האוצר משחק עם מתווה הפיצויים כדי להרוויח זמן ולהקטין את הגירעון
במשרד האוצר מודים שהעיכוב בהכרזה על פיצויים לעסקים שנפגעו מהלחימה הוא מכוון, כדי ללחוץ על המשק להמשיך לפעול למרות ההגבלות והפחד בציבור. במקביל, המדינה מגלגלת את האחריות על העובדים והמעסיקים, כולל עשרות אלפים שנותרו בחו"ל בעל כורחם
במשרד האוצר לא מסתירים כי העיכוב בהכרזה על מתווה פיצויים לעסקים שנסגרו הוא מכוון. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר זאת במפורש במסיבת העיתונאים שקיים ביום שני: "אני חושב שעוד לא נכון לקבל את ההחלטות לגבי הפיצויים, הקמנו צוות משותף עם המגזר העסקי, ואנחנו נהיה פה לכל מודל שייבחר. הכנו חקיקה לכל תרחיש וזה כמו ארון חליפות — נשלוף מהארון מה שצריך".
למה בעצם במשרד האוצר כל כך מתעקשים להתעכב עם ההכרזה על מתווה פיצויים? גורמים בממשלה ובמגזר העסקי מציגים כמה סיבות עיקריות. הראשונה היא לא לייצר תמריץ לעסקים שלא לעבוד. האוצר רוצה שכל עסק ינסה לעבוד כמה שיותר, שיתאמץ למצוא דרכים לעבוד מרחוק, שיחתור למצוא פרשנות מקלה להנחיות פיקוד העורף שיגדירו אותו כמפעל חיוני. בעיני האוצר, הכרזה מוקדמת מדי על פיצויים היתה מביאה לירידה חדה יותר בפעילות העסקית.
השנייה — אף על פי שלגורמי הביטחון יש הערכות פנימיות לגבי משך המלחמה, הרי שיש חוסר ודאות רב לגבי רמת הפעילות הכלכלית לאורך הלחימה, ולכן במשרד האוצר מעדיפים שלא להצהיר הצהרות לגבי פיצויים, שכן אם המבצע יתברר כקצר, הם יחתרו לסיים אותו ללא מתווה פיצויים בכלל. הסיבה השלישית היא שהאופן שבו מתארכת מלחמה משפיע על מבנה הפיצויים. אם המלחמה תתארך זמן רב, הרי שבאוצר יבקשו מסיבות תקציביות לבנות מתווה פיצויים פחות נדיב. הסיבה הרביעית היא שבממשלה שמחו מכך שהמעסיקים והעובדים מסייעים להם להפעיל לחץ על פיקוד העורף לפתוח במהירות את המשק. ואכן, המסר העיקרי של נציגי המגזר העסקי, דוגמת דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי, ושחר תורג'מן, נשיא איגוד לשכות המסחר, היה: קודם כל תפתחו את המשק.
אף על פי שנציגי העובדים והעסקים לא מתלהבים מכך שהאוצר מתמהמה עם מתווה הפיצויים, הם בסופו של דבר מבינים את ההיגיון בכך. בשיחה עם כלכליסט אומר אדם בלומנברג, סמנכ"ל כלכלה בהסתדרות, אמר כי "אני הייתי רוצה שיהיה נוהל לחיצה על כפתור בחירום, שברגע אחד יודעים מה נותנים לכל אחד, אבל האוצר בכוונה לא מפרסם, ואולי בצדק מבחינתו". גם דובי אמיתי, יו"ר נשיאות המגזר העסקי, אומר כי "מבחינתי חשוב שהמתווה יפורסם עד ליום שישי, מקסימום יום ראשון". בהסתדרות נוקבים ביעד של יום שני, אז צפוי להתקיים דיון בוועדת הכספים של הכנסת על מתווה הפיצויים. מאידך, בכירים באוצר אומרים: "בסופו של דבר, המועד הרלבנטי הוא עד אמצע יולי, אז מדווחים למע"מ, לפני זה בכל מקרה לא ייכנס כסף". במגזר העסקי אומרים ש"נכון להביא ודאות למשק אף קודם לכן".
