פרשנות
טראמפ פירק את הפלונטר שאפשר לנתניהו להמשיך את המלחמה למען שלטונו
נשיא ארה"ב גיבש מתווה רחב לסיום המלחמה בעזה, כשהוא מגייס את מדינות האזור ורותם גם את ישראל להסכמה. עכשיו נותר רק חמאס, והשאלה היא אם ראש הממשלה, שנהנה מהמשך הלחימה לצורכי יציבות קואליציונית ודחיית משפטו, יוכל להציג הישגים שהציבור משתוקק להם - או שיבנה על סירוב נוסף של הארגון
אתמול הונחה התשתית לסיומה של המלחמה, שיש רק מגזר אחד בחברה הישראלית שמעוניין בהמשכה מסיבות אידיאולוגיות – הכהניסטים של הציונות הדתית, שבנו על ההתנחלות בעזה ועל החזרה לגוש קטיף. הם כבר שלחו לשם את דניאלה וייס ככוח חלוץ, ערכו כנסים בנושא והכריזו על כוונה זו בכל הזדמנות אליה השחילו גם את שיטוח עזה ואת העובדה שאין בה בלתי מעורבים.
נתניהו, מצדו, היה מעוניין בהמשך הלחימה משתי סיבות: ראשית, יציבות הקואליציה והמשך שלטונו שמובטח בידי סמוטריץ' ובן גביר (בין היתר בתמורה להמשך המלחמה). שנית, למניעה, דחייה ומסמוס של שני הליכים שמאיימים עליו אישית – משפטו הפלילי וועדת חקירה ממלכתית. כל עוד התותחים יורים והמטוסים ממריאים (לעזה, לאיראן, לתימן וגיחה אחת יותר מדי – לקטאר) - קל יותר להשיג דחיות במשפט ולהימנע מהקמת ועדת חקירה.
הסיבות של נתניהו, מיותר לציין, אינן מצדיקות את המשך נפילת החיילים ואת המשך ההתעללות וסיכון החטופים. הסיבות של הציונות הדתית אולי מצדיקות, לשיטתם, אבל בוודאי שאינן נתמכות בידי רוב הציבור.
את הפלונטר הזה פירק עבורנו אתמול נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. ייתכן שהמניע שלו הוא פרס נובל וייתכן שהמניע שלו הוא להגן על ההשקעות הכלכליות שלו ושל מקורביו קושנר וויטקוף, וגם הבן של וויטקוף, במזרח התיכון. לפעמים המעשה הנכון מגיע מהמקומות הלא נכונים. בכל מקרה זה עדיף על נתניהו, שאצלו המעשה הלא נכון מגיע מהמקומות הלא נכונים.
מה שנשאר כרגע זה לקבל את הסכמת חמאס. התרגיל של טראמפ היה לגבש הסכמה רחבה למתווה. קודם עם מדינות האזור, אחר כך צירף את המעטפת המוסלמית הרחוקה יותר כטורקיה ואינדונזיה ולבסוף קינח בנתניהו, שגם אותו רתם וגרר להסכמה. ועכשיו נשאר רק חמאס. זה כמו לגרור את הכלה לחופתה אחרי שסוגרים את כל התנאים עם המשפחה הרחבה ועם החתן. החתן והכלה במקרה שלנו הם ישראל וחמאס. הם האחרונים, וכנראה גם הפחות מעוניינים, בחתונה הזו. טראמפ גייס את כל מנופי הלחץ, החתן כבר בפנים, ועכשיו תור הכלה.
ההערכה היא שהחמאס ישיב ב"כן, אבל", ועם ה"אבל" הזה צריך יהיה להתמודד. נתניהו בונה על סירוב נוסף של חמאס באקט שיחשוף סופית את זהות האינטרסים הנמשכת שלו עם הארגון. יציבות ממשלתו ומועד הבחירות יכולים להיקבע בהתאם ובכפוף למימוש המתווה. אבל אם חמאס יסכים והמתווה יתממש - אפשר יהיה לחיות עם זה. נתניהו יוכל להציג הישגים שרובו המכריע של הציבור הישראלי ישמח בהם: החזרת החטופים, הרחבת הסכמי אברהם למדינות אזוריות נוספות, שיקום מעמדנו הבינלאומי, אופק חדש לכלכלה ועוד. נתניהו של פעם היה קופץ בשמחה על החבילה הזו.
לך על זה, נתניהו.
