שתי המילים שעלו 3 מיליון שקל: משפט אחד בהסכם מחק את התביעה של חברת סלקט נגד פרטנר
פסק דין חדש מדגיש את החשיבות בבחירת המילים בניסוח חוזה מסחרי, כשכל טעות עלולה למחוק תביעה עוד לפני שהחלה. כך תנסחו הסכמים בצורה נכונה
כשסלקט תקשורת הגישה תביעה נגדית של 3 מיליון שקל נגד פרטנר, היא ככל הנראה לא חשבה שמשפט אחד בהסכם שחתמה לפני 12 שנה יביא למחיקת התביעה על הסף, עוד לפני שבית המשפט בכלל יתחיל לבדוק אם הטענות שלה נכונות. אבל זה בדיוק מה שאירע לאחרונה בפסק דין שמהווה תזכורת יקרה (מאד) לכל מי שחותם על חוזים עסקיים: כל מילה חשובה.
סיפור המחלוקת: בעולם התקשורת, כשמישהו מרשת סלולרית מתקשר למישהו ברשת של האחרת, המפעיל שהשיחה יוצאת ממנו משלם למפעיל שקולט אותה מה שנקרא "דמי קישור גומלין". בנובמבר 2015, סלקט הפסיקה לשלם לפרטנר דמי קישור כאלה - חוב שהצטבר לאורך מספר שנים לכדי 4.5 מיליון שקל.
סלקט טענה שזו הייתה תגובה לגיטימית: פרטנר הפסיקה לשלם לה קודם לכן, ולכן היא קיזזה. אבל זה העיקר: סלקט טענה שבגלל שפרטנר לא שילמה לה, היא לא יכלה לשלם ללקוחות שלה - ספקי תכנים - וכתוצאה מכך הם נטשו אותה, וכתוצאה מכך היא חוותה צניחה בהכנסות והפסד של מיליונים ברווחים, שהסתכמו לכדי 3 מיליון ₪, ושבגנם היא תבעה את פרטנר.
הפתעה: אתם חתמתם על זה
אבל פרטנר הגישה בקשה יוצאת דופן: למחוק את התביעה על הסף, עוד לפני הדיון בה. למה? פרטנר שלפה את ההסכם מ- 2013 שבין הצדדים, והפנתה לסעיף 19.3 בו, שקובע בלשון ברורה:
"בשום מקרה לא יהיה צד אחראי כלפי הצד האחר בגין נזקים עקיפים, תוצאתיים או נסיבתיים... לרבות בגין... מניעת רווח, אובדן הכנסה ונזק למוניטין."
המסר של פרטנר היה פשוט: סלקט חתמה על זה - היא ויתרה מראש על הזכות לתבוע את סוג הנזקים האלה; גם אם כל מה שסלקט טוענת נכון - היא לא יכולה לתבוע בגין סוג הנזקים הנתבעים, והתביעה צריכה להימחק.
הקרב המשפטי: 'זה לא מה שהתכוונו'
סלקט טענה שהסעיף הזה לא נועד למקרים כמו שלה. עורכי הדין שלה טענו, בהיגיון לא מבוטל אגב, שההסכמה של סלקט שלא לתבוע את הנזקים לא נועדה לחול על הפרה יסודית, מכוונת וחד-צדדית. הם טענו שהסעיף נועד לנזקים שנוצרים במסגרת "עסקים כרגיל", לתקלות טכניות - לא למצב שבו חברה בכוונה מפרה את ההסכם ברגל גסה.
סלקט הרחיקה וטענה טענות נוספות, ובפרט שהנזקים הם נזקים ישירים וצפויים, לא עקיפים - לכן הם בכלל לא נכנסים להגבלה.
פסק הדין: שתי חברות ענק חתמו - הן ידעו מה הן עושות
השופטת תמר אברהמי לא השתכנעה מטיעוני סלקט, והגיעה למסקנה שיש למחוק את תביעתה על הסף. "הביטוי 'בשום מקרה", כתבה, מדגיש העדר הבחנה בין מצבים. במילים אחרות: כשכותבים בחוזה ש'בשום מקרה לא תובעים', זה פשוטו כמשמעו - בשום מקרה. לא 'בשום מקרה אלא אם זה ממש רציני' או 'בשום מקרה חוץ מכשאנחנו ממש כועסים' (פרשנות של הח"מ...). אין שום בסיס, נפסק, לטענה של סלקט שהסעיף של ויתור על נזקים עקיפים נועד לחול רק במהלך עסקים רגיל.
