פרשנות
הוזלת המס על הדלק שמציע סמוטריץ': פול גז לקלפי
כמה שעות לאחר ההודעה על ההתייקרות הצפויה של הדלק לשיא של 14 שנה, הצהיר שר האוצר כי הוא מקדם הוזלה של מס הבלו; ואולם מעבר לשאלה המשפטית הנובעת מהסמיכות לבחירות - לצעד יש שורה של השלכות כלכליות שליליות
שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הודיע היום כי הורה לקדם הוזלה של מס הבלו על הדלק, כדי למנוע את ההתייקרות הצפויה של הדלק ביום שלישי. עם זאת השר לא נערך לכך מראש עם הדרג המקצועי באוצר והמחלקה המשפטית. כעת, בשל הסמיכות לבחירות, ההחלטה נמצאת בבחינה רשמית של הייעוץ המשפטי באוצר. גורמים באוצר אישרו לכלכליסט כי אכן התקיימה ישיבה בנושא, אך אין עדיין מתווה סגור.
היום פורסם כי ב-1 בספטמבר הדלק יתייקר ב-16 אגורות לליטר ומחירו בשירות עצמי יעמוד על 8.25 שקלים לליטר - שיא של 14 שנה. מחיר הדלק בישראל נגזר ממחיר הדלק באגן הים התיכון, משער החליפין, ממרווח השיווק, מהבלו ומהמע"מ. הנוסחה נועדה לגלגל לצרכן גם עליות וגם ירידות, אלא שסמוטריץ' החליט לנסות ולשבור את המנגנון.
ההודעה של שר האוצר היא כמעט הגדרה מילונית של כלכלת בחירות. לא כי אסור למדינה להתערב במחירי הדלק, אלא מאחר שההתערבות היא חד־כיוונית: כשהנפט והבנזין בעולם מוזלים, המדינה מאפשרת למחיר בתחנה לרדת וגובה את מלוא הבלו; ואולם כשהם מתייקרים, לפתע המס הופך לבעיה ושר האוצר נחלץ "להגן על הציבור". אם הממשלה משאירה את הירידות אבל מנטרלת באמצעות הפחתת מס את העליות, היא הופכת את המנגנון לפוליטי.
פופוליזם כלכלי אינו רק "לחלק כסף". הוא מתאפיין בהענקת הטבה מיידית, מוחשית ופופולרית, בעוד העלות שלה נדחית, מפוזרת ומוסתרת מן הציבור. במקרה הזה ההטבה נראית מיד על השלט בתחנת הדלק; המחיר שלה יופיע הרבה פחות בפוטוגניות בגירעון, בחוב או בצורך בקיצוץ ובהעלאת מסים בעתיד. זה בדיוק הפער שבין מדיניות כלכלית לכלכלת בחירות.
גם הטענה שמדובר ב"משבר חיצוני" אינה משכנעת במיוחד. ישראל מתנהלת תחת מלחמה ואי־ודאות ביטחונית כמעט שלוש שנים. מחירי האנרגיה עלו וירדו בתקופה הזאת לא פעם. ההבדל כעת הוא הבחירות הקרבות, ומחיר של יותר מ-8 שקלים לליטר הוא נתון שאף פוליטיקאי לא רוצה לראות על שלטי תחנות הדלק שבועות לפני שהציבור הולך לקלפי. מדובר הרי בחומר מעולה לקמפיין של האופוזיציה נגד הממשלה - כפי שעשה ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו ביולי 2022 לממשלת השינוי.
והכי חשוב: הפחתת הבלו לא מעלימה את העלות. היא רק מעבירה אותה מהמשאבה לכיס של ילדינו. במקום שהנהג ישלם, המדינה מוותרת על הכנסות - וצריכה לממן את ההנחה באמצעות הקטנת ההשקעה בשירותים לאזרח, העלאת מסים או הגדלת החוב שהדורות הבאים ייאלצו לשלם בריבית דריבית. זה בעייתי במיוחד כאשר בנק ישראל כבר מעריך שהגירעון ב־2026 יגיע ל־4.9% תוצר, ואף לכ־5.5% אם תקציב הביטחון יוגדל.
