התיק שהגיע להכרעת נשיא העליון רק בגלל המילה "כמובן"
שופט בית משפט השלום הציע פשרה בהליך משפטי שבו 93 נוסעים תבעו חברת תעופה. התובעים כתבו לשופט כי הם "דוחים את ההצעה כמובן", מאחר והיתה נמוכה משמעותית לעמדתם. המילה כמובן עוררה את כעסו של השופט - מה הוא החליט? ומה פסק שופט העליון שנדרש לנושא?
כוחה של מילה: בית המשפט העליון קיבל אתמול (ה') את ערעורם של 93 תובעים לפסול את השופט הדן בתביעתם שהגישו נגד חברת תעופה ישראלית ופסק כי התיק יועבר לשופט אחר. זאת, לאחר שהתובעים טענו כי שופט בית משפט השלום, אבי כהן, החליט שלא לפסוק הוצאות משפט לטובתם בשל שימושם במילה "כמובן" בתגובה להצעת פשרה.
התובעים המיוצגים על ידי עו"ד אייל אבידן הגישו תביעה של 1.2 מיליון שקל נגד חברת תעופה ישראלית, בטענה להפרת חוק שירותי התעופה. במהלך דיון קדם-משפט הציע השופט לסיים את התיק בפשרה. לאחר שהצדדים הציגו בפניו את טווחי הפיצויים הרצויים מבחינתם (כחצי מיליון שקל "גבול תחתון" עבור 93 התובעים וכ-51 אלף שקל "גבול עליון" עבור חברת התעופה), הציע השופט פיצוי שינוע בין 100 אלף שקל עד 150 אלף שקל.
93 התובעים דחו את ההצעה, ובתגובתם ציינו כי הם "דוחים את ההצעה כמובן". בעקבות ניסוח זה, הודיע השופט כי הוא שוקל לחייב את התובעים בהוצאות לטובת אוצר המדינה על "ניסוח עמדתם הבלתי ראויה לחלוטין". בסופו של דבר, השופט החליט שלא לחייב את התובעים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, אך קבע כי "לא ייפסקו הוצאות משפט כלשהן (וגם לא כל שכ"ט עו"ד), ככל שהתביעה תתקבל, באופן מלא או חלקי". מדובר היה בגזירה קשה לתובעים - כשצד לתביעה זוכה בה או בחלקה השופט לרוב פוסק לטובתו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד שמשלם הצד השני. מדובר בסכומים גבוהים כשבמקרה זה הוערכו בעשרות אלפי שקלים. שופט השלום הסביר כי המילה "כמובן" היא ביטוי המבטא "ביקורת חצופה" כלפי בית המשפט.
התובעים הגישו בקשה לפסילת השופט, שנדחתה על ידו. השופט ציין כי החלטתו שלא לפסוק הוצאות אינה מעידה על נעילת דעתו והבהיר כי יוכל לשקול אותה מחדש אם התובעים יתנצלו או אם חברת התעופה תתנהל באופן פסול. עוד ציין כי "בבקשה אין כל ממש, ומצער שהתובעים הרשו לעצמם להגישה, במקום פשוט להתנצל (ולו באיחור) על ביטוי בלתי ראוי לחלוטין בנסיבות שהתובעים הרשו לעצמם להעלותו כלפי ביהמ"ש". שופט השלום עמד על כך שאין בהחלטתו, הקובעת כי לא ייפסקו הוצאות לטובת המערערים, כדי להעיד על נעילת דעתו וציין כי אינו פועל מתוך עלבון או אינטרסים אישיים, כפי שנטען בבקשת הפסלות.
התובעים ערערו לבית המשפט העליון על מנת שיורה לפסול את שופט השלום מלהמשיך לדון בתביעתם, בטענה כי החלטת השופט שלא לפסוק הוצאות הייתה קביעה "נחרצת, סופית וחד משמעית" ששימשה ככלי ענישה. עוד חזרו וציינו כי המילה "כמובן" לא נועדה לבטא זלזול בבית המשפט, אלא מדובר בביטוי תמים ואגבי שיש להבין כפשוטו, כלומר, כי בנסיבות העניין אך מובן שמתווה הפשרה אינו ריאלי עבורם.
בית המשפט העליון, בראשות הנשיא יצחק עמית, קיבל את הערעור, וקבע כי השופט "נעל דעתו" בשלב מוקדם של ההליך בנוגע לשאלת ההוצאות. לכן, הערעור התקבל והתיק יועבר לשופט אחר.
הנשיא עמית קבע כי "אכן, יכולים להיות מצבים שבהם במהלך דיון, בית המשפט יודיע כי לא יפסוק הוצאות לטובת אחד מהצדדים בשל התנהלותו הדיונית, אולם המקרה שלפנינו אינו נמנה על מצבים אלו; החלטת המותב (הכוונה לשופט השלום-ל.ד) לא ניתנה בעל פה במהלך הדיון והיא לא נובעת מהתנהלותם הדיונית של המערערים, אלא נועדה לשמש כמעין סנקציה על כך שהמערערים לא התנצלו על שימושם במילה 'כמובן'. אמנם המותב ציין בהחלטתו בבקשת הפסלות כי ישקול מחדש את אפשרות הטלת ההוצאות אם המערערים יתנצלו 'בכובד ראש' או אם המשיבות (חברת התעופה-ל.ד) יתנהלו באופן פסול, אולם הדבר אינו מעיד על נכונות לשקול פסיקת הוצאות מטעמים 'שגרתיים' של כיסוי עלויות המשפט של הצד הזוכה בהליך. על כן, בנסיבות העניין, ההחלטה הנחרצת של המותב כי אין בדעתו לפסוק הוצאות ושכר טרחה לזכות המערערים, מעוררת קושי, ומצאתי כי ראוי שהמותב לא ימשיך לדון בהליך". הנשיא עמית ציין עוד כי התובעים יכלו לחסוך את הערעור לו היו מתנצלים על הניסוח.
עו"ד אייל אבידן, בא כוח 93 התובעים מסר בתגובה: "השופט כהן לא היסס להעניש את לקוחותיי בעונש ששוויו עשרות אלפי שקלים, ולכן טוב עשה כבוד הנשיא כשאסר עליו להמשיך לדון בתביעתם".
