פרשנות
כל עוד נתניהו משוכנע שינצח בבחירות - הוא לא יגיע להסדר
משפט נתניהו מתארך במאבק משפטי ופוליטי שבו דחיות וערעורים מתנגשים עם שיקולים ביטחוניים ומדיניים. כל עוד ראש הממשלה שואף לניצחון פוליטי – הוא לא יגיע להסדר או פרישה
1. טראמפ שוב תקף. האיש הוא תופעת טבע שמצד אחד לא ניתן לחזותה ומצד שני קשה להתעלם ממנה. קשה להתווכח עם אפס נימוקים, אבל גם לא כדאי. הוא רעש שמהדהד בחיינו, שמטלטל את היקום הפוליטי שלנו.
בסביבת נתניהו נשבעים שהם לא לחצו עליו, שפורדו זה לא כאן. ובסופו של דבר אסור להתבלבל ואסור לשכוח: משפט נתניהו יוכרע אך ורק לפי כלליה, ערכיה וחוקיה של מערכת המשפט הישראלית.
הטירוף סביב תיארוך המשך החקירה הנגדית לא קשור לטראמפ, וכן קשור. השופטים דרשו תשתית עובדתית לבקשות הדחייה של הסנגור עמית חדד. בהתחלה לא השתכנעו, אחר כך השתכנעו חלקית, והבזאר הטורקי של ההתמקחות התייצב על ביטול היומיים שנועדו לשבוע הנוכחי. ואחר כך נראה. שוב יובהלו ראש אמ״ן ובכירים אחרים כדי לפרוש את עתידנו הביטחוני והמדיני לפני השופטים כדי לקבל עוד ימי פטור. קצת מזכיר את ימי בית הספר שהיינו נדרשים להביא פתק מההורים: בננו בנימין לא יגיע השבוע לשיעורים בגלל בעיה בריאותית. או משפחתית. ובמקרה שלנו - ביטחונית, מדינית.
הלוואי והשופטים התרשמו מ״התשתית העובדתית״ שפירושה שנתניהו מבקש לפנות את זמנו כדי לחולל התקדמות משמעותית במשימות שמצופות ממנו - קיפול עזה ושחרור החטופים. אולי גם התקדמות מול סוריה וסעודיה, והרחבת הסכמי אברהם. נכון, נתניהו יעשה הכל כדי לברוח ממשפטו, אבל נברך אם יברח לכיוונים האלה. נברך על כל יום של ביטול דיונים שיתורגם ליום אחד פחות במנהרות עזה.
2. משפט נתניהו הפך בשיח הישראלי לעוד נקודת שסע בין ביבי לרק־לא־ביבי. הוא נתפס כך בגלל הבנה שגויה שהמשפט הוא עונש ראוי למי שמחרב את המדינה. לנבוט היחיד שעדיין נותר למתנגדי ביבי כדי לחבוט בו. ולכן, מתרגמים את המסקנה הזו לטענה שביטול המשפט הוא ביטולן הסופי של מערכת המשפט ושל הדמוקרטיה. ולא כך הוא.
ביטול המשפט מותנה בהסדר או חנינה שיעמדו על פרישתו מהחיים הפוליטיים. נכון שברקע מאיימים כמה פטישי ביטול לא לגיטימיים. למשל, מינוי יועץ משפטי חדש שיעכב את ההליכים, למשל חקיקה שתחיל כאן ועכשיו חוק צרפתי או חוק אחר, סוג של טקב״מ — טיל קרקע ביטול משפט. אבל כל עוד מערכת המשפט הישראלית איתנה על כנה, כלומר גלי בהרב־מיארה ויצחק עמית מתפקדים — ביטול המשפט עובר דרך ביטול הקריירה הפוליטית של נתניהו.
