משרד החוץ והשרה עידית סילמן מקדמים את פרישת ישראל מהסכם האקלים של האו"ם
לפי גורמים, בימים האחרונים מתקיים דיונים בנושא, כדי להעביר את ההמלצה לאישורו או להחלטתו של ראש הממשלה, לקראת נסיעתו לארה״ב - המטרה: לרצות את טראמפ. אם ישראל תפרוש מההסכם, בעקבות ארה״ב, היא תהיה הראשונה וייתכן שגם היחידה לעשות זאת מבין 195 המדינות החברות באמנת המסגרת של האו״ם לשינויי אקלים
האם ישראל תצטרף לטרנד הכחשת שינויי האקלים שמקדם נשיא ארה״ב, דונלד טראמפ? לפי גורם בממשלה המעורה בפרטים, בימים האחרונים מתקיימים במשרד החוץ דיונים באשר לפרישה מהסכם האקלים הבינלאומי של האו״ם, אליה הצטרפה ישראל בשנת 2016 בדומה למרבית מדינות העולם. במשרד החוץ מעוניינים לקדם את הפרישה מהסכם האקלים העולמי במטרה לרצות את נשיא ארה״ב, המכנה את שינויי האקלים ״מתיחה״ ומקדם שימוש בפחם, נפט וגז אשר שריפתם מובילה לשינויי האקלים. במשרד החוץ ובמשרד להגנת הסביבה התעלמו מפניות כלכליסט בנושא.
באופן מפתיע וחריג מאוד, בפני מתפקדי הליכוד, השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, דווקא מנסה לקחת קרדיט על המהלך שנרקם כעת במשרד החוץ - ולהוביל לפרישה של ישראל מההסכם. התנהלותה בנושא היא חסרת תקדים כמי שמכהנת כשרה להגנת הסביבה. לאחרונה היא אף התגאתה בכך שצמצמה את השקעות משרדה בתחום האקלים. סילמן טוענת כעת בפני אנשי הליכוד בקבוצת ״מלוכדים ניוז״כי ״הורתה״ לבחון את פרישתה של ישראל מהסכם האקלים, תוך כדי השתלחות בגופים הבינלאומיים העוסקים בתחום. היא אמרה כי "לא נעניק לגיטימציה לגופי הסתה בינלאומיים המקדמים פגיעה בלגיטימציה של ישראל". לדבריה, "שיתוף פעולה בינלאומי חשוב, אבל לא על חשבון ביטחונה ודה לגיטימציה של מדינת ישראל... ישראל לא תתן יד לגופי או"ם המנצלים את שיח האקלים כדי להסית נגד מדינת ישראל, לפגוע בלגיטימיות שלה ולהפוך מסגרות מקצועיות לפלטפורמה פוליטית ועוינת״. בסקרים שפורסמו לאחרונה, סילמן נדחקת הרחק לסוף רשימת הליכוד, והיא מנסה להוביל מהלכים שימצאו חן בעיניי חברי המפלגה, ובמקרה הזה לקחת בעלות על מהלך שהחל במשרד החוץ ואליו מתנגדים נחרצות אנשי המקצוע במשרד להגנת הסביבה.
כ-195 מדינות חברות באמנת המסגרת של האו״ם לשינויי אקלים, והיחידות שלא אישרו את ההסכם הן איראן, לוב, תימן, עירק, אריתראה ודרום סודן. בטורקיה יש לאמנה מעמד חלקי. בשנה שעברה הודיע טראמפ על פרישה מההסכם. מדינות רבות, כולל בולגריה, קנדה, צרפת, נורבגיה ופפואה גינאה החדשה, גינו את הפרישה האמריקאית, אך אישרו מחויבותן להסכם. אם ישראל תחליט לפרוש מהסכם, בעקבות ארה״ב – היא תהיה הראשונה וייתכן שגם היחידה לעשות זאת.
בימים האחרונים מאיץ משרד החוץ דיונים בנושא פרישת ישראל מהסכם האקלים של האו״ם. הערב צפוי להיערך דיון נוסף בנושא, כאשר המטרה היא לגבש המלצה ולהעבירה לאישורו או להחלטתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לקראת נסיעתו הבאה לארה״ב. גם המשרד להגנת הסביבה צפוי להשתתף בפגישה שתערך היום.
הסכם האקלים המרכזי של האו"ם הוא הסכם פריז משנת 2015, שנחתם במסגרת אמנת המסגרת של האו”ם לשינויי אקלים (UNFCCC). מטרתו העיקרית היא להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-2 מעלות צלזיוס מעל רמות הטרום-תעשייתיות, עם שאיפה ל-1.5 מעלות בלבד. בשנת 2016 נכנס לתוקפו הסכם פריז, בחתימת 195 מדינות כולל ישראל, במטרה לייצר מסגרת נורמטיבית להפחתה גלובלית של פליטות גזי חממה. המדינות השונות מתחייבות להגיש אחת ל-5 שנים תוכנית להפחתת פליטות (NDCs) ונמצאות תחת מעקב של האו״ם בנושא. בשנה שעברה, תחת ממשלת נתניהו, ישראל לא הגישה תוכנית לאו״ם ולא עמדה במחויבות שלה.
