פרשנות
המלצת טראמפ לסיים את משפט נתניהו - לעג לרש או הצלה ממציאות הזויה
גם הנשיא הרצוג וכמה שופטים רצו לסיים בעבר את המשפט. המשך ההליכים מאלץ את נתניהו להיאחז בכהניסטים ומבטיח המשך לקואליציית החורבן ולכן, מוטב שלא לנסות באמת להבין את טראמפ, אלא להמשיך ולהתמכר לאינסטינקטים הבסיסיים שלו, שלפעמים מתגלים לטובתנו. ואולי גם הפעם
המלצתו המצוייצת של הנשיא טראמפ לסיים את משפט נתניהו היא לא רק התערבות בענייניה של מדינת ישראל, והיא לא רק מתעלמת מההבדלים בין שיטות המשטר והמשפט בין המדינות – היא גם סוג של לעג לרש: תראה אותי, איך שנבחרתי לנשיא כל האישומים נגדי, וגם ההרשעה, הלכו לפח, ואילו אתה נתניהו ממשיך להעביר זמן בחקירות ומשפטים.
טראמפ אגב הוא לא הנשיא היחיד שחושב שהמשפט של נתניהו צריך להסתיים. גם הנשיא בוז'י הרצוג אמר בראיונות יום העצמאות כי מן הראוי שמשפט נתניהו יגיע לסיומו בעסקת טיעון מוסכמת. לנשיא המדינה גם יכולת להעניק חנינה לפני פסק דין, אלא שהתנעת האופציה הזו היא בידי מבקש החנינה. לשני הנשיאים הצטרף היום נשיא שלישי, נשיא העליון בדימוס אהרן ברק, שלא בפעם הראשונה ממליץ לסיים את המשפט בהסדר או חנינה. ולא רק הנשיאים. גם שופטי ההרכב המליצו לצדדים להעביר את המשפט למסלול של גישור שמגולם בו סיכוי - וסורבו.
ועכשיו צריך רק לדמיין את הימים שלפני התקיפה באיראן. נתניהו מתייצב לחקירה הנגדית. נכון, גונב פה ושם כמה שעות, אבל מתייצב. מי יודע, אולי גם זה חלק מתרגיל ההונאה, אבל אין לי ספק שההיסטוריה תתפלץ לנוכח הסיטואציה: בימים הקריטיים לפני אחד המהלכים הגורליים ביותר. ביום שני ה-9 ביוני, שלושה ימים בלבד לפני שמטוסינו תקפו באיראן, תקף נתניהו את הפרקליטות שחושדת ביחסו האבהי למיליארדר פאקר ולסיבות שרכש בית בקיסריה ממש לידו. בזה היה ראש הממשלה שקוע שלושה ימים לפני שהמטוסים המריאו. לפחות ימי התקיפה באיראן זיכו את נתניהו בפטור מהתייצבות, ומה עכשיו? מחר אולי תהיה לנו עזה, והחזרת החטופים, והסכם עם סעודיה. מלחמות מסתיימות ואולי ממשיכות, מזרח תיכון חדש מתעצב ואולי לא. הכל מסתחרר מסביב, וראש ממשלת ישראל מנהל משא ומתן עם שופטיו על שעות וימי חקירה. הנה, כבר היום הריץ סניגורו עו"ד עמית חדד בקשה לשופטים לבטל את הדיונים הקרובים בגלל "התפתחויות אזוריות ועולמיות".
בעניין הזה גם נתניהו, כאותו תרנגול עיוור, מצא את הגרגר שלו. תודו שזה הזוי להריץ את הנאשם בימים האלה בין התת קרקע בבונקר המבצעים לתת קרקע במחוזי בתל אביב. גם עבור מי שמאמין שיש לכבול אותו להבטחתו לנהל בו זמנית את המדינה ואת המשפט. בג"ץ והיועצת המשפטית נתנו ונותנים גושפנקא לדואליות ההזויה הזו ועדיין המציאות שנוצרת בעקבותיה היא לא פחות הזויה.
אבל מהי טובת מדינת ישראל? להמשך ניהול המשפט יש שתי תוצאות מיידיות: האחת, נתניהו לא יוותר על השלטון ויילחם בכל האמצעים, הכשרים והפחות כשרים, לנצח את הבחירות; השניה, מבחר השותפים הקואליציוניים שהוא יכול לגייס מצטמצם לחרדים ולכהניסטים. קואליציית הבלהות הזו מקדמת הפיכה משטרית, הדתה מואצת, מכונת רעל, הרס המוסדות הדמוקרטיים. הליכה לבחירות כאשר המשפט מתנהל הוא הימור על המשך התהליך ההחרבה הזה. נכון, יש סיכוי שנתניהו יפסיד את הבחירות, אבל אם לא – זהות ואיכות שותפיו תלויים בהסרת המשפט. בן גביר וסמוטריץ' או בנט, גנץ, לפיד וליברמן. לא בכדי התייצבו שמחה רוטמן וגדעון סער משני צידי הטראמפ. רוטמן מתנגד כי הוא רוצה משפט והמשך השותפות עם הכהניסטים (למרות שיש לו גם סיבות טובות להתנגדות). סער מעדיף להחזיר לממשלה ימין אחר.
ולגבי ההתערבות של טראמפ. כדאי להתחיל בזה שנתניהו עצמו לא בחל בעבר בהתערבות בעניינים אמריקאים. אבל כידוע לנו מותר מה שלאחרים אסור. היו ימים שייחלו כאן לביידן שיציל אותנו מידי עצמנו. ורק לאחרונה עשה זאת טראמפ שעצר אותנו מתקיפת גמול מסיבית באיראן כדי להבטיח את הפסקת האש. טראמפ בהמלצתו, כמובן שלא מתעכב הבדלים בין שיטות המשפט השונות בין המדינות. אם היה מתעכב הוא לא היה טראמפ. ולכן, מוטב שלא לנסות באמת להבין אותו, אלא להמשיך ולהתמכר לאינסטינקטים הבסיסיים שלו, שלפעמים מתגלים לטובתנו. נדמה לי שגם במקרה הזה.
