ניתוח
שיעור המכס דומה לזה שחטפו המתחרות. הנזק יגיע מהפגיעה ההיקפית
15% מכס שהשית טראמפ על ישראל הם "0%" בהשוואה לשאר מדינות העולם שמוסו גם הן. אבל הפגיעה בסחר החופשי הגלובלי תפגע במיוחד בישראל, שהיא מדינה מוטת יצוא. והתנהלות הממשלה מול שותפות הסחר באירופה עלולה להוליד נזק גדול בהרבה
1. יצאנו בזול, יחסית.
בחינת שיעור המכס, 15%, שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הטיל על סחורה ישראלית חייבת להיות השוואתית. ישראל אומנם איבדה את הפטור הכמעט גורף ממכסים, שממנו נהנתה מכוח הסכם הסחר החופשי שנחתם ב־1985 והורחב עשר שנים מאוחר יותר, אבל כל מדינות העולם "חטפו". מבט מהיר על שיעורי המכסים שטראמפ התעקש להטיל, כחלק מהאידאולוגיה שלו, מלמד כי המכס המינימלי זהה לזה שהוטל על ישראל, והוא גם השכיח ביותר. 15% מכס הוא האפס החדש.
במציאות החדשה אין מדינה בעולם שמוצריה לא יהיו חייבים במכס בכניסה לארצות הברית. בריטניה, למשל, תיהנה אמנם ממכס מופחת של 10% בלבד, אלא שלארצות הברית יש בכלל עודף מסחרי איתה, כך שלכאורה ההיגיון הכלכלי היה מחייב ויתור על מכס במקרה של הממלכה המאוחדת — אלא שהיגיון כלכלי אינו מאפיין מרכזי של מכסי טראמפ.
ליחסיות יש משמעות, משום שבעוד שבוע הסחורה הישראלית שתיכנס לכלכלה הגדולה בעולם אמנם תתייקר, אבל לא יותר מהסחורות של מרבית מדינות העולם, לרבות המתחרות הישירות שלה. בהשוואה לאירופה, ישראל אפילו תיהנה מיתרון, שכן האיחוד האירופי, פרט ל־15% מכס, נאלץ להסכים גם להגדלה קבועה של השקעות בארצות הברית (600 מיליארד דולר בשנה), והתחייב לרכוש מוצרי אנרגיה אמריקאיים (750 מיליארד דולר, על פני שלוש שנים). מהגחמות הטראמפיות האלה ישראל ניצלה.
2. תסכול לא מוצדק, וקצת כן.
לטראמפ דווקא היו סיבות להקשיח עמדות מול ישראל. יצוא הסחורות הישראלי (ללא יהלומים) לארצות הברית רק הולך וגדל. ב־2024 הוא הסתכם בכ־14.2 מיליארד דולר, כ־4.5% יותר מב־2023, שגם בה הוא גדל ב־1.1% לעומת 2022. האמריקאים קונים מישראל יותר ויותר, ללא הדדיות: הגירעון המסחרי של ארצות הברית מול ישראל גדל ב־30% בתוך שלוש שנים, הגיע ב־2024 ליותר מ־5 מיליארד דולר, והמגמה נמשכת. אפילו ב־2025, השנה שבה טראמפ כבר בשלטון, העודף המסחרי החצי־שנתי (עד יוני) לא השתנה. מול סין, לשם השוואה, הגירעון של ישראל בכיוון ההפוך, משום שאנחנו קונים מסין, היריבה האולטימטיבית של ארה"ב, בכמויות עתק, הרבה יותר מכפי שהיא קונה מאיתנו.
וזה עוד בלי לקחת בחשבון את השירותים, משום שגם ישראל וגם ארצות הברית הן כלכלות מוטות שירותים באופן מובהק - משקל השירותים הוא כ־70% מהתוצר בישראל, וכ־80% בארצות הברית. העודף המסחרי בשירותים מול מדינתו של טראמפ זינק ב־2024 ל־22 מיליארד דולר, כך שבשקלול כולל העודף של ישראל מול האמריקאים גבוה מ־27 מיליארד דולר.
לכן הטענות של התעשיינים כי ארצות הברית לא התייחסה אל ישראל כידידה אינן מבוססות. בטח אם מביאים בחשבון את מזכר ההבנות בתחום הביטחון, שלפיו בכל שנה משלם המס האמריקאי מעניק לאזרחי ישראל מתנה בצורה של כ־3.8 מיליארד דולר סיוע ביטחוני.
3. עוד תהיה מכה לתרופה.
בכל זאת ניתן להבין את תסכולם של נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר וחבריו: אין מכעיס מלהיות פטור ממס כלשהו, ואז בוקר בהיר אחד להתחיל לשלם אותו, בטח כשמדובר במסים שלא ישולמו למשק הישראלי ולא יתרמו לשיפור תשתיות או חינוך. וזה לא רק הכסף. מכס הוא בעיקר חסם סחר, וכל חסם כזה ייעודו הוא לעכב. אין יצואן שרוצה להתחיל להתעסק עם מכסים, שפוגעים גם בכדאיות וגם ב"זרימה". ממילא סחר בינלאומי בסחורות הוא עניין מורכב ומשימה לוגיסטית מסובכת, ועוד יותר כשמדובר בשוק היעד המרכזי, החשוב והקריטי ביותר לסחורה ישראלית.