למרות ההתחייבויות, הפליטות הגלובליות ממשיכות לעלות, וההסכם אינו כולל אכיפה מחייבת אלא מסתמך על רוח ההתנדבות במדינות השונות והצהרותיהן. בישראל אמנם קיימות החלטות ממשלה רבות בנושא, אולם הן לא מיושמות במלואן, ולפי מבקר המדינה בעוד ישראל מדשדשת בתחום, במשרד האוצר בולמים באופן עקבי עמידה בהתחייבויות או התקדמות לעבר הפחתת פליטות. ישראל, לעת עתה, כושלת בהפחתת פליטות מדי שנה, וכך גם במעבר לאנרגיה נקייה. כך למשל, אשתקד עמד ייצור החשמל מאנרגיה נקיה על 15.3%, לעומת יעד של 20%. אתמול אף התגאתה רשות החשמל בכך שתציב יעד של 35% חשמל מאנרגיה מתחדשת ב-2035, אולם מדובר ביעד נמוך משמעותית מהנהוג בקרב המדינות המפותחות, אשר בחלקן כבר עוברות את אותו סף נמוך כבר היום.
בארגוני החברה האזרחית הגיבו בזעם למהלך שמקדם משרד החוץ, במטרה לרצות את נשיא ארה״ב. בפורום מדעני ומדעניות האקלים של האגודה הישראלית לאקולוגיה טוענים כי ההחלטה צפויה אף לפגוע בכלכלת ישראל וביכולתה להתגונן מפני אירועי אקלים הרסניים. לדברי פרופ' רוסלנה רחל פלטניק, מומחית לכלכלה ומשאבי טבע ממכללת עמק יזרעאל ואוניברסיטת חיפה, "יציאה מהסכם האקלים תקטע תהליך רב-שנים של הטמעת שיקולי אקלים, השקעה בפרויקטים נקיים וקידום מס פחמן, ותבטל את המסגרת הבינלאומית שמחייבת את קובעי המדיניות בישראל להסתכל מעבר לטווח הקצר. בנוסף, בזמן ששינויי האקלים ימשיכו להחריף, המשק הישראלי יאבד את המוכנות התשתיתית והכלכלית להתמודדות עם נזקים פיזיים וכלכליים בלתי נמנעים, מה שיוביל לעלויות שיקום וחירום גבוהות משמעותית בעתיד. הנזקים הם לדוגמה ירידה בפריון העבודה אם אין מוכנות של שוק העבודה, עומס על מערכת הבריאות אם אין היערכות לאירועי קיצון, ירידה ביצור החקלאי וביטחון המזון, בלאי מואץ לתשתיות, עומס על רשת החשמל, CBAM - מס גבולות אירופאי יפגע בכל ענפי היצוא לשותפת המסחר ש30% מהיצוא מופנה אליה, פגיעה בדירוג האשראי וזינוק בעלויות הביטוח״.
עו"ד ד"ר אורי שרון, מרצה בפקולטה למשפטים ובתוכנית לרגולציה סביבתית באוניברסיטת בר-אילן, ״הסכם פריז אושרר על־ידי ישראל ומהווה התחייבות משפטית בינלאומית, ששימשה עד היום עוגן מרכזי למחויבות הפנימית של הממשלה בתחום האקלים. הדבר קריטי במיוחד משום שישראל טרם חוקקה חוק אקלים: בשלוש הממשלות האחרונות נוסחו הצעות חוק כאלה, אך כולן נבלמו בשל מחלוקות בין משרדי הממשלה. בהיעדר חוק, ההסכם מילא תפקיד של מנגנון מחייב פנימי - הוא סיפק הצדקה משפטית להשקעה, לתכנון ארוך טווח ולפעולה רגולטורית גם מול התנגדויות בתוך הממשלה. פרישה ממנו איננה רק ויתור על יעד אקלימי, אלא פירוק של מנגנון המחויבות הפנימי של הממשלה: גורמים שעד כה סיכלו חקיקה יוכלו מעתה לסכל גם כל מדיניות אקלימית שוטפת, בטענה שאין עוד מחויבות משפטית שמצדיקה השקעה.
כל עוד ישראל חתומה על ההסכם, בתי המשפט עשויים להשתמש בו כעוגן נורמטיבי לבחינת סבירות ואחריות של מדיניות אקלימית, גם אם טרם עשו זאת בפועל; מרגע של פרישה, העוגן הזה נעלם כמעט לחלוטין, והביקורת השיפוטית על מחדלים אקלימיים נחלשת באופן משמעותי. במקביל, יציאה מההסכם תהפוך אי־עשייה אקלימית לברירת המחדל הבטוחה משפטית ותפגע גם במעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית, שבה עמידה בסטנדרטים אקלימיים הופכת יותר ויותר לתנאי לשיתוף פעולה כלכלי ומימוני״.
למרות שהמדע בנושא ברור: שינויי האקלים המובילים לאירועי קיצון הרסניים ברחבי העולם נגרמים בשל פליטת גזי חממה ומחמירים משנה לשנה, טראמפ מבטא ספקנות עמוקה כלפי שינויי האקלים ומכנה אותו לעיתים קרובות “הונאה” או “העוקץ הגדול בהיסטוריה”, תוך קידום דלקים מזהמים על פני אנרגיה ירוקה. טראמפ נסוג מהסכם פריז מיד עם כניסתו לתפקיד ב-2025 וביטל מדיניות של ממשל ביידן, כולל סבסוד לרכבים חשמליים ופרויקטי רוח. הוא טוען כי רגולציות אקלים פוגעות בכלכלה האמריקאית ומעדיף הגדלת ייצור נפט, תוך התעלמות מדעות מומחים בתחום.
