האם הפרקליטות מיישרת קו עם משטרת בן גביר
המעצר המתמשך של ארבעת שורפי הפחים בירושלים חושף אמת מטרידה: מערכת אכיפת החוק מאבדת את עצמאותה ונכנעת לרוח הפוליטית של בן גביר. כשפרקליט המדינה והשופטים מצטרפים - האיום על הדמוקרטיה הופך מוחשי
הפעם יש למשטרת בן גביר גם גב וגם גיבוי: פרקליט המדינה עמית איסמן ושופטי המעצרים המאשרים את מעצרם המתמשך, למעלה מ־40 יום, של 4 פעילי מחאה בולטים, משורפי הפחים בירושלים. ב־26 בחודש ייערך דיון מעצרים נוסף ובאמצע נובמבר יוקרא כתב האישום במחוזי ירושלים בפני השופט מרדכי כדורי.
הארבעה בקבוצת הנאשמים הם: אייל גילר (54), מאנשי נתיב העשרה שנשאר במושב לאחר פינויו ב־7 באוקטובר, ונעצר ב־13 בספטמבר; שמואל ראובני (62) מהרצליה, קצין צוללות ששוחרר משירות קבע בדרגת סרן ונעצר ב־13 בספטמבר; עמוס דורון (61) מרמת גן, ששימש כסגן חטיבת אלכסנדרוני, השתחרר ממילואים בדרגת סא"ל, חילץ אזרחים נצורים מיישובי העוטף ב־7 באוקטובר, ונעצר ב־3 בספטמבר; מרק פויגל (57) מתל אביב שנעצר ב־17 בספטמבר ומסומן כמי שיזם והוביל את הפעולה. הוא לא היה בשטח אבל מסריו מופיעים בסיגנל שפתחו החברים. לכן כתב האישום נגדו פוצל מזה של שלושת האחרים שאמורים להיות עדי תביעה נגדו. גילר, דורון וראובני הואשמו בכתב אישום אחד, ולצידם נאשמים נוספים, אורי טירולר ששוחרר למעצר בית ורן ענבר שהגיע לעליון ושחרורו בוטל למרות מחלתו.
מעצרים ברוח המיליציות של השר
בערוץ 14 ובמכונות הרעל מיהרו להדביק להם את הגדרת "ארגון טרור". עבירת הטרור לא מיוחסת להם בכתב האישום. אולי בגלל הביקורת של שופט המחוזי בחיפה זאיד פלאח על ייחוס עבירת טרור לארבעת הנאשמים בירי נורי התאורה לכיוון בית ראש הממשלה בקיסריה. "הדרישה לקיום התנאים של מעשה טרור היא 'אילוץ ממשלה' ולא 'הפעלת לחץ על ממשלה'", אמר השופט, "אחרת כל מחאה, מכל סוג שהיא, שתתלווה אליה עבירה נוספת כגון אלימות, עלולה להיכנס תחת המעטה של 'מעשה טרור'".
שלושה מארבעת נאשמי קיסריה הם בגילאי 60 פלוס, בדומה לארבעה שורפי הפחים בירושלים, וכמותם מדובר בפטריוטים־אידיאולוגים עטורי עבר ותרומה משמעותיים למדינה. איך זה שדווקא בגיל הזה נתפסים הישראלים הטובים האלה למעשי פזיזות היא שאלה טובה. ושאלה טובה יותר היא לאן נעלמה בינתם שגרמה להם לעולל נזק, בעיקר למאבק הצודק שהם מייצגים, ולהצטייר כתמונת ראי לפורעי הגבעות. תמונה שמאפשרת לייצר סימטריה מעוותת, שמאפשרת לכל הצדדים לזעוק "אכיפה בררנית". למשל, ינון לוי, החשוד שירה למוות בעודה הדאלין, שוחרר למעצר בית. המשטרה, שייחסה לו עבירות של המתה וירי בנשק חם, לא ערערה על ההחלטה.
