פרשנות
הקרב על רשת 13: למה הימין מוכן להשקיע בתקשורת והמרכז-שמאל מתלהב פחות
מיליארדרים ימניים כמו אדלסון ומירילשווילי הקימו עיתונים וערוצים לשירות נתניהו, בעוד שמובילי ההייטק כמו ניר צוק ואסף רפפורט בודקים נאותות ואז נעלמים. רכישת רשת 13 היא לא עוד עסקה אלא תרומה למדינה דמוקרטית, רפפורט וצוק לא יכולים להרשות לעצמם לאבד עניין
1. ההייטקיסטים מתעניינים ברכישת רשת 13 אבל נדמה שבחצי כוח. קודם ניר צוק מפאלו אלטו שהציץ ונעלם, ועכשיו צריך לקוות שהקבוצה בראשות אסף רפפורט מוויז לא תאבד עניין, לקוות שתישאר באירוע ולא תפקיר את המאחז לעוד אחד מתומכי נתניהו, פטריק דרהי. השאלה היא למה מיליארדרים מהימין ששים להשקיע בתקשורת, ואילו חבריהם מהמרכז-שמאל קצת פחות. שלדון אדלסון העמיד לרשותו של נתניהו עיתון, 'ישראל היום'. מיכאל מירילשווילי מעמיד לרשותו ערוץ טלוויזיה, ערוץ 14. העיתון היה, והערוץ עדיין, שופרות על מלא.
לחדשות 13 יש מערכת חדשות ביקורתית לשלטון. יש לה עיתונאים ופרשנים חדים כרביב דרוקר, אלון בן דוד, נגה ניר-נאמן, ברוך קרא, גיל תמרי ומתן חודורוב. אלא שהעושר הזה שמור לעתים לרעתו של הרייטיניג. העם נוטה ימינה, ללאומיות ולדת, והוא מצפה מהתקשורת שלו להיות פחות נשכנית ויותר נאמנה לשלטון. זהו סוג של "כשל שוק". ואת הכשל הזה יכולים לאזן קצת טייקוני ההייטק.
מובילי ההייטק הישראלי מבינים היטב שהצלחות מדע וטכנולוגיה משגשגות רק בערוגות הדמוקרטיה הליברלית. רק במדינה מערבית מתקדמת, רציונלית, אוניברסלית, פלורליסטית. מדינה שהיא ההיפך הגמור ממה שמתכננת לה הקואליציה הביביסטית-כהניסטית-חרדית. ההייטקיסטים הבינו זאת היטב לאחר השקת ההפיכה המשטרית. הם היו בקפלן, הם עותרים בלי סוף לבג"ץ נגד חוקי ההפיכה המשטרית, הם אפילו מימנו את ועדת הסרק האזרחית האלטרנטיבית שהוקמה לחקירת מחדל ה-7 באוקטובר. הם מזהירים מפני הפגיעה ביתרונות שמאפשרים לישראל לקיים עליונות סייבר, צבאית, ובמיוחד אווירית. הם מזהירים מפני בריחת מוחות וכספים מישראל. במדינה שבן גביר וסמוטריץ ישלטו בה, יוכחדו היכולות שאיפשרו את 12 ימי התקיפה באיראן, יוכחדו בה היכולות שאיפשרו את צ'ק פוינט, ווייז, וויז, וויקס, מוביליי, סייברארק, מלאנוקס, מאנדי ועוד.
2. רשת 13 וחברת החדשות שלה הם חיוניים במאבק על הדמוקרטיה הישראלית. לכן שימורן היא שימור יכולת חיונית במאבק הזה. להייטקיסטים יש את היכולת למנוע את נפילת המאחז הזה לידי נתניהו. זה אפילו לא יעלה להם יותר מדי במושגים שלהם. נכון, אף אחד לא אוהב להפסיד כסף, אבל עליהם לשנות דיסקט ולראות בשימור חדשות 13 תרומה למדינה, תרומה לחיזוק צביונה הדמוקרטי, תרומה לחיזוק הבסיס שיאפשר את דורות ההמשך - בין אם מדובר בדורות ההמשך שלהם בהייטק, ובין אם מדובר בדורות ההמשך הפרטיים והמשפחתיים. כי הקרב הוא על השאלה באיזו מדינה הם רוצים שילדיהם ונכדיהם יגדלו. במדינה שבה בן גביר ינהל את המשטרה, שלמה קרעי את התקשורת, יריב לוין את המשפטים, יואב קיש את החינוך?
