מחירי הנפט הם רק הפרומו: ההדף הכלכלי של המלחמה באיראן יורגש לעוד לשנים ארוכות
תחזית הרבעון השלישי של דן אנד ברדסטריט העולמית מצביעה על כך שהעימות בין ארה"ב, איראן וישראל עיצב מחדש את הכלכלה הגלובלית ויוביל להשלכות כלכליות מהותיות, שרק חלקן מתבטאות בזמן אמת
ברקע אפשרות להסלמה משמעותית של הלחימה בין איראן לארה"ב כבר בימים הקרובים, תחזית הרבעון השלישי של חברת המידע העסקי דן אנד ברדסטריט מצביעה על כך שבזירה הכלכלית, ההשפעה שלה עשויה להימשך עוד שנים ארוכות – ואף לעצב מחדש את תפיסת הסיכון העסקי. למעשה, ועל פי התובנה המרכזית שעולה מהסקירה, בכירים בחברות גלובליות ובבנקים המרכזיים. כבר לא שואלים כמה תעלה חבית נפט בעוד חודש, אלא האם אפשר להמשיך לבנות אסטרטגיה עסקית על ההנחה שנתיבי הסחר במזרח התיכון יישארו פתוחים ויציבים.
למעשה, ועל פי נתוני הסקירה, גם אם תרחיש קיצוני של משבר אנרגיה מתמשך עשוי להתמתן, הרי שהכלכלה העולמית רחוקה מלחזור "לשגרה". בדן אנד ברדסטריט צופים האטה בצמיחה העולמית ל־2.5% השנה, לעומת 2.8% ב־2025, ומזהירה כי סביבת הפעילות העסקית תמשיך להיות מושפעת משילוב של אי ודאות גיאופוליטית, תנאי אשראי הדוקים, שיבושי סחר ולחצים אינפלציוניים שטרם התפוגגו.
מה שהשתנה אינו מחיר הנפט, אלא מחיר הסיכון
לאורך שנים שנים התרגלו חברות לחשוב על סיכונים גיאופוליטיים כאירועים קיצוניים אך זמניים. מלחמה פורצת, השווקים מגיבים, המחירים עולים, וכעבור זמן קצר יחסית המערכת חוזרת לאיזון. העימות עם איראן משנה את ההנחה הזו. הפעם, השינוי אינו מתבטא רק בעלייה רגעית במחירי האנרגיה, אלא באופן שבו חברות מתמחרות את עצם הפעילות באזור. עלויות הביטוח הימי התייקרו, חברות ספנות בחנו מחדש מסלולים, יבואנים הגדילו מלאים כדי לצמצם תלות בשרשראות אספקה פגיעות, וחברות בינלאומיות החלו לבחון מחדש את פריסת הספקים שלהן. גם כאשר הסיכון המיידי פוחת, ההחלטות הללו אינן מתבטלות בן לילה.
זו הסיבה שגם לאחר הירידה במחירי הנפט, בדן אנד ברדסטריט מעריכים כי העלויות שכבר הוטמעו בחוזי הובלה, במלאים, בביטוחים ובחוזי אספקה ימשיכו לחלחל אל הכלכלה בחודשים הקרובים. במקביל, חברות רבות צפויות להמשיך להגדיל מלאים ולהשקיע בגיוון ספקים, מה שמגדיל את צורכי ההון החוזר ואת עלויות המימון. במילים אחרות, ההדף הכלכלי אינו בהכרח נמדד במחיר החבית, אלא במחיר אי הוודאות.
המזרח התיכון מתחיל לשרטט לעצמו מפת סחר חדשה
במהלך חודשי העימות נרשמה ירידה חדה בפעילות הנמלים במפרץ. באיחוד האמירויות, בבחריין ובכווית נפגעה תנועת המטענים בעקבות שיבושי השיט, העלייה בפרמיות הביטוח והחשש מהסלמה נוספת. במקביל, נוצרה מציאות חדשה: נמלים שנחשבו עד לאחרונה משניים יחסית הפכו לנכסים אסטרטגיים.