זעקות "האכיפה הבררנית" עולות משני הצדדים ומגיעות לפרקליט המדינה עמית איסמן ולשופטי המעצרים. את המחיר הזה משלמים הארבעה לא רק במעצר מתמשך אלא גם בהתעללות מצד שוטרי וכלאי בן גביר. ההתעללויות האלה כוללות איזוק לא מוצדק, מניעת החלפת בגדים, מניעת תרופות, מעצר ביחד עם עברייני אלימות קשים. האגרסיביות המכוונת הזו של המשטרה היא ביטוי מובהק להטיה הפוליטית המצופה ממנה, והיא הוכחה מטרידה נוספת להפיכתה למיליציה של השר.
חבורת חסמב"ה דור 3
פרקליטות המדינה סבורה שעילת המסוכנות מחייבת את המעצר עד תום ההליכים. מסוכנות שמתעצמת בנסיבות המחמירות של תכנון מוקדם, סביבת המגורים הצפופה, רכב שהתפוצץ, היעדר חרטה ובריחה מהמקום. הרקורד החיובי של האנשים, טוענת הפרקליטות, אינו רלבנטי לעבירה ולחומרתה אלא לטיעונים לעונש. אלא שהרקורד הזה עומד להם לרועץ בגזרת נתניהו־בן גביר, שמקטלגים את מסירותם של הארבעה - למחאה ולשחרור החטופים - כהתנהגות נפשעת ובוגדנית שחותרת תחת המדינה.
כאן בדיוק טמונה הטרגדיה הגדולה של השסע שנפער בחברה הישראלית: הסיוטים הנוראים של מחצית העם הם החלומות הרטובים של המחצית השנייה. אנשים כבן גביר שנתפסים בעיני חלק מהציבור כקנאים קיצוניים ומסוכנים נתפסים בעיני חלק אחר כתשובה מנהיגותית ראויה ולגיטימית. וכאשר העצורים והשוטרים מצויים בשני צידי המתרסים האלה, אפשר להבין את היחס שמקבלים הארבעה.
זו בדיוק הנקודה שבה צריכה להתערב אכיפת חוק עניינית. במקום לתמוך בשחרור למעצר בית מפוקח ומבוקר תומכת פרקליטות המדינה בהמשך המעצר ובהכשרת ההתעללות בעצורים. דרך המלך, טוענים שם, הוא מעצר עד תום ההליכים. גם כשמדובר בחרדים, אם תופסים אותם. לצידם עומדת במקרה הנוכחי החלטה של שופטת ביהמ"ש העליון יעל וילנר להמשך מעצרו של רן ענבר, שנמנה עם חבורת המציתים, לאחר שהשופטת המחוזית תמר בר־אשר החליטה לשחררו למעצר בית. בין היתר בגלל סיבה רפואית – הצורך להעבירו לתא ללא עישון בשל קלקול במכשיר שהוא מטופל בו. אך וילנר מורה לשב"ס לעשות כל מאמץ להעבירו לתא ללא עישון או לצייד אותו במכשיר תקין.
כתב האישום מייחס לארבעה הצתה, היזק בזדון, חבלה במזיד לרכב ושיבוש מהלכי משפט. הסעיפים מועצמים באמצעות הביטוי "טבעת אש" סביב בית ראש הממשלה, ביטוי שלקוח מהאיום הקיומי על ישראל בשבע חזיתותיה. הביטוי הופיע בסיגנל ונופח בידי הפרקליטות בכתב האישום. מנגד, אחד מארבעת עורכי הדין שהוצמדו להם בידי מערך עוטף עצורים (גבי לסקי לפויגל, רן תגר לגילר, גונן בן יצחק לדורון וניר אלפסה לראובני), מגדיר אותם כ"חבורת חסמב"ה דור 3", שהפכה קורבן סימבולי במדינה שמאבדת את חוש המידה והצדק.