המספרים מדהימים: משקל יצוא הסחורות לארצות הברית ב־2024 מסך היצוא הישראלי הגיע ל־26%, כלומר יותר מרבע מכלל היצוא. כל דולר רביעי שישראל מייצאת מגיע לאמריקה. וזה לא רק ההיקף, אלא הפער בהשוואה למדינות יצוא אחרות, כי היקף היצוא לארצות הברית גדול פי חמישה לעומת היצוא לסין, גרמניה והולנד — הבאות בתור ברשימה. ומדובר ביצוא שחלק ניכר ממנו אסטרטגי: אם כוללים רכיבים מתקדמים, מערכות טכנולוגיות ושבבים, כשני שלישים (64%) מיצוא הסחורות הישראלי לארצות הברית הוא הייטק - המנוע הגדול של כלכלת ישראל. חברות ענק בין־לאומיות שפועלות מישראל, מאינטל עד אנבידיה, או חברות צבאיות ביטחוניות, מהתעשייה האווירית עד רפאל, מעסיקות כאן עשרות אלפי עובדים ומייצאות לארצות הברית במיליארדים. על אלה נוספים עוד כ־2.3 מיליארד דולר בשנה יצוא של מכשור אופטי, טכני ורפואי, שגם הוא "הייטקי" במהותו.
סוגיית המכסים על תרופות רגישה ביותר מבחינת טראמפ, שהוזלתן היא אחת מהבטחות הבחירות הבולטות שלו. בהקשר הזה ייתכן שהרע עוד לפנינו, וחברות תרופות ישראליות כמו טבע, תרו, דקסל וקמהדע ייפגעו ממכסים ייעודיים
וצריך לשים לב גם ליצוא התרופות. אמנם מדובר בסכום קטן יותר, כ־1.3 מיליארד דולר בשנה, אבל כ־56% ממנו הוא לארצות הברית — יותר מלכל שאר מדינות העולם יחד. סוגיית המכסים על תרופות רגישה ביותר מבחינת טראמפ, שהוזלתן היא אחת מהבטחות הבחירות הבולטות שלו. לפי דו"ח ה־OECD ל־2023, ההוצאות על תרופות לנפש בארצות הברית היו יותר מכפולות בהשוואה לממוצע במדינות המערביות. כך שבהקשר הזה ייתכן שהרע עוד לפנינו, וחברות תרופות ישראליות כמו טבע, תרו, דקסל וקמהדע ייפגעו ממכסים ייעודיים.
4. האיום הכלכלי הגדול הוא הממשלה.
מי שצריכים להיות מוטרדים במיוחד אינם התעשיינים, אלא חברי הממשלה, לרבות ראש הממשלה ושר האוצר, שנטשו לגמרי את הזירה הכלכלית. המכסים של טראמפ יפגעו במסחר הבין־לאומי ובכלכלה הגלובלית בכלל, שני משתנים חשובים מאוד לצמיחה של כלכלת ישראל.
ישראל היא כלכלה מאוד קטנה ופתוחה לעולם, ומשקלו של היצוא מסך כלכלתה מתקרב ל־30%, גבוה מאוד בהשוואה עולמית. "הקשר עם העולם קריטי לנו. אם בעקבות המכסים הסחר העולמי ייפגע, וגם שרשראות האספקה, כמובן שאנחנו ניפגע", הסבירה באחרונה נגידת בנק ישראל לשעבר, פרופ' קרנית פלוג, בריאיון ל"כלכליסט". כאילו זה לא מספיק, חצי שנת הכהונה של טראמפ הוכיחה כי הוא אינו מצטיין בעקביות או בהירות בתחום המכסים - וכלכלה לא אוהבת אי יציבות וחוסר ודאות.
כל אלה הם איומים גדולים על הכלכלה המקומית, והם מגיעים בטיימינג הכי גרוע שניתן להעלות על הדעת: ממשלת נתניהו־סמוטריץ' לא רק שאינה מתמודדת ונוקטת צעדים אופרטיביים, היא גם מוסיפה במו ידיה ודיבוריה סכנה עצומה נוספת. המלחמה האין־סופית בעזה, ובעיקר הפגיעה באוכלוסייה האזרחית והרעבתה, מולידות חדשות לבקרים איומים מצד מדינות אירופה. לעוד ועוד מדינות ביבשת, שהיא שותפת הסחר השנייה בגודלה של ישראל, פשוט נמאס.
ארבע שותפות סחר מרכזיות — צרפת, בריטניה, קנדה וגרמניה — הודיעו שיצטרפו לסלובניה, ספרד, אירלנד ונורווגיה בהכרה במדינה פלסטינית. שוודיה ופורטוגל קוראות להפסקת הסכם הסחר החופשי עם ישראל ולהטלת סנקציות כלכליות עליה. הולנד אסרה על שני שרים בממשלה, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', להיכנס אליה. מי שחושב שלתנועה הזו של התרחקות מישראל לא תהיה השפעה על כלכלתה שוגה באשליות. כך שלחשש ממלחמת הסחר והמכסים של טראמפ מצטרף האיום הממשי של חרמות והפסקת סחר חופשי.
