החשבון של שנות המלחמה: רשות המסים נערכת לבור של מיליארדים בשנת 2027
רשות המסים בוחנת את הרחבת מקורות ההכנסה בשל התרוקנות קרן הפיצויים, הוצאות הביטחון שלא ייקטנו, ההבנה שחלק מהכנסות המדינה הנוכחיות הן זמניות, ושב־2027 ו־2028 יגיע החשבון של שנות המלחמה. השאלה אינה האם הממשלה תצטרך למצוא עוד מיליארדים לתקציב - אלא איפה היא תחפש אותם, ועל מי היא תטיל את החשבון
ההכנסות של מדינת ישראל ב־2026 מתעתעות. אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, זינוק בהוצאות הביטחון, הורדות דירוג ועלייה חדה בחוב, דווקא גביית המסים ממשיכה להפתיע לטובה. "הגבייה השנה טובה, טובה מאוד ומפתיעה לטובה", אמר אתמול מנהל רשות המסים שי אהרונוביץ', "אך גם ההוצאות מפתיעות", הוא מיד סייג. ניכר כי הוא לא מוטרד מההווה — הוא העריך כי גם אם החודשים הקרובים יהיו חלשים יותר, המדינה צפויה לעמוד ביעד ההכנסות השנתי של כ־555 מיליארד שקל — אלא בעיקר ממה שעתיד לבוא.
דווקא הדברים שאמר אהרונוביץ' אתמול בפורום Duns 100 השנתי של בכירי ענף המיסוי, שקיימה דן אנד ברדסטריט, מלמדים עד כמה יהיה מסוכן להסיק מכך שהבעיה התקציבית מאחורינו. בשיחה עם כלכליסט, הרחיב אהרונוביץ' על התפיסה שמאחורי הנתונים, דיבר פחות על 2026 ויותר על 2027 ו־2028. המסר ברור: הכנסות חזקות השנה אינן מבטלות את הצורך למצוא בשנים הקרובות מקורות חדשים — ובהיקף של מיליארדי שקלים.
להזרים לקרן הפיצויים מתקציב המדינה
הדוגמה הבולטת ביותר היא קרן הפיצויים. מאז פרוץ המלחמה הוציאה הקרן מיליארדי שקלים, וב־2024 וב־2025 הופנו אליה מלוא הכנסות מס הרכישה. בפורום אמר אהרונוביץ' כי נותרו בה רק כמה מיליארדי שקלים וכי "הסיפור הזה נגמר": ככל הנראה כבר בשנה הבאה יהיה צורך להזרים אליה כסף מתקציב המדינה. ב־2026, ההפרשות ממס רכישה לקרן קטנו שוב ל־25%. בשיחה עם כלכליסט הוא העריך כי מדובר בסדר גודל של כ־4 מיליארד שקל שנותרו בקרן וב־2026 כנראה לא יהיה צורך במהלך חריג נוסף. אך לקראת 2027 יהיה צורך לבחון מחדש הפניית 75% ואף 100% ממס הרכישה לקרן. מס הרכישה עצמו מניב, לדבריו, גם בשנה חלשה כ־7–8 מיליארד שקל.
וזה בדיוק המקום שבו החדשות הטובות על הגבייה פוגשות את המציאות הפיסקאלית. הסטת מס הרכישה לקרן הפיצויים אינה מייצרת כסף חדש. היא פשוט לוקחת הכנסה שכיום משמשת את התקציב ומעבירה אותה למטרה אחרת. במקביל, הוצאות הביטחון לא צפויות לחזור לרמות שלפני המלחמה, וחלק מהצעדים שהגדילו בשנים האחרונות את הכנסות המדינה היו זמניים.
המקל והגזר לסטארט־אפים ישראלים
לכן אהרונוביץ' כבר פותח את ארגז הכלים של תקציב 2027. אילו חלופות נמצאות שם? הוא לא תומך בהעלאת מס חברות, בגלל הפגיעה האפשרית בצמיחה. הוא גם אינו מתלהב מעלייה נוספת במע"מ והסביר כי יש גבול לכמה מס הציבור מסוגל לשלם על צריכה. במקום זאת הוא מציע לבחון מסים ועיוותים שפגיעתם הכלכלית קטנה יותר: החזרת מס רכוש על קרקעות, מס נסועה על כלל כלי הרכב, החזרת המס על משקאות ממותקים וכלים חד־פעמיים וצמצום פטורים קיימים.
מס רכוש על קרקע הוא אולי הדוגמה החשובה ביותר. אהרונוביץ' הזכיר כי ההצעה כבר עברה שלבים משמעותיים בחקיקה והגיעה לוועדת הכספים, אך נבלמה כאשר המלחמה אילצה את הממשלה לצמצם את חוק ההסדרים. מבחינתו זהו מסוג המסים שצריך להחזיר לשולחן, בעיקר משום שהוא פוגע פחות בצמיחה מאשר העלאה נוספת של מיסוי ישיר. גם בשוק הדיור מתחילות להיפתח פרות קדושות. בפורום אמר אהרונוביץ' כי עצם חובת הדיווח על הכנסות משכר דירה יכולה להכניס למדינה כ־1.5 מיליארד שקל, בלי לשנות את הפטור עצמו. בשיחה עם כלכליסט הוא הוסיף כי המהלך כבר ממתין להצבעה בוועדת הכספים והוא מעריך שיעבור. לגבי הפטור ממס על דירת מגורים, הוא אינו מציע לבטל אותו מחר בבוקר, אבל גם אינו חושב שאסור לבחון אותו.
