הסדר ניגוד העניינים של מהרן פרוזנפר: מסוכני ביטוח ופנסיה ועד שכר ברשתות החינוך החרדיות
הסכם ניגוד העניינים של הממונה על התקציבים חושף מגבלות נרחבות. האם נכון למנות לתפקיד אדם שאינו יכול לעסוק בסוגיות מרכזיות בכלכלה הישראלית?
מהרן פרוזנפר, הממונה על התקציבים, מנוע מלטפל בשורה רחבה של נושאים מרכזיים לכלכלת ישראל. ביניהם: סוכני הביטוח והפנסיה, המבנה הארגוני ומודל השכר של רשתות החינוך החרדי, ופנסיות הגישור במשטרת ישראל. מעבר לכך, פרוזנפר מנוע מלעסוק במספר נושאים הקשורים למשרדי ממשלה שונים - ובהם נושאים מסוימים של משרד הבריאות (הסכם ניגוד העניינים אינו מפרט, אך יש להעריך שהכוונה היא לנושאי מקרקעין בקמפוסים ללימודי רפואה, נושא שפרוזנפר ייעץ בו בעבר למשרד הבריאות בתקציב של כ-800 אלף שקל), שכר עובדי משמר הכנסת ושכר רשות ניירות ערך. כמו כן ישנם גופים נוספים שפרוזנפר מנוע מלעבוד עמם, אך אין אפשרות לראות זאת בשל ההשחרות בהסכם ניגוד העניינים.
הסכם ניגוד העניינים של פרוזנפר עלה לאתר הממשלה רק עכשיו - ככל הנראה בשל פניות עיתונאים - מלא בהשחרות וארוך יחסית. כשקוראים אותו, ניתן להבין מדוע לקח זמן רב לערוך אותו. לנוכח היקפו הנרחב עולות שתי שאלות: האחת, האם נכון למנות לתפקיד ממונה על התקציבים אדם שאינו יכול לעסוק בסוגיות מרכזיות בכלכלה הישראלית? השנייה, האם נעשה פיקוח מספק על הסכם ניגוד העניינים? בשל רוחבו, ההסכם ניתן הן לפרשנות מרחיבה והן לפרשנות מצמצמת. ההסכם קובע כי במקרה של ספק על פרוזנפר להתייעץ עם היועמ"ש של משרד האוצר.
בתחילת ההסכם מזכיר פרוזנפר כי הוא בעלים של 50% משלוש חברות, אך השחיר את שמן. באחת מהן אין פעילות. לגבי שתי הנותרות, בהתבסס על הסדר ניגוד עניינים קודם של פרוזנפר (לקראת חברותו בוועדת נגל), ניתן להסיק כי מדובר בחברות הביטוח "שיר שי" ו"שורלי". אחת נמכרה בנובמבר 2024, והשנייה תועבר לידי נאמן שאושר על ידי הייעוץ המשפטי. נכון להיום, על פי רישומי רשם החברות, חברת שיר שי מוחזקת בידי שי שרעבי וקארין קרויטורו, ומניות חברת שורלי מוחזקות בידי אברהם ישעיהו רקובסקי. כך או כך, פרוזנפר התחייב שלא לטפל במשך שנתיים בכל עניין הנוגע לחברות אלו, לבעלי השליטה בהן ולחברות שבשליטתם.
מעבר לכך, ההסכם מדגיש כי עד למכירת אחזקותיו בחברות, הוא מחויב שלא לעסוק ב"תיווך של ביטוח אלמנטרי" — כלומר לא בסוכני פנסיה ולא בסוכני ביטוח. על פניו, הדבר אמור להגביל את פרוזנפר מעיסוק גם בהטבות המס לפנסיה ובחובת החיסכון בישראל, שכן היקף ההפרשות הפנסיוניות משפיע על שכר סוכני הפנסיה. לכאורה פרוזנפר כבר מכר את אחזקותיו, אך הוא עדיין מנוע לשנה וחצי הקרובות, מכיוון שחברות אלו הן סוכנויות ביטוח.
התפקיד המרכזי של פרוזנפר לפני כניסתו לתפקיד היה ניהול חברה בשם "אם פקולטי" — שמה מושחר בהסכם הנוכחי, אך מופיע בגלוי בהסכם הקודם. לגבי חברה זו נקבע כי תוחזק בידי נאמן, לא תקבל לקוחות חדשים ולא תתקשר בהתקשרויות חדשות. את הלקוחות הקיימים התחייב פרוזנפר להעביר תוך 90 יום לחברה חדשה שלא תוחזק על ידו, גם לא בעקיפין. חלק מהלקוחות הועברו לידי קובי בר נתן, הממונה על השכר באוצר לשעבר, שהיה שותף עסקי של פרוזנפר.
רשימת לקוחותיו של פרוזנפר מושחרת, אך מונה חמישה לקוחות שלגביהם התחייב שלא לעסוק בענייניהם למשך שנה וחצי מיום סיום ההתקשרות, תשעה לקוחות שלגביהם התחייב שלא לעסוק בענייניהם למשך שנה, וחמישה לקוחות נוספים שלגביהם התחייב שלא לעסוק בהם כלל לאורך כל כהונתו.
מעבר ללקוחות אלו, ההסכם מונה גופים נוספים שפרוזנפר מנוע מלעסוק בחלק מנושאיהם: משרד הבריאות בנושאי איחוד הקמפוסים לרפואה; הכנסת בנושאי שכר משמר הכנסת; מינהלת תקומה בנושאי שכר עובדים סוציאליים ועובדי הוראה; סוגיות מסוימות בשכר עובדי רשות ניירות ערך; ומכרז הקורסים של משרד הביטחון. כמו כן, פרוזנפר יפסיק את ההתקשרות עם חברת "תלפיות" לייעוץ כלכלי ולא יעסוק בנושאיה למשך שנה. כל המגבלות הללו נראות שוליות למדי.
לסיום, שתי מגבלות משמעותיות נוספות מופיעות בהסכם. האחת — התחייבות פרוזנפר "להימנע מלעסוק בנושאי פנסיית הגישור במשטרת ישראל במשך כל תקופת כהונתו", מכיוון שהתקשר בעבר עם המשטרה בנושא "בניית מודל פנסיות גישור למשרתים". בהקשר זה ניתן לתהות האם ההסכם מרחיב מספיק, שכן לכאורה היה ראוי למנוע מפרוזנפר לעסוק בנושאי פנסיות גישור גם בצה"ל — מכיוון שמודלי שכר נוטים להעתיק עצמם בין הגופים הביטחוניים.
המגבלה השנייה היא התחייבותו של פרוזנפר שלא לעסוק ב"מבנה הארגוני ומודל השכר ברשתות החינוך החרדי". התחייבות זו נשמעת דרמטית, שכן נושאי השכר ברשתות אלו הם מהותיים כלכלית ורגישים ציבורית — וקריאה פשוטה של ההסכם מלמדת כי פרוזנפר אינו יכול לעסוק כלל בסוגיות שכר של המורים החרדים ברשתות. עם זאת, גורמים המקורבים לנושא אמרו לכלכליסט כי שירותי הייעוץ שניתנו לאגף החשב הכללי באוצר היו מצומצמים בהרבה, ועסקו רק בעובדים המינהליים של רשתות החינוך החרדיות.
