פרשנות
רק שסמוטריץ' לא יראה בדו"ח ה-OECD תמריץ לפזרנות תקציבית
תחזיות המאקרו־כלכלה החיוביות של ה־OECD בנוגע לישראל עלולות לדרבן את שר האוצר, שמפזר כספים כאילו אין מחר, לנקוט כלכלת בחירות על מלא
התחזיות החיוביות שפרסם ה־OECD על המאקרו־כלכלה ארוכת הטווח של ישראל עלולות להפוך לחרב פיפיות במקרה ששר האוצר בצלאל סמוטריץ’ יתפתה לפרש אותן כרישיון לנקוט כלכלת בחירות.
הדו”ח אכן מציג לא מעט מסקנות חיוביות - צמיחת התמ"ג לנפש צפויה להישאר יציבה וחזקה יחסית, הלחצים הפיסקאליים צפויים להיחלש בטווח הארוך, הדמוגרפיה פועלת לטובתנו והחוב ארוך הטווח לא מהווה איום - אלא שדווקא האמירות המרגיעות הללו עלולות להרחיק את מקבלי ההחלטות מהריסון הכלכלי הנדרש לאחר שנתיים של מלחמה יקרה. מבחינת סמוטריץ’, שנוהג לשרוף את הקופה הציבורית ולפזר הטבות כאילו אין מחר, הדו”ח הזה נופל עליו כפרי בשל בשנת בחירות, ועשוי לשמש אותו להורדת מסים, למשל.
למרות המסקנות החיוביות, הדו”ח של ה־OECD מצייר שני נתיבים מנוגדים: הראשון, והחיובי, הוא של שילוב אמיתי של חרדים וערבים בשוק העבודה ורפורמות מבניות; והשני, שלילי, הוא של קיפאון מתמשך, שבו אותם מגזרים נותרים מחוץ למעגל התעסוקה. וכשהם כבר משולבים בעבודה, הם משתכרים שכר נמוך מאוד בהשוואה לקבוצה הלא חרדית.
לא בכדי גם הפעם התעקשו כלכלני ה־OECD להכניס את הגרף הכי שימושי שלהם על כלכלת ישראל, זה שחוזר פעם אחר פעם: פערי השכר בין חרדים וערבים ליהודים לא חרדים. על פי הנתונים, משכורתו של גבר יהודי לא חרדי גבוהה ב־71% מזו של גבר חרדי, ב־49% לעומת גבר ערבי, ב־79% לעומת אשה ערבית, ב־59% לעומת אשה חרדית, וב־39% לעומת אשה לא חרדית.
כמו כן צוינה הסתייגות עקרונית מהתנהלות האוצר: "למרות חשיבותן, משרד האוצר אינו עורך ומפרסם באופן קבוע תחזיות פיסקאליות ארוכות טווח, בניגוד לרוב מדינות ה־OECD. הדבר מגביל את יכולתו של האוצר לשקף את ההשלכות ארוכות הטווח של החלטות כלכליות של קובעי המדיניות, דבר חיוני לקביעת מדיניות מבוססת ראיות, להתמודדות עם אתגרים מבניים ולהבטחה שהממשלה תוכל להמשיך לשרת את חובותיה ללא התאמות פתאומיות ובלתי מציאותיות כדי לאזן את ההכנסות וההוצאות". במילים אחרות, ישראל טסה בעיניים עצומות לעתיד הפיסקאלי שלה.
בזמן שכמעט כל מדינות ה־OECD מנהלות תחזיות סדורות לעשורים קדימה, בישראל - המדינה עם הסיכון הגיאו־פוליטי הגבוה ביותר בארגון - אין גוף אחד שמפרסם תחזיות רשמיות על הוצאות, חוב או נטל המס העתידי. זו לא "תקלה טכנית", אלא מחדל מוסדי מתמשך. אגב, זו גם ביקורת על הדרג המקצועי של האוצר, שמסרב בתוקף להקים מועצה פיסקאלית כמו בשאר המדינות.
דווקא ברגעים הקריטיים שבהם מגבשים תקציב מדינה, באיחור בלתי סביר, לשנה הבאה, שאמורה לסמן את ההתאוששות מהמלחמה - המסר האמיתי של הדו”ח אינו “אפשר לבזבז”, אלא ההפך: בלי שינוי עומק וללא ניהול פיסקאלי שקוף ואחראי, ישראל תתקשה לממן את עצמה בעשורים הבאים.
