ראיון
הממונה על השכר: "צריך לבטל את הלימודים בימי שישי, זה לא יעיל"
אפי מלכין מזהיר מהתרוקנות השירות הציבורי וקורא לצעירים לבוא: "אנחנו לא יכולים לפרוח ככלכלה עם מגזר ציבורי בינוני". הוא לא מכחיש שיש אבטלה סמויה במגזר הציבורי אבל סבור שהיא לא מהווה בעיה אקוטית למשק. ויש לו כבר תוכנית לייעול מערכת החינוך והפחתת מספר המורים הנדרש: ביטול הלימודים בימי שישי
"חלק גדול מהאנשים לא מבחינים מספיק בין הממשלה למדינה. אין לנו מדינה אחרת, ואם המשפטנים הטובים ביותר לא באים למדינה אז המדינה לא עושה מכרזים מספיק טובים, לא עושה התקשרויות מספיק טובות, ומפסידה בכל מיני תיקים מול הסקטור הפרטי", אומר הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר אפי מלכין. בריאיון לכלכליסט הוא קורא לעובדים מוכשרים שרוצים לתרום מעצמם "לבוא למגזר הציבורי, לבוא למדינה, לבוא לרווחה, לבוא לבריאות, לבוא למשרד המשפטים".
האגף שבאחריות מלכין בשנתיים וחצי האחרונות מעורב בקביעת השכר של כ־800 אלף עובדי המגזר הציבורי במאות הגופים השונים שמרכיבים אותו, כך שיש לו הכרות קרובה עם אתגרי כוח האדם במגזר. "באופן בסיסי, הביקוש להיות עובד במגזר הציבורי הולך ויורד. גם אצלי פעם על כל משרה היו איקס מועמדים, היום יש איקס מינוס מועמדים, כך גם במשרד המשפטים", הוא אומר.
דווקא אתה, כממונה על השכר, יכול לעשות עוד דברים, חוץ מפנייה לתקשורת, כדי לעודד צעירים ומוכשרים לבוא לשירות המדינה.
"נכון, המתח שלנו מול ארגוני עובדים נובע מכך שאנחנו רוצים לתת יותר למקצועות נדרשים. אנחנו מנסים לתת יותר שכר דיפרנציאלי. כמעסיק, זה טבעי שנרצה לקחת את הכסף למקומות שבהם יש לנו בעיות. אבל הארגונים השונים – מורים, רופאים, ביטחוניים – יעדיפו אחידות, לתת לכולם. זה מתח שאנחנו מנהלים. אבל מעבר לשכר דיפרנציאלי, אנחנו מנסים מאוד לבנות מערכת שמתגמלת יותר את המצוינים - ולא אגיד שאנחנו מצליחים בזה בכל המקומות. יחד עם זאת, כמעט בכל הסכם היום יש לנו כלי תגמול מתקדמים וייחודיים, זו עבודה שנמשכת כל הזמן. מעבר לזה, אנחנו מנסים ללכת לכיוון הצעירים, ולכן בהסכמים האחרונים יש תוספת שקלית אחידה על כל המגזר הציבורי (ולא כאחוז מהשכר). אבל בסופו של דבר, אין תחליף לתחושת המשמעות של העבודה במגזר הציבורי".
לתחושת המשמעות עוד נגיע בהמשך, אבל בוא נתעכב על השכר. למה עובדי המגזר הציבורי היו צריכים לספוג קיצוץ ייחודי בשכרם כדי לממן את המלחמה, מעבר לעליית המסים הרגילה?
"המגזר הציבורי הוא פחות תנודתי ופחות קשור למחזור העסקים. זה נכון שלא כל בעלי העסקים בסקטור הפרטי נפגעו, ויש אנשים בהייטק למשל שבכלל לא זזו, אבל הרבה עסקים כן נפגעו. בתיירות יש אנשים שאין להם עבודה כבר שנתיים, וזו הדרך שלנו לאזן את זה. מעבר לכך, בסוף כשאתה מקבל את השכר שלך בצורה ישירה או עקיפה מהקופה הציבורית, אז יש מעין הסכם שכאשר המצב טוב יותר, נותנים יותר, וכשהמצב פחות טוב אז העובדים נכנסים מתחת לאלונקה. זה לא מפני שאני חושב שעובדי מגזר ציבורי מרוויחים יותר מדי, זה פשוט כמו בכל חברה שנקלעת למצב מורכב".