נתניהו מבין היטב את חשיבות הקרב הזה. חלק מכתבי האישום שלו נולדו סביב האובססיה הנחושה שלו לשנות את הדנ"א של התקשורת שלשיטתו מקפחת אותו ומתנכלת למשפחתו. הוא פעל ללא לאות בהשתלת פרשנים ועיתונאים מתומכיו בכלי התקשורת ובשכנוע חבריו המיליארדרים לרכוש אותם. יחסיו עם בעלי אמצעי תקשורת שנפרשים במשפטו, ובלי קשר לעצם חציית הרף הפלילי, מאפשרים את ההצצה לאובססיה, לקורבנות ובמיוחד לזעם ולשטנה העזים שהוא רוחש לתקשורת הישראלית.
3. בארה"ב אנו רואים את התופעה הזו על סטרואידים. והיא מספקת תשובה מסויימת גם לשאלה למה אצלנו מיליארדרים מהימין מוכנים להשקיע בתקשורת. טראמפ מסית נגדה והיא בתגובה מתקפלת, נכנעת ומצפה לגמול ממנו. נתניהו שואב עידוד מעצם הצפייה בתהליך הזה, מההבנה של בעלי השליטה בתקשורת שבסוף הם ירוויחו, במישרין ובעיקר בעקיפין, מהשקעת החנופה הזו בשליט. ואולי התשובה היא במקום אחר. למיליארדרים בימין חשוב לקדם אידיאולוגיה ימנית-דתית (שגם מתגמלת ברייטינג) יותר מאשר חשוב למיליארדרים מהמרכז-שמאל להגן על הדמוקרטיה (ולהפסיד ברייטינג). ההייטקיסטים עושים סיבוב, בודקים נאותות, מתאים-לא-מתאים, ויאללה והלאה. הם יתרמו למחאה, הם יתריעו בתקשורת, אבל הם לא ירכשו אותה כדי להשפיע באמת.
ואולי גם בגלל המסקנה הבאה: התקשורת המסורתית, הממוסדת, הגיעה לפרשת דרכים ואולי לסוף דרכה. צריכתה בירידה, ובהתאם היכולת הכלכלית לתחזק אותה. מרכז הכובד עבר לרשתות. צעירים מעולם לא החזיקו עיתון, והם גם לא מתייצבים בשעה שמונה ל"מהדורה".
אבל יש גם טיעון נגדי שראוי להשמיעו באוזני ההייטקיסטים ושאר בעלי הממון שהקרב על הדמוקרטיה עדיין קרוב לליבם. הצונאנמי האדיר ששוטף ברשתות הוא מוקצן ורעיל. במידה רבה הוא מתקזז ומנטרל את עצמו, ובעיקר מנרמל את אובדן ההיררכיה בין אמת לשקר, בין עיקר לטפל, בין סיטואציות לקונספירציות. והוא "מתפזר" לכל רוח מבלי להתמקד ולהציף את העובדות, המגמות והתשובות החשובות באמת. מבחינה זו, מקבלי ההחלטות, בפוליטיקה ובעולם העסקי, כמו גם אנשים נורמטיביים והגונים, זקוקים עדיין ל'ידיעות אחרונות', ל'הארץ', ל'ynet', וכמובן לחברות החדשות של התאגיד ושל 12 ו-13. במידה רבה אלה אמורים להיות העוגן והמצפן אל מול שטיפת הרפש והרעל שמבעבע במחילות הרשתיות. לכן, השליטה בהן היא עדיין כורח דמוקרטי ואתגר חשוב עבור מי שרוצה להמשיך ולחיות במדינה דמוקרטית.
ולכן חשוב שחדשות 13 לא תושתק ולא תיפול. ניר צוק הציץ, התעניין ונעלם. ועכשיו צריך לקוות שגם רפפורט וחבריו לא יאבדו את הנחישות בקרב על המאחז, שכנראה רק נתניהו מבין באמת את חשיבותו.