ואז השופטת עברה לעניין המרכזי: מה זה בכלל "נזק עקיף"?
הנקודה המרכזית בפסק הדין נגעה להבחנה בין נזק ישיר (שמותר לתבוע בגינו) לנזק עקיף (שעליו היו אמורים הצדדים לחוזה להימנע מלתבוע). השופטת הסבירה: נזק ישיר הוא הפגיעה הראשונה והמיידית. נזק עקיף (או תוצאתי) הוא פגיעה שנתגלגלה מהפגיעה הראשונית, שלמעשה התהוותה לאחריה - "חוליה נפרדת ומאוחרת יותר בשרשרת הסיבתית."
במקרה של סלקט, השרשרת של נזקי סלקט הייתה: אי תשלום דמי קישור (הנזק הישיר) >> משכך, אי העברת תשלומים ללקוחות >> משכך, נטישת לקוחות >> משכך, צניחה בהכנסות ואובדן רווחים.
הפרדוקס: סלקט היא זו שכרתה בור לעצמה, כשתיארה בכתב התביעה את הנזק כ"הפסד רווחים כתוצאה מאובדן לקוחות... מכיוון שלא קיבלו תשלומים." התיאור הזה חשף את השרשרת הסיבתית ועזר לבית המשפט לקבוע שמדובר בנזק תוצאתי. השופטת אברהמי קבעה, כי ברור שמדובר בחוליה נפרדת ומאוחרת יותר בשרשרת הסיבתית, וזהו נזק תוצאתי – שהצדדים הסכימו חוזית שלא תוגש תביעה בגנו.
חוזה בין שתי חברות ענק
בית המשפט גם התייחס לאופי ההסכם. מדובר ב"חוזה עסקי סגור" בין "גורמים מתוחכמים המבצעים את ההתקשרויות החוזיות שלהם בליווי משפטי שוטף." במקרה כזה, יש משמעות מוגברת ללשון החוזה. "קיימת חזקה שהם ידעו להשתמש בצורה נכונה בשפה המשפטית הפורמאלית, וידעו לשדר באמצעותה את כוונותיהם," כתבה השופטת. כשכותבים "בשום מקרה" ומפרטים "לרבות מניעת רווח ואובדן הכנסה" - בתי המשפט מסיקים שהתכוונתם לזה.
הסוף: התביעה נמחקה על הסף, בלי לדון בה לגופה. סלקט אולי תערער, אבל הדרך תהיה קשה. היא תצטרך לשכנע את בית המשפט העליון שכשהיא חתמה על סעיף שאומר שבשום מקרה לא יהיה צד אחראי לנזקים עקיפים - הצדדים התכוונו בעצם למשהו אחר לגמרי. דרכה תהיה קשה במיוחד לאור מגמת הפסיקה ללכת אחורנית בהתערבות בחוזים שכרתו צדדים עסקיים שמיוצגים על ידי עורכי דין. בינתיים, הלקח ברור: בחוזים עסקיים, מילים הן כסף, ו"בשום מקרה" זו לא המלצה - זו התחייבות.
מה הלקח - אז מהי הדרך לנסח הסכמים?
1. נסחו את ההסכם אחרת מלכתחילה - במקום "בשום מקרה", אפשר לכתוב: "הצדדים לא יהיו אחראים לנזקים עקיפים, למעט במקרה של הפרה יסודית של ההסכם." או: "הגבלה זו לא תחול כאשר ההפרה נעשתה בחוסר תום לב או בזדון".
2. הוסיפו סעיף "רשימה שחורה" - "למען הסר ספק, הפרה של סעיפים X, Y, Z (למשל: תשלום דמי קישור) תחשב כהפרה יסודית שלגביה לא תחול הגבלת האחריות".
3. קבעו תקרת נזקים במקום אפס - במקום לשלול לגמרי נזקים תוצאתיים, אפשר להגביל אותם לסכום מסוים - למשל: "עד לסכום ששולם בשנה האחרונה" או "עד פי שלושה מהתשלום החודשי הממוצע."
עו"ד יגאל קולוף, שותף במחלקה המסחרית במשרד וקסלר ברגמן ושות'
d&b – לדעת להחליט
