאי יקבע לגבי יבוא של מכוניות. עובדתית, כפי שפורסם ב"כלכליסט" הממשל האמריקאי אינו יכול עוד להעלים עין מהמתרחש בשוק הרכב הישראלי מבחינת חדירת מותגים סינים. מדובר בנושא שכובדו מורגש היטב, בין היתר בביטול של מכרזים ממשלתיים להצטיידות במכוניות סיניות. האם בישראל תתפרסם רשימה של מכוניות שביצורן התקיימה עבודת כפייה? ימים יגידו.