גם מי שהשתכנע ממך, אם ייכנס לאתר הנציבות יתייאש במהלך התהליך.
"הנציבות רלבנטית לחלק מאוד קטן מכלל עובדי המדינה - זה בערך 5%. החברות הממשלתיות מתנהלות לבד, קופות החולים והאוניברסיטאות מתנהלות לבד, תאגידים סטטוטוריים מתנהלים לבד. אבל מעבר לזה, מאתגר מאוד לגייס במגזר הציבורי, ואנחנו מחויבים למכרזים ולייצוג הולם. אתן לך דוגמה אחת אקטואלית למורכבות: בשונה מעסק פרטי, אי אפשר לקיים את ועדת הבוחנים לקבלה למשרות במשרדי ממשלה אם אחד מהמועמדים נמצא בשירות מילואים (הנורמה היא שוועדת הבוחנים שומעת את כולם באותו יום ומחליטה מיד – ש"ט). אז יש כאן אתגר של בניית מערכת שוויונית ובכל זאת שתעבוד מהר יותר. יש רעיונות, אבל הם קשים ליישום ולקידום".
"האם יש מקומות במגזר הציבורי שיש בהם עודף עובדים? כן. האם יש מקומות שהמערכת לא מספיק יעילה? כן. האם זו בעיה אקוטית לכלכלה? לא חושב"
אולי נדבר על הפיל שבחדר? הרבה מהצעירים שיכלו ללכת למגזר הציבורי לא מתלהבים ללכת לשם בהרכב הנוכחי של הממשלה.
"ברור לי שיש הרבה מתחים למי שלא מזדהה עם הממשלה הזו, לרבים זו ממשלה קשה לעיכול. אבל ברוב הדברים אין מתחים. נניח, מדיניות הבריאות של איך נכון להתמודד עם אירוע פוסט טראומה ציבורי חריג בהיקפו: האם נכון לקחת אנשים לא מקצועיים ולתת להם קורס מזורז כי אין מספיק פסיכולוגים בשביל כולם? האם נכון לעשות הדרכה אינטרנטית או פיזית? אלו שאלות סופר מקצועיות, שאינן קשורות לשאלה האם אתה מזדהה עם שר הבריאות אוריאל בוסו מש"ס".
אבל יש לאנשים תחושה שהם לא ישפיעו על המציאות כי שרים בממשלה תקפו פקידים. יש תחושה של מתקפה על עצם מושג המקצועיות.
"אגיד את זה בזהירות, היו שני נושאים עם מתח מובנה בין הדרג המקצועי לדרג הנבחר. אחד מהם זה הסיפור של הרפורמה המשפטית, הממוצע של דרגי המקצוע פחות הזדהה עם הרפורמה. הנושא השני הוא סוגיות הקשורות לחברה החרדית, שם יש פער גדול. גם אצלי במשרד, שר האוצר והממשלה הלכו איתי בסיפור של סכסוכי עובדים, הסכם עם ההסתדרות, עם המורים. בסוף בשאלות אקוטיות כמו איך לנהל מס רכוש, ואיך לנהל פינוי נכון של בתי ספר – השרים לא נכנסים לזה, הרצון והיכולת שלהם להיכנס לשאלות הללו קטנים, יש מלא מקום להשפיע".
תראה את היחס שקיבלו משפטנים.
"זו דווקא דוגמה טובה. סביב הפרקליטות יש מתח ציבורי רב, אבל 70% מהפרקליטות זה בכלל פרקליטים פליליים. הם מגישים כתבי אישום על רצח, על משפחות פשע, הם בכלל לא יודעים שהם נמצאים בוויכוח ציבורי, כמות התיקים במחלוקת ציבורית היא פרומיל מהעבודה שלהם. אפילו סביב היועמ"שית, שאי אפשר לטאטא את המתח בין הממשלה לבינה, הרי שברוב החלטות הממשלה, רוב החקיקה, אין מתח בכלל. עבודה מקצועית של איך לנסח חוקים שיהיו כמה שיותר ברורים ויעילים".
יש שחיקה במעמדם של עובדי הממשלה.
