כמה תשלם ישראל אם יוזמת טראמפ תיכשל?
שלושה תרחישים שונים לגבי עזה מסמנים את הכיוונים המנוגדים לעתיד הכלכלה בישראל. כיבוש עזה יוביל לתסריט אימים של בידוד בינלאומי, גירעון עצום וצניחה ברמת החיים. גם להמשך שהייה ללא הסדרה יש מחיר כבד. רק במימוש תוכנית טראמפ והסדרה מיידית ישראל תחזור למסלול
שנתיים אחרי המחדל הביטחוני הגדול ביותר מאז קום המדינה והמלחמה שפרצה בעקבותיו, כל הסימנים מעידים על כך שגם המשק הישראלי הסתבך בבוץ העזתי. אלא שבלילה שבין שישי לשבת נדמה היה שתוכנית 21 הנקודות של טראמפ לסיום הלחימה עשתה צעד גדול קדימה, אם כי היא עדיין אינה הכרזה סופית על סיום הלחימה. אחרי התשובה העקרונית החיובית שהעביר חמאס למתווכות, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פרסם הצהרה דרמטית ברשת החברתית שלו Truth Social, ובה כתב כי "בהתבסס על ההצהרה שפרסם חמאס זה עתה, אני מאמין שהם מוכנים לשלום מתמשך". לדבריו, "ישראל חייבת להפסיק באופן מיידי את ההפצצות בעזה כדי שנוכל לשחרר את החטופים בבטחה ובמהירות".
האירוע עדיין לא הסתיים, ונזכיר שמול הדרישות שיעמיד חמאס גם ממשלת נתניהו־סמוטריץ’־בן גביר עדיין לא ירדה מהרעיון של מלחמת נצח. מצב של המשך השהות בעזה ללא הסדרה, אם חזון טראמפ להסדר לא יתממש, טומן בחובו שורת סיכונים כלכליים כבדים לישראל. בין היתר הזנקה ענקית של הגירעון והחוב, פתיחה חוזרת של התקציב שפוגעת באמון ומהווה איתות שלילי לשווקים. מול אלה יש לזכור את שלוש החוזקות המרכזיות שהפגין המשק הישראלי: הבורסה זינקה, ההייטק המשיך לצמוח ושוק העבודה נותר איתן. זאת לאחר שבמהלך המלחמה בעזה היו שתי מערכות מאוד מוצלחות לצה”ל ולשירותי הביטחון: המלחמה מול חיזבאללה והמלחמה מול איראן ("עם כלביא”). שתי מערכות אלו הקפיצו את המדדים בבורסה, הורידו את פרמיית הסיכון של ישראל (שעדיין גבוהה מאוד ביחס לתחילת המלחמה) וסיפקו רוח גבית להייטק ולתעשיית הנשק שפורחת.
במפת הדרכים בה נמצאת ישראל מכון אהרן עדכן בשבוע שעבר את האומדנים בהתאם לשלושה תרחישים שונים בעזה.
הבוץ העזתי: יציאה או שקיעה?
התרחיש הראשון הוא תרחיש סוף המלחמה והסדרה עוד השנה - תרחיש שהפך לממשי יותר בעקבות ההצהרה המשותפת של נשיא ארה"ב טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו. בתרחיש כזה, המשק הישראלי שב במהירות למסלולו הטבעי אפילו עוד לפני סיום כהונת ממשלת נתניהו: אף שהשנה עוד יהיו צמיחה נמוכה (2.2%) וגם גירעון גבוה (5.3% תוצר), כבר בשנתיים הבאות הצמיחה מתחזקת ממש (כ־3.6%) והגירעון והחוב מתחילים לרדת ל־4% ול־2% תמ”ג ב־2027-2026, ול־69%-68% תוצר. והחשוב ביותר: התרחיש הזה מניח כי בשנים 2035-2028 יבוצעו רפורמות תומכות צמיחה הנדרשות לשיפור שיעורי התעסוקה ופריון העבודה במשק – השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
התרחיש השני הוא כיבוש מלא של רצועת עזה וניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל. תרחיש זה – הממשי במידה שההסכם המוצע כעת לא יתממש - הוא קטסטרופלי למשק. מעבר לגיוס מילואים נרחב של כ־100 אלף אנשי מילואים, ישראל מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה והמהלך גם מניח בידוד מדיני ואף סנקציות, תהליכים שכבר מתרחשים ומקודמים על ידי מדינות רבות.