סעודיה הצליחה להסיט חלק מהיצוא שלה לנמלים אחרים, האדום, בעוד שעומאן פיצתה במידה רבה על הירידה בפעילות במפרץ וגם איחוד האמירויות כבר מקדמת השקעות שנועדו להפחית בעתיד את התלות במיצר הורמוז.
אלה אינם צעדים שנועדו להתמודד עם אירוע נקודתי. מדובר בהחלטות אסטרטגיות שמגלמות תפיסה חדשה: ביטחון לוגיסטי הפך לנכס כלכלי.המשמעות רחבה הרבה יותר מהאזור עצמו. ככל שיותר מדינות ינסו ליצור לעצמן חלופות לנתיבי השיט המסורתיים, כך עשויה להשתנות גם מפת הסחר הבינלאומית. השקעות בתשתיות, נמלים ומסדרונות תחבורה, שנועדו בעבר בעיקר לייעל את המסחר, הופכות כעת לכלי להפחתת סיכונים.
גם ישראל מרגישה את גלי ההדף
לכאורה, ישראל אינה נמצאת במרכז שרשראות האנרגיה העולמיות. בפועל, היא אחת הכלכלות החשופות ביותר לשינויים בסחר הבינלאומי. כמשק קטן, פתוח ותלוי ביבוא וביצוא, כל התייקרות בהובלה הימית, בעלויות הביטוח או בשרשראות האספקה מתורגמת במהירות לעלויות גבוהות יותר עבור התעשייה המקומית. אלא שהשינוי אינו מסתכם בהתייקרות.
יותר ויותר חברות ישראליות נאלצות כיום להכניס את הגיאופוליטיקה אל לב קבלת ההחלטות העסקית. בחירת ספק, תכנון מלאים או כניסה לשוק חדש כבר אינם נשענים רק על שיקולי עלות ויעילות, אלא גם על שאלת היציבות והחוסן של נתיבי הסחר. במידה רבה, זהו שינוי תפיסתי. אם בעשור הקודם המטרה הייתה לייעל את שרשרת האספקה עד לקצה, הרי שכיום הדגש עובר לבניית שרשרת אספקה שתוכל להמשיך לפעול גם כאשר אחד הצמתים המרכזיים בעולם נכנס לטלטלה.
ההשפעה כבר חורגת מהמזרח התיכון
תחזית דן אנד ברדסטריט אף מצביעה על כך כי השלכות הלחימה אינן נשארות אך ורק במזרח התיכון. באירופה בנקים מרכזיים ממשיכים לנהוג בזהירות בשל החשש מהתמשכות הלחצים האינפלציוניים, באסיה כלכלות התלויות ביבוא אנרגיה ממשיכות להתמודד עם עלויות גבוהות ועם תנודתיות במטבעות, ובאמריקה הלטינית מדינות רבות חוששות מהשילוב שבין מחירי אנרגיה, סובסידיות ממשלתיות והאטה בצמיחה.
במקביל, הדו"ח מצביע על מגמה נוספת שמתחזקת בעקבות המשבר: השקעות בטכנולוגיות לניהול סיכונים, בבינה מלאכותית, בתשתיות מידע ובגיוון שרשראות האספקה. אם בעבר מערכות כאלה נתפסו ככלי להתייעלות, כיום הן הופכות לכלי אסטרטגי להתמודדות עם עולם שבו אירועים גיאופוליטיים הם כבר לא חריגים, אלא חלק בלתי נפרד מהמציאות העסקית.
בסופו של דבר, העימות עם איראן אינו רק מבחן לעוצמה צבאית או מדינית. הוא גם מבחן ליכולת של כלכלות להסתגל למציאות שבה סיכון גיאופוליטי אינו אירוע זמני, אלא משתנה קבוע. מחירי הנפט אולי כבר אינם בכותרות, אבל גלי ההדף שהעימות יצר ממשיכים לנוע דרך הנמלים, שרשראות האספקה, חדרי העסקאות והחלטות ההשקעה. במובנים רבים, אלה בדיוק המקומות שבהם תיקבע הכלכלה של המזרח התיכון בשנים הקרובות.