"אני עובד מדינה, לא עובד ממשלה. הרוב המוחלט של העובדים במדינה הם לא משרות אמון, הם לא עובדים של שר, לא עובדים של נבחר ציבור. הם אנשים עם פרופסיה, כלכלנים, מהנדסים, משפטנים, רופאים ועורכי דין. גילינו ב־7 באוקטובר שהמחשבה של חלק מהאנשים שאנחנו יכולים לפרוח ככלכלה עם מגזר ציבורי בינוני לא עובדת, אי אפשר להשאיר את המגזר הציבורי מאחור. אף אחד אחר לא יודע לספק את המוצרים שהוא מספק בשעת אמת. אין תחליף למס רכוש או לביטוח לאומי, אין תחליף למחלקת רווחה שיודעת לזהות קשישים ועריריים שמתקשים בפינוי. לכן אני קורא לכל מי שחשוב לו לבוא ולהיכנס לעובי הקורה, גם במשרות תחיליות וגם בדרגי ביניים".
איך העבודה במגזר הציבורי אחרי 7 באוקטובר?
"במגזר הפרטי הרבה שהיו בשירות מילואים וחזרו למקום העבודה שלהם מדווחים על קושי, אבל אצלנו במגזר הציבורי אנחנו רואים תופעה הפוכה – קל לחיילי המילואים לחזור לשגרה כי יש תחושה של עשייה, תוכן ומשמעות".
"אנחנו המדינה היחידה בעולם עם דמוגרפיה של עולם שלישי וחוק חינוך חובה, אז כל הזמן אנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו עם מספר המורים"
שמו של מלכין ושל אגף השכר במשרד האוצר עולה לכותרות בעיקר סביב שביתות או איומים בהשבתה. "הילדים שלי יודעים שכשיש שביתות בבית הספר זה קשור אליי", הוא אומר בחיוך. "הם גם שואלים האם אני קובע לעצמי את השכר, ואם כן, למה אני לא הופך את עצמי לעשיר". כשאני מעיר לו שזו התפיסה הרווחת לא רק אצל ילדים קטנים אלא גם בציבור, שרואה את גובה התקציב הממשלתי, מלכין מגיב במהירות: "60%–70% ממה שאני עושה לא קשור לתקציב, לכל הפחות לא באופן ישיר, אלא לחברות ממשלתיות, אוניברסיטאות, קופות חולים. אלה יותר שאלות של נורמות. נניח, רפאל היא חברה שלא מסתמכת על תקציב המדינה, אבל אם הם באים לשלם בונוס לבכירים, אז זו שאלה של נורמה. אני מנסה לייצר נורמות: כמה סביר לתת תגמולי פרישה, כמה הפער בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי יכול להיות, איפה אני נמצא ב'אובר פיי' (תשלום יתר – ש"ט) ואיפה הנורמה לא מספיק אטרקטיבית".
מי בכלל יכול לקבוע מה השכר הראוי לרופא או למורה? מי יכול לקבוע שההוא מקבל פחות מדי וההוא יותר מדי?
"ההסתכלות שלי היא תמיד ב'שוליים'. אני לא בא לחלל ריק, הרי יש כבר הסכם עבודה, יש סטנדרט. אני מסתכל בשוליים: האם ביחס להסכם הקודם צריך למתן? האם הסטנדרט מתאים יותר לצעיר או לוותיק? באנלוגיה, זה קצת כמו לבשל: האם להגביר את הלהבה או אולי להנמיך אותה. ולא כל מה שאני רוצה אני מצליח. אני מצד אחד רגולטור, אבל אין לי כמעט שום סמכות טוטאלית כי אפשר לנקוט מולי צעדים ארגוניים. אנחנו במאזן כוחות".
2 צפייה בגלריה
יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד. "העובדים לא נפגעו ממערכת היחסים הטובה בינינו להסתדרות. היא דווקא הביאה להם הישגים"
(צילום: קובי קואנקס)
לפעמים זה נראה שאתם רוצים להחליש ארגוני עובדים.
"אנחנו לא מחפשים להחליש ארגונים, אנחנו חושבים שיש מתחמים מסוימים שנכון שהארגונים לא יהיו בהם".
למשל?