לפי מכון אהרן, הפעילות הצבאית, וההוצאות על ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב־2025 וב־2026 אל מעל ל־8.5% תוצר בשנה ו־8.8% ב־2026, ואת הגירעון בשנים אלו ל־5.6% ו־6.9% בהתאמה. בכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מסים) בשנים 2027-2026. זו הנחה כבדת משקל שלוקחים בחשבון כלכלני מכון אהרן, בוודאי כאשר מבינים כי 2026 היא שנת בחירות, אבל זו הנחה מחויבת המציאות, אחרת המשק עלול לקרוס שכן המשק צפוי להיכנס למיתון.
צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותי כאשר הצמיחה לנפש עלולה להיות שלילית: 0.7% ב־2024 ו־1.1% ב־2025; התוצר לנפש יירד ב־1.1% ב־2025. “תוצאות אלו מסכנות את היציבות הפיננסית של ישראל”, מסבירים במכון אהרן כאשר החוב צפוי לעלות לכ־75% תוצר בסוף 2026 ולהמשיך ל־78% בהמשך ב־2027. “רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומיחזור החוב של הממשלה”, טוענים שם. עוד מדגישים במכון אהרן כי “תחת כיבוש עזה לא ייושמו רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק”.
במכון אהרן מזהירים כי תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלית וליציבות המשק. “ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון. צפויה פגיעה משמעותית בשירותים האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המידרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא חומרי גלם”.
לפי הניתוח, סנקציות כלכליות משמעותיות יפחיתו את הצמיחה הפוטנציאלית השנתית בשנים 2035-2028 ב־2.5% ביחס לתוואי הצמיחה הפוטנציאלי של המשק ויובילו להאטה משמעותית בצמיחת התוצר כך שהיא תעמוד בממוצע על כ־1% בשנה בלבד. האומדן מבוסס על כך שכל ירידה של 10% ביצוא למדינות האירופיות המאיימות בסנקציות (בעיקר מדינות האיחוד) תגרע 1% מהתוצר לשנה, וכל ירידה ב־10% ביבוא מאותן מדינות – ישראל תלויה מאוד בתשומות אירופיות – תחולל ירידה של 0.5% תוצר לשנה. לפיכך, “תחזית זו צופה שנים של צמיחה שלילית לנפש ונסיגה ברמת החיים של האזרחים”, נכתב בדו”ח של מכון אהרן. שיעור הצמיחה הנמוך לצד הוצאות הביטחון יובילו לגירעונות גדולים ולעלייה חדה ועקבית ביחס החוב לתוצר אף מעל 90% כבר ב־2030. שילוב של פגיעה בשירותים האזרחיים ובביטחון, צמיחה נמוכה ובידוד בינלאומי עלול להוביל להגירה מוגברת של צעירים איכותיים (“בריחת מוחות”) ולהחריף את ההידרדרות הכלכלית הצפויה. הגירה זו צפויה להיות חמורה במיוחד בענף ההייטק, ויחד עם ירידה באטרקטיביות של ישראל כמרכז פיתוח צפויה להוביל לירידה מתמשכת במשקלו בתעסוקה.
התרחיש השלישי - של המשך המצב הנוכחי בעזה ללא הסדרה - הוא פחות קטסטרופלי אך עדיין קשה מאוד: בתרחיש זה קיימת פעילות צבאית בעצימות שאפיינה את הרבעון השלישי של 2025 וכן נמשכת אחריות ישראל לחלוקת מזון ברצועת עזה. בתרחיש זה הצמיחה החזויה היא 1.3% ב־2025 ו־1.7% ב־2026. הוצאות הביטחון הנדרשות בתקציב זה מעלות את הגירעון ל־5.4% ב־2025 ול־5% ב־2026 והחוב כבר מטפס בשנה הבאה ל־72% תמ”ג - תוך פגיעה חמורה ביציבות הפיננסית של המשק, שתביא את החוב לקראת 2035 לרמה של 88% תמ”ג. תוצאות של חוב של מעל 85%-80% תוצר משמעותן למעשה חדלות פירעון של ממשלת ישראל שכן לא סביר, ולבטח אין בטוחה לכך, שהמשקיעים הישראלים או הזרים ימשיכו להלוות לממשלה כסף ברמות כאלו של חוב ובהינתן מצב של מלחמה.
תחת תרחיש זה, בטווח הארוך (2035-2028) וללא רפורמות תומכות צמיחה, קצב צמיחת התוצר יירד ל־2% בממוצע בשנה. גם תחזית זו מניחה פגיעה בפוטנציאל הצמיחה בשל בריחת מוחות, לאור חוסר הוודאות הכלכלית והביטחונית. בניגוד לתחזיות סביב המלחמה מול חיזבאללה ומול איראן, פרופ’ צבי אקשטיין, ראש מכון אהרן הבהיר כי הנתונים האמיתיים בנוגע למלחמה בעזה הם דווקא שליליים יותר לעומת התחזיות.
