ניתוח
סמוטריץ' ובן גביר חוגגים עם הסנקציות, ולא עושים חשבון לכלכלת ישראל
הסנקציות שהטילו שש מדינות על בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר אינן רק עניין פרטי שלהם ועלולה להיות להן השפעה מעשית על כלכלת ישראל. הפוליטיקה הקטנה עלולה לעלות ביוקר: פגיעה בהשקעות, ערעור שוק המט"ח ועליית מחירים
אמש התקיימו דיונים מוזרים מאוד בלשכה המשפטית במשרד האוצר הישראלי. הדיונים נסבו סביב השאלה: מה עושים כשיש סנקציות בריטיות על אזרח ישראל שמשמש כשר האוצר של מדינת ישראל. הכוונה היא כמובן לסנקציות שהבריטים הובילו וגובו על ידי 5 מדינות נוספות: אוסטרליה, דנמרק, קנדה, ניו זילנד ונורבגיה.
הן הכריזו על סמוטריץ', שהוא מעורב אישית ואחראי על עיסוק, הסתה, קידום ותמיכה בפעילות המהווה פגיעה חמורה בזכותם של אנשים שלא להיות נתונים ליחס וענישה אכזריים, לא אנושיים ומשפילים — בפרט מעשי תוקפנות ואלימות נגד פלסטינים ביהודה ושומרון.
למרות שהבריטים מדגישים בהודעה כי "למרות שסמוטריץ' הוא שר אוצר ושר במשרד הביטחון, הסנקציות הן אישיות", המשפטנים במשרד האוצר שואלים את עצמם: האם יש הקשרים שבהם לא ניתן לנתק בין האדם הפרטי לבין שר האוצר של מדינת ישראל. לדוגמה, יו"ר מועצת "הקרן לאזרחי ישראל" (קרן העושר) הוא שר האוצר, בצלאל סמוטריץ'. בסוף 2024 היו בקרן כ־2 מיליארד דולר שמנוהלים. הרכב נכסי הקרן המדויק איננו ידוע, אך ישנה סבירות רבה כי יש בקרן נכסים פיננסיים בריטיים — החל ממזומן (לירה שטרלינג), דרך אג"ח בריטי וניירות ערך בריטיים, וכלה בהיעזרות במוסדות פיננסיים בריטיים (דוגמת בנק הענק HSBC). המשפטנים בישראל רוצים לוודא כי אף אחד בבריטניה לא יחשוב שעליו להקפיא חשבון של קרן העושר בגלל ששר האוצר הנוכחי הוא גם האדם שהוטלו עליו סנקציות אישיות.
מחשבה קיצונית נוספת שהועלתה במסדרונות האוצר היא העובדה ששר האוצר הוא במובנים רבים מגייס החוב של המדינה. מי שקורא את חוקי האג"ח של מדינת ישראל (יש מספר חוקים שמסדירים את "מלוות המדינה") יכול לראות את הדומיננטיות של שר האוצר. חוק איגרות מדינת ישראל אף קובע שאם מנפיקים איגרת חוב פיזית — ראש הממשלה ושר האוצר צריכים לחתום על האיגרת. האם יהיו גורמים בריטיים שיטענו כי הסנקציות חלות גם כלפי נכסים ממשלתיים מעין אלו?
על אף שהאינטואיציה אומרת כי ברור שהסנקציות לא חלות על "שר האוצר", אלא רק על "בצלאל סמוטריץ'", הרי שעד לשעות אחר הצהריים המאוחרות אמש, משרד האוצר ובכירים בקרן העושר לא ידעו לתת תשובה מוחלטת לשאלה הזו. התגובה הרשמית של האוצר לפניות היתה: "בוחנים את ההצהרה של המדינות, בשלב זה אין לדבר משמעות בעבודה השוטפת".
אפשר להעריך שלבעיות המוזכרות עד כה יימצא פתרון, במיוחד אם לוקחים בחשבון שבריטניה מבקשת כל העת להדגיש כי היא מכוונת את הסנקציות נגד "סמוטריץ'" ולא נגד "שר האוצר". אבל העובדה שאלו השאלות שמטרידות את משרד האוצר בזמן מלחמה ובעת שהמשרד אמור לגבש תקציב מדינה, מלמדות אותנו על כך שאנו נמצאים במצב אבסורדי.
סמוטריץ' עצמו ככל הנראה לא מושפע אישית מהסנקציות. הסנקציות של הבריטים הן רכות — הן לא חלות על כל בנק שמקיים קשר עם סמוטריץ' ובן גביר, אלא אינן מאפשרות לבנקים בריטיים ולאזרחים בריטיים לבצע פעולות פיננסיות עבור האנשים הללו. מבחינת הבנקים בישראל המשמעות העיקרית היא שאם לסמוטריץ' ובן גביר יש חשבון בלירה שטרלינג, הם צריכים להקפיא את החשבון. ככל הידוע, אין להם חשבון כזה. בנוסף, ייתכן שפקידים בבנק עם אזרחות בריטית יימנעו מלבצע עבור השניים פעולות פיננסיות.