"למשל, על איזה נושאים לגיטימי לשבות, האם לגיטימי לשבות על כל נושא או שיש דברים שאתה אומר: זה לא סכסוך כלכלי אמיתי. למשל, האם ארגוני המורים יכולים לשבות בגלל שתוכנית הלימודים לא לרצונם? אני תמיד אומר שמדינת ישראל היא היחידה שבה ארגוני עובדים היו לפני שבכלל היתה מדינה. ההסתדרות הקימה את המדינה וגם ארגוני עובדים אחרים היו קיימים לפני המדינה, לכן התפיסה של חוקי עבודה מאוד סוציאליסטית ופרו־עובדים. אנחנו רוצים לשמור על מאזן כוחות. למשל, לא יכול להיות שאתה שובת ועדיין מקבל שכר. הרבה מהמאבקים שלנו בכלל קשורים לזה שאם כבר יש הסכם – אז עומדים בו, כי הרבה פעמים יש הסכם ואנחנו מילאנו את הצד שלנו, אך הצד השני לא עומד בסיכומים".
ומה לגבי הצעת החוק לבוררות חובה לפני שביתה בשירותים חיוניים?
"אני לא מאמין בבוררות חובה, החסרונות של ההצעה עולים על היתרונות. בוררים בדרך כלל הולכים לאיזשהו אמצע ובגופים המאתגרים, ששם מאוד קשה לנו להתמודד עם זכות השביתה, הבורר לא יפתור לנו את הבעיות. אני מעדיף להיות זה שמנהל את המשא ומתן ויודע לדרוש דברים, מאשר שיהיה מישהו חיצוני שיקבע משהו ואין לי שליטה. בהסתכלות ארוכה, ימי השביתה והיקפי השביתה יורדים, הרפורמה בנמלים מאחורינו, הרפורמה בחשמל גם. היום הבעיה היא לא השביתה במקומות החיוניים. ויש גם קושי להגדיר מה זה חיוני".
"יש נושאים עם מתח מובנה בין הדרג הנבחר למקצועי. אבל ברוב הנושאים אין מתח עם הממשלה, ועוסקים בשאלות מקצועיות בלי קשר להזדהות עם השר"
כשמדברים על היחסים שלך עם ארגוני העובדים, אי אפשר להתעלם ממערכת היחסים הטובה שלך עם יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד, יהיו שיגידו טובה מדי.
"אני לגמרי מסכים איתך שאנחנו במערכת יחסים טובה מאוד, מאוד קונסטרוקטיבית".
זה מרגיש שיש כאן הצגה: אתם מכניסים לבקשתו "עיזים", כמו ביטול הטבה לקרן השתלמות, ואז מוציאים. הוא רושם ניצחון למען העובדים ואתם מעבירים את מה שתכננת להעביר מלכתחילה.
"זה לא משחק, אני בדרך כלל יודע מה מבחינתך דגל אדום ומה לא, עם מה תדע לחיות ועם מה לא, וגם למה אני יכול לרתום אותך ולמה לא. יש לנו עם ההסתדרות שיח של הגדלת העוגה ופחות כיפוף ידיים. אם יש אמון ושיתוף פעולה, אז כשמשהו חשוב לך ולי הוא לא עולה הרבה, אנחנו מצליחים לצאת מדיון של משחק סכום אפס. אני מנסה לראות מה הדברים שחשובים לך ולי הם פחות חשובים, וכך יש מרחב הרבה יותר גדול להגדיל את התועלת המצרפית. מערכת היחסים הזו בעיקר מקצרת תהליכים. הרי אני בגדול יודע מה חשוב לארנון בר דוד, והוא יודע בגדול מה המגבלות שלי מבחינה תקציבית. ממילא גם שביתה של חצי שנה לא תעזור לארגון להגדיל את השכר ב־50%, כי לא יודעים להביא מאה מיליארד בשקל בתקציב. ברגע שיש הבנה של המגבלות ה'אובייקטיביות' של כל צד, זה מקצר תהליכים ומגיעים לתוצאה שהיינו מגיעים אליה אחרי שביתות ועיצומים".
וזה טוב לעובדים?