מכל מקום, אמש בשעה 14:30 בצהריים התברר כי הסבלנות של משרד האוצר השתלמה: פיקוד העורף הוציא הנחיות מקלות שמאפשרות לרוב מוחלט של העסקים להיפתח. העמדה הבסיסית של משרד האוצר תהיה שאין צורך להעמיד מתווה פיצויים בגין הימים האלו. הטענה תהיה שמדובר בסך הכל באירוע של ארבעה ימים, שכן בשישי־שבת בכל מקרה אין פעילות, וארבעה ימים של חוסר פעילות לא אמורים להביא לירידת מחזור העסקאות החודשי ב־25% (ירידה זו היתה התבחין המקובל במתווים קודמים כדי לזכות בפיצוי). מנגד, ברור לכולם — גם למשרד האוצר — כי הסיפור לא יסתיים בזה, שכן גם כיום יש מגבלות משמעותיות על הפעילות. יש איסורי התקהלות שמביאים לכך שענפים שלמים לא פעילים או פעילים באופן חלקי (מסעדות, אירועים, תרבות ועוד), וגם העובדה שהציבור עוד חושש לצאת לרחובות עשויה להמשיך את הפגיעה העסקית.
משרד האוצר, ההסתדרות והמגזר העסקי מקיימים ביניהם משא ומתן ודיונים כבר מתחילת המלחמה, וכבר כעת ניתן לשרטט בקווים כלליים את מתווה הפיצוי שאליו יגיעו. המתווה יתבסס על מה שכונה בעבר "מתווה הוצאות מזכות": עסק שיראה ירידה במחזור העסקאות של יותר מ־25% יזכה לפיצוי שמורכב מהשתתפות המדינה בהוצאות קבועות ובהוצאות השכר של העסק. מתווה זה יוכל לתת מענה לא רע לעסקים שנפגעו וצפויים להמשיך להיפגע מההגבלות על המשק, כמו אולמות אירועים.
היתרון במתווה הזה שהוא גם מפצה את העובדים שלא הגיעו לעבודה ומאפשר להם לקבל את רמת השכר שהיתה להם בחודשים שלפני המלחמה. החיסרון במתווה הוצאות מזכות שהוא עלול לפגוע בעובדים. ולכן בהסתדרות דווקא דוחפים לכיוון של "מתווה מחזורים" שמבוסס על ירידה ברווחיות, ומעניק פיצוי רק כשהמעסיק מתחייב שהוא נתן שכר מלא לעובדים.
אחת ההשלכות של העובדה שהמגבלות החריפות הוסרו בתוך ארבעה ימי עבודה בלבד היא שלא ניתן להשתמש בפתרון של חל"ת. במנגנון זה החקיקה הייחודית למקרה חירום מאפשרת למעסיק להוציא את העובד לחופשה כפויה, ומדינת ישראל דרך ביטוח לאומי משלמת "דמי אבטלה" לעובד. זו לא אפשרות אידיאלית כי העובד מקבל רק חלק משכרו, אבל היא מאפשרת למעסיק לא להיות מודאג מכך שהוא צריך לשלם משכורת לעובד. אלא שחל"ת עד כה הופעל רק לתקופות של שבועיים, ולא לתקופה של ארבעה ימים. המשמעות היא שעובדים שעתיים — העובדים החלשים ביותר בחברה — שהמעסיקים שלהם לא קראו להם השבוע לעבודה כי לא היתה עבודה, עלולים למצוא את עצמם עם שכר נמוך בכ־25% לעומת חודשים קודמים.
אדם בלומנברג, סמנכ"ל כלכלה בהסתדרות, אמר לכלכליסט כי יש סוגיה משמעותית שטרם נפתרה מול האוצר, והיא סוגיית 150 אלף העובדים שנמצאים מחוץ לישראל: "מי בעצם אחראי לשלם להם שכר? המדינה או המעסיק?". כמו כן, בלומנברג מזכיר את סוגיית העובדים שפונו מהבית כי ביתם נפל או נהרס ולא הגיעו לעבודה. עדיין לא ברור מי יישא בנטל הזה ואיך.