מבחינת סמוטריץ' מדובר בהישג פוליטי. הסנקציות נגדו עשויות לשרת אותו בקרב הבייס שלו, שזועם על חוסר היכולת שלו לגייס חרדים, והוא יכול לנסות להשתמש בסנקציות הבריטיות כהוכחה לכך שהוא משנה את פני יהודה ושומרון — וכך סמוטריץ' אכן עשה באופן פומבי. גם חברי מפלגתו, דוגמת ח"כ שמחה רוטמן, עלצו לנוכח הסנקציות האישיות וראו בכך תעודת אישור למפעלם הפוליטי.
היחס המזלזל שהשרים הבכירים נוקטים כלפי הסנקציות הבריטיות רחוק מלהיות חסר סיכון. העובדה ששר האוצר הישראלי הוא דמות שנמצאת תחת סנקציות בגין "פגיעה בזכותם של אנשים שלא להיות נתונים ליחס אכזרי ומשפיל" לא מוסיפה לישראל מוניטין, ועלולהה להביא לגלגל של סנקציות נוספות מכיוון מדינות נוספות. ייתכן שאלו לא יבחינו בין "סמוטריץ'" לבין "שר האוצר", בין "העם בישראל" לבין "מדיניות הממשלה הנוכחית".
הסנקציות הללו לכשעצמן יכולות להרחיק השקעות מישראל, ומספיק מוסד פיננסי מרכזי אחד בעולם שיחליט להערים קשיים על עבודה עם ישראל כדי לייצר פגיעה במערכת הפיננסית הישראלית. גם פגיעה קטנה במערכת הפיננסית בישראל — דוגמת פחות גופים שעובדים עם ישראל — עשויה להשפיע על שער החליפין, על מחירי המוצרים המיובאים, על היקף היצוא ובסוף על מחירי המוצרים. לא אמורים לשחק בזה.
לצד היחס המזלזל של סמוטריץ', הוא גם מנסה להגיב לסנקציות הללו, וכדרכו מכיר רק דרך פעולה אחת, והיא הפעלת כוח לא פרופורציונלית ולא תמיד רציונלית. בשבוע שעבר הוא הגיב לסנקציות הבריטיות על מתנחלים בגדה באמצעות איום על הבנקים הישראלים, זאת מתוך תקווה שהאיום יביא לכך שהבנקים הישראלים יסכנו את עצמם ואת אזרחי ישראל בשביל להפר את הסנקציות. הפעם סמוטריץ' נקט במהלך אחר והוא החליט לפגוע בבנקים הפלסטיניים. הוא הורה לחשב הכללי יהלי רוטנברג, לבטל את השיפוי שניתן לבנק הפועלים ולבנק דיסקונט בגין ההעברות שלהם לבנקים הפלסטיניים.
כדי להבין את המהלך, צריך ליישר קו על העובדות הבאות: קיים מסחר ער בין הרשות הפלסטינית לבין ישראל. הרשות הפלסטינית תלויה ביבוא מישראל. העברת כספים לבנקים פלסטיניים היא דבר מסוכן מאוד מבחינת הבנקים, כי גופים רבים ברש"פ נמצאים תחת משטר סנקציות בינלאומיות. מכיוון שהממסד הביטחוני בישראל סבור שיש אינטרס ישראלי שהרש"פ תמשיך להתקיים ולא יהיה שם כאוס, הרי שישראל נוהגת לשפות את שני הבנקים בסכום של כ־10 מיליארד שקל, והיא מבטיחה לבנקים חסינות משפטית במקרה שההעברות הללו לבנקים הפלסטיניים יתבררו כמפרות סנקציות בינלאומיות.
סמוטריץ' לא אוהב בכלל את הקונספט של השיפוי לבנקים הישראלים, והוא התקשה מאוד לחתום על הארכות השיפוי הללו. הוא הסביר בעבר כי הוא סבור שהתמוטטות הרש"פ היא דבר טוב ולכן אין לו בעיה עם ביטול השיפוי. כעת הוא מנצל את המצב כדי לממש את השקפת עולמו.
הבעיה במהלך של סמוטריץ' שהוא פזיז ומסוכן. מתברר שאין אפשרות לבטל את השיפוי מהיום למחר, למרות ההוראה הדרמטית שלו לחשכ"ל. זאת מכיוון שהבנקים כבר התחייבו להעברות כספים לבנקים פלסטיניים. ההערכה היא שלא ניתן לבטל את השיפוי בתוך 90 הימים הקרובים. בנוסף, המהלך מסוכן מכיוון שהוא יכול להמשיך ולפגוע במעמדה הבינלאומי של ישראל. הרי הסנקציות הוטלו בגלל האופן שבו העולם ראה את היחס של סמוטריץ' לפלסטינים. העמקת הפגיעה בפלסטינים לא תביא לרגיעה בזירה הבינלאומית, אלא יכולה להרחיב את הסנקציות כלפי גופים ישראלים נוספים. גם הפעם, טוב היה לכולם אם סמוטריץ' היה בוחר להנמיך את הלהבות ולחתור למ"מ שקט, בלי קולות של זלזול ובלי ברקים של הפגנת כוח.