בביטול כזה נתניהו לא מעוניין. כל עוד הוא משוכנע בכוחו לנצח בחירות, הוא לא יגיע להסדר או חנינה שיחייבו את פרישתו. התוצאה היא קומדיית האבסורד שאנחנו חוזים בה כרגע — מריחת החקירה הנגדית עד אין קץ. מיקוחי סרק אינסופיים עם השופטים על ״התשתית העובדתית״ שמצדיקה ביטול עוד ועוד ימי דיונים. וזאת כשברקע מציאות כאוטית שגם מתנגדים מושבעים של נתניהו נאלצים להודות שדברים אכן קורים במרחב. תקיפה באיראן שזה עתה הסתיימה, צורך אמיתי בהחזרת החטופים ששעון חייהם סופר לאחור. אלה החיים עצמם ולא ספינים, כזבים ומניפולציות שכה הורגלנו לאכול מנתניהו.
3. הכיוון האלטרנטיבי הוא הנבצרות. הסוגיה נטועה בשאלה האם אתה יכול להיות ראש ממשלה ונאשם בפלילים בעת ובעונה אחת. בג״ץ והיועצת המשפטית לממשלה הכשירו את המציאות הזו, אבל שמרו בידם את הכוח והסמכות להכריז על ״נבצרות תפקודית״ ולא רק בריאותית כפי שנתניהו ביקש לחוקק וכפי שפחדיו מבהרב־מיארה שתוציא אותו לנבצרות מנהלים את מסע השטנה שלו כלפיה. הוא היה מעדיף את ציון אמיר כיועץ משפטי לממשלה כדי לישון בשקט מהנבצרות שעד כה בהרב־מיארה נמנעת מלהחיל עליו.
אלא ששאלת המשפט מציפה ומאירה את הדילמה הזו באור בוהק. החקירה הנגדית היא השרטון שעליו התנפצה הקונספציה שאפשר לנהל מדינה ומשפט בו־זמנית. ואין כרגע פתרון אמיתי לטרללת הזו שמלווה את חיינו. בהיעדר נבצרות, נתניהו ימשיך לנהל מדינה וחקירה נגדית. ולא רק באמצעות בקשות פטור חוזרות ונשנות, אלא באמצעות המשך שיסוי הבייס והשופרות בפרקליטות, ועכשיו גם באמצעות סיוע חיצוני מנשיא ארה״ב.
ההתייצבות הזו, בין שהוזמנה ובין ששוגרה עצמונית מהבית הלבן, משקפת הרבה מהמשותף בין השניים: שנאה תהומית ל״דיפ סטייט״ המשפטי שהעז להעמיד את שני המנהיגים לדין פלילי. השיטה האמריקאית איפשרה לטראמפ לנער מעליו את המטרד הזה. השיטה הישראלית מאפשרת לנתניהו להתנהל במקביל בשני היקומים האלה לתוך מציאות הזויה שהיא גם תקדימית וגם נטולת פתרון. למעט אולי נבצרות שהכרזתה תפתח כאן שערי גיהינום. עצם העלאת טענה כזו נענית מיד בתגובה שזו כניעה לבריונות ולאלימות. מצד שני, אסור לשכוח שבגורלה של מדינה וחברה יש לנהוג במשנה זהירות. מספיק כבר נהרס כאן כדי שניזהר בהימור על ההרס הבא.
4. אם ביטול המשפט מותנה בפרישת נתניהו - קל היה יותר להגיע ליעד הזה אילו המשפט היה מסתיים בקרוב. למשל, אם היינו נותרים רק עם תיק 1000 שמבטיח בוודאות גבוהה הרשעה, קלון ואולי כלא בתוך חודשים ספורים. קיצור אפשרי נוסף היה העברת המשפט לגישור כפי שהמליצו השופטים והיועמ״שית סירבה. כל עוד המשפט יתנהל במתכונתו הנוכחית מובטחות לנו עוד כשלוש שנים שבהן נתניהו, אם ייבחר, ימשיך להחריב את הדמוקרטיה. יש הטוענים שהוא יעשה זאת גם בלי המשפט. התשובה לכך פשוטה — ניסינו עם, בואו ננסה בלי.