"אם תסתכל על התועלות ועל ההישגים של העובדים, הם לא נפגעו ממערכת היחסים הטובה הזו. להיפך, היא הביאה להם הרבה הישגים. אני לא מזלזל בהפחתת השכר הזמנית במגזר הציבורי, אבל בסוף עברנו קורונה, ואנחנו עדיין במלחמה הכי ארוכה שהיא אירוע המאקרו הכי גדול, והצלחנו לא לפטר אף אחד, לא לסגור יחידות, ובלי שביתות. אתן דוגמה את רן ארז (ראש ארגון המורים – ש"ט). שם לא הצלחנו להגיע לשיח ענייני, סגרנו הסכם עקרונות ב־2023 והוא נחתם רק שנה ומשהו אחרי, אחרי הרבה מאבקים. ובגדול זה אותו הסכם, קצת ימינה וקצת שמאלה".
מצד שני, אולי באמת ויתרתם בזה שלא תיקנתם את הטבת המס של קרן ההשתלמות. מלחמה זה זמן לרפורמות.
"אגיד את זה בעדינות, הממשלה לא עשתה שינוי פרמננטי בתחומים האחרים, חלק מעליות המסים לא היו פרמננטיות. לכן היכולת של הממשלה, שלא עשתה מספיק לצמצם בהוצאות שלה ובדברים שקרובים ללבה, מוגבלת מאוד. שנית, בעבר חשבתי שקרן השתלמות היא עיוות, וחלק מהדברים הם באמת עיוות כמו שאומרים באגף תקציבים, אבל האתגר הגדול שלנו היום הוא 'עובדים' אל מול 'לא עובדים'. פעם הדיון היה בתוך העובדים, אבל כשיש לנו אתגר גדול מאוד עם אוכלוסיות שלא עובדות, קשה מאוד לממשלה להגיד 'נטפל ונפגע דווקא באלה שעובדים'. קרן השתלמות היא גם הטבה שניתנת במגזר הציבורי, ובסוף זה מעמד ביניים, ואולי יש איים קטנים של שכר עודף, אבל אנחנו ברוב המקומות לא אטרקטיביים כמעסיק. מעבר לכך, במלחמה יש חשיבות לשמור על אמון מול הציבור, ולא נכון לעשות מעשים שהם מאוד לא בקונצנזוס. בקיצור, אפשר לדון על הטבת המס של קרן ההשתלמות, אבל בהתחשב בכל השיקולים, היה נכון לא לקדם את זה".
"יש מקומות שהמערכת לא מספיק יעילה"
בשלב מסוים מלכין דוחק להעביר את השיחה הכללית על המגזר הציבורי לעובדים ספציפיים – רופאים, מערכת הביטחון, מורים ועובדים סוציאליים. מבחינתו, אחד העקרונות הראשונים בניתוח המגזר הציבורי הוא להבין שכל קבוצת עובדים היא ייחודית. "בסוף התפקיד שלי זה לתפור לכל מקום את הפתרון שלו", הוא אומר, "800 אלף עובדי המדינה הם סופר הטרוגניים, אתגרים של סייעת בשלטון המקומי שונים משל סייבריסט במוסד, עובד תברואה בעיריית ירושלים, רופא, אחות, מורה. בחלק מהמקומות יש שכר עודף, בחלק אולי עודף עובדים, בחלק מהמקומות השכר אולי לא רע, אבל לא הולך למקומות הנכונים".
גם כשאני מבקש ממלכין להתייחס לטענה שיש יותר מדי עובדי מדינה ורבים שלא עושים כלום, הוא מבקש: "צריך להתייחס לכל מקום בצורה עניינית. האם יש מקומות במגזר הציבורי שיש בהם עודף עובדים? כן. האם יש מקומות שבהם המערכת לא מספיק יעילה? כן. האם זו בעיה אקוטית לכלכלה? לא. וגם אין פוטנציאל לגיים צ'יינג'ר בזה. המסות הגדולות של העובדים זה חינוך, בריאות וביטחון. בחינוך אנחנו רואים את מספר התלמידים למורה ומספר התלמידים בכיתות. בבריאות, גם אם לא אגיד שהיא בהכרח יעילה, אבל יש מחסור משמעותי במשאבים. ולגבי ביטחון, אפשר לדבר על יעילות של צבא, משטרה ושב"ס, אבל כנראה שאין שם אנשים שיושבים ולא עושים כלום. צריך לזכור שהמגזר הציבורי – בוודאי בביטחון – בנוי לפיקים. זה לפעמים קשה לעיכול, יושבים לך בכוננות רופאים ופרמדיקים ולא עושים כלום, אבל זה סוגר פינה למערכת הביטחון. הכי נכון זה לראות איך אנחנו משפרים את השירות, כך שכל עובד ייצר יותר".