גם הרפורמה בגביית המע"מ ממחישה את הכיוון. הרעיון הוא לעבור לגבייה על בסיס מזומן: העסק יעביר למדינה את המע"מ כאשר הוא מקבל את התשלום. מבחינת רשות המסים מדובר גם במהפכת אכיפה. אהרונוביץ' מעריך שהמהלך יכול להוסיף לקופה "כמה מיליארדים בשנה", בעיקר באמצעות צמצום חשבוניות פיקטיביות וחובות מס. ההתנגדויות למהלך ברורות, ואהרונוביץ' מודה בהן: שהמדינה תיקח את המע"מ מיד ותחזיר את התשומות באיחור. הוא מבטיח מערכת מסונכרנת לחלוטין.
החלק המעניין ביותר בשיחה עם כלכליסט נוגע להייטק. אהרונוביץ' אומר כי לפי הנתונים שבידי הרשות, כיום יותר מ־50% מחברות הסטארט־אפ החדשות נרשמות בארה"ב, בעוד שלפני שלוש־ארבע שנים רוב החברות נרשמו בישראל. מבחינתו זהו שינוי שאסור להתעלם ממנו. חברה הרשומה בארה"ב עדיין יכולה להיות חייבת במס בישראל אם השליטה והניהול שלה נמצאים כאן, אבל ככל שהרישום, הדירקטורים והפעילות התאגידית עוברים לחו"ל, ישראל מסתכנת באובדן הדרגתי של מרכז הכובד העסקי — ובהמשך גם של בסיס המס.
כאן מתחדדת תפיסת המס של אהרונוביץ'. מצד אחד, הוא מציע "גזר": לבחון הטבה דומה ל־QSBS האמריקאי, שמעניקה הטבות מס למשקיעים שמקימים חברות צעירות. מצד שני, הוא חושף שגם "מקל" כבר הוצע לרשות המסים: להתנות את הטבת המס לעובדים על אופציות לפי סעיף 102 לפקודת מס הכנסה בכך שהחברה תהיה רשומה בישראל. זו אינה הצעה שולית. סעיף 102 הוא אחד המנגנונים המרכזיים שבאמצעותם חברות הייטק בישראל מתגמלות עובדים באמצעות אופציות ומניות. שימוש בו כתמריץ לרישום חברה בישראל יכול להפוך אותו מכלי מיסוי עובדים לכלי של מדיניות תעשייתית. עצם העובדה שהאפשרות כבר נמצאת בדיון מלמדת עד כמה ברשות המסים מוטרדים מהמגמה.
ומכאן גם הפרדוקס. רשות המסים מחפשת מקורות הכנסה חדשים, אבל באותו זמן היא יודעת היטב שלא כל שקל מס שווה לשקל מס אחר. העלאת מס חברות יכולה להביא כסף בטווח הקצר ולדחוף חברות החוצה בטווח הארוך. מס על קרקע או ביטול פטור, לעומת זאת, עשויים לייצר הכנסה במחיר נמוך יותר לצמיחה. זו למעשה התפיסה שאהרונוביץ' פרש אתמול: פחות העלאות רוחביות של שיעורי מס, יותר הרחבת בסיס המס, ביטול עיוותים, שיפור האכיפה ומיסוי של נכסים ופטורים שפגיעתם בצמיחה נמוכה יחסית.
מה שברור הוא כי מנהל רשות המסים — בניגוד לשר — לא מסתנוור משנה אחת של גבייה טובה. הוא מבין היטב כי המשק עדיין בתוך בעיה פיסקאלית אמיתית. הוא מסביר כי העתיד פחות מרנין: קרן הפיצויים מתרוקנת, הביטחון יישאר יקר, חלק מהכנסות המדינה זמניות, וב־2027 ו־2028 יגיע החשבון המבני של שנות המלחמה. השאלה כבר אינה האם הממשלה תצטרך למצוא עוד מיליארדים — אלא איפה היא תחפש אותם, ועל מי היא תבחר להטיל את החשבון. טוב שאנשי המקצוע מתחילים להציף חלופות.
אהרונוביץ' מעריך כי מדובר בסדר גודל של כ־4 מיליארד שקל שנותרו בקרן וב־2026 כנראה לא יהיה צורך במהלך חריג נוסף. אך לקראת 2027 יהיה צורך לבחון מחדש הפניית 75% ואף 100% ממס הרכישה לקרן. מס הרכישה עצמו מניב, לדבריו, גם בשנה חלשה כ־7–8 מיליארד שקל.