ההתנגדות של הדרג המקצועי באוצר למהלך הפופוליסטי הבוטה של סמוטריץ' נובעת מסיבה נוספת: מדובר בהטבה רגרסיבית. אם רוצים לסייע למשקי בית שנפגעו מיוקר המחיה, צריך לעשות זאת באופן ממוקד. מהפחתת בלו גורפת נהנים בעיקר מי שנוסעים הרבה וצורכים יותר דלק. היא לא רלוונטית למי שנוסעים בתחבורה ציבורית ולמי שמתחשבים באיכות הסביבה ורכשו רכב חשמלי. זאת ועוד, המהלך יוצר תקדים מסוכן: הציבור יתרגל לכך שהמחיר יכול לרדת עם השוק, אבל אסור לו לעלות איתו. רק נותר לקוות שהציבור מספיק חכם כדי להבין שעובדים עליו ושאין ארוחות חינם: או שאתה משלם בקופה בהתחלה - או למלצר בסוף.
ישראל צורכת כ-4.3 מיליארד ליטר בנזין בשנה. לכן הפחתה של 10 אגורות בבלו על בנזין משמעותה ויתור על כ-430 מיליון שקל בשנה. הפחתה של 20 אגורות כבר שווה כ־860 מיליון שקל, והפחתה של 30 אגורות - הרף הרלוונטי למהלך הנוכחי, שיביא את מחיר הדלק לפחות מ-8 שקלים לליטר - כ־1.3 מיליארד שקל בקצב שנתי. מכיוון שעל הבלו מוטל גם מע"מ, אובדן ההכנסות הכולל במקרה של הפחתה של 30 אגורות מתקרב לכ־1.5 מיליארד שקל בשנה. אם ההפחתה תישאר בתוקף מספטמבר ועד סוף השנה, מדובר באובדן הכנסות ממסים של כחצי מיליארד שקל.
סמוטריץ' יכול לטעון מנגד שגם שר האוצר בממשלת השינוי, אביגדור ליברמן, ביצע מהלך דומה באפריל 2022. אלא שאז הסביבה היתה שונה בתכלית. ראשית, הממשלה אז נהנתה מעודף תקציבי. כלומר, ההכנסות היו גבוהות מהוצאות. אמנם כעת ישנה הפתעה נעימה בצד הגירעון, שעומד "רק" על 3.3% תוצר במקום 4% כפי שצפו; אבל עדיין מדובר בגירעון חריג - אחרי שלוש שנים רצופות של גירעון גבוה. יתרה מזו, ההוצאות נמוכות זמנית, בין השאר עקב התקציב ההמשכי. בנק ישראל עצמו מזהיר שההוצאות צפויות לעלות בגלל הזינוק הצפוי בתקציב הביטחון. תחזית הבסיס של בנק ישראל היא גירעון של 4.9% ב־2026, ואם התוספת לביטחון תגיע להיקף שנבחן בממשלה - הוא יעמוד על 5.5%. הזינוק בהוצאות הביטחון צפוי למחוק את אותו "עודף" מדומה שסמוטריץ' וחבריו באוצר מדברים עליו - כבר בחודשים הקרובים.
גם הזעזוע באנרגיה אינו דומה. בתחילת 2022 נסחר הנפט מסוג ברנט בכ־78 דולר לחבית; בתוך חודשיים, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, הוא זינק ביותר מ-70% לעד 133 דולר לחבית. כיום, למרות המלחמה עם איראן והמתיחות במפרץ, הנפט נסחר מתחת ל־90 דולר.
כלומר, במקרה של ליברמן אפשר לפחות היה לטעון שמדובר בתגובה זמנית לזעזוע אנרגיה היסטורי, שנעשתה כשהמצב הפיסקלי אפשר זאת. אצל סמוטריץ' שני התנאים אינם מתקיימים: אין עודף תקציבי ואין כרגע זינוק מקביל במחירי הנפט. מה שיש - זה בחירות מתקרבות.