אז מה זה "להתייעל" אם אתה לא מתכוון לפטר?
"לדוגמה, ברשות המסים יש 6,000 עובדים, זה כמעט 20% מעובדי משרדי הממשלה, הרבה יותר משמעותי להגיע לזה שאתה בודק 4%–5% מהדו"חות (לעומת 2% כיום - ש"ט). או לשפר את השירות ברשות המסים - מאשר לפטר. פיטורים זה לא גליק גדול".
"יום שישי בבתי הספר לא יעיל"
הזכרת את מערכת החינוך. יש הסכם קרוב על הפרק, מה אתם מתכננים?
"ההסכם שלה נגמר בסוף 2026, אני מתאר לעצמי שהם ירצו לראות כסף כבר בתחילת 2027, כי התוספות המשמעותיות בהסכם הקודם היו בסוף 2022 ותחילת 2023, ובשנים האחרונות המערכת לא קיבלה כלום. אז מעריך שיפה (בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים - ש"ט) תרצה להתחיל את המשא ומתן במהלך 2026. מבחינתנו, אנחנו רוצים להסדיר את הנושא של מעבר של מערכת החינוך לחמישה ימים".
מה זה אומר?
"עם כל הצער שבדבר, זה אומר שאין יותר בתי ספר בימי שישי. אולי זה יהיה קשה להורים, אבל מצד שני, אנחנו רוצים לצמצם את כל הימים שבהם יש חופש לילדים ולהורים אין התאמה, ולהחליף אותם בימי שישי. יום שישי בבתי הספר לא יעיל, ואנחנו מקווים שביטולו יקטין את מספר המורים שנצטרך. אנחנו המדינה היחידה בעולם עם דמוגרפיה של עולם שלישי ועם חוק חינוך חובה של מדינה מערבית, אז כל הזמן רודפים אחרי הזנב של עצמנו עם מספר המורים".
בעצם לא יהיה למורים יום חופש שבועי כי יום החופש של כולם יהיה יום שישי.
"יש מורים שמאוד לא אוהבים לעבוד בשישי, אבל היום יש להם מעט ימי חופש אחרים. כעת, יהיו להם יותר ימי חופש, אני אוסיף להם יותר ימי בחירה. היום יש כל כך הרבה ימי חופש כי המערכת סגורה, ואין להם גמישות באמצע השנה".
אולי אני שואל את זה כי לי ולך יש כיפה, אבל מתי הילדים ילמדו פרשת שבוע וקבלת שבת?
"בסוף האתגרים של מערכת החינוך הם כאלו גדולים שלעשות קבלת שבת ביום חמישי במקום ביום שישי זה מחיר שאפשר לשלם. בסוף זה בעיקר העשרה והיכרות, היום שבו לומדים לא משנה. ואני מודה שההסתכלות שלי היא יותר כלכלית ופחות חינוכית. אם לא נעשה שינוי, לא נוכל לספק את מספר המורים הדרוש. לא נוכל להחזיק את זה".
האמת שביטול הלימודים ביום שישי יכול לשנות הרבה דברים תרבותיים.
"אנחנו רואים ערך בזה שביום שישי תהיה פעילות תרבות ופעילות של השלטון המקומי. המבנים של בתי הספר שייכים לשלטון המקומי, תאר לך שבימי שישי יהיה אפשר להשתמש בבתי ספר לכל מיני אירועים. המהלך הזה יפנה את אולם הספורט בשישי. אנחנו רואים כאן גם פוטנציאל".
זה מהלך שידרוש גם תוספות שכר למורים, וגם עשוי להשפיע על עיצוב החברה, על הקשר שבין הורים וילדים.
"נכון, זה חלק מהסכם השכר. לגבי קשר הורים־ילדים ותפיסות חינוכיות, אין לי יומרה. אבל רפורמה כזו היא דוגמה טובה למשמעות וההשפעה הרבה שיש לעבודה במגזר הציבורי שאין בשום מגזר אחר".
