ביטוח לאומי בקשיים והאחריות הביטוחית עוברת לצרכן
המציאות הכלכלית שנחשפה בשבועות האחרונים סביב מצבו של הביטוח הלאומי מחדדת מסר אחד ברור לציבור הישראלי: רשתות הביטחון שאליהן התרגלנו בעשורים האחרונים כבר אינן מובנות מאליהן. הגירעון הצומח והעובדה שהמוסד משתמש ביתרות שצבר לאורך השנים מובילים לכך שההגנה הסוציאלית שהייתה אמורה ללוות את האזרח מפציעה ועד זקנה הופכת לפחות יציבה. במצב כזה, האחראי העיקרי לביטחון הכלכלי הוא לא המוסד ולא הממשלה אלא כל אדם בפני עצמו.
המשמעות מעשית מאוד. אם בעבר ניתן היה להסתמך על מערכות ציבוריות שיגיבו בעת משבר אישי, הרי שכיום ברור שהאזרח צריך לייצר לעצמו מערך הגנה פרטי רחב, מבוסס ומותאם אישית. רכישת פוליסות ביטוח הפכה להיות מהלך בלתי נמנע ולכן היא מחייבת הבנה עמוקה יותר מבעבר. לא די בכך שיש לך פוליסה, ולא מספיק לסמוך על כך שהסוכן מכיר אותה במקומך. האחריות עוברת לצרכן והצרכן חייב להתנהג בהתאם.
חשוב להבין שבתחומים כמו פגיעה מעבודה, אובדן כושר עבודה, סיעוד או נכות, חוסר בהירות לגבי תנאי הביטוח עלול להתגלות כרגע האמת כפער עצום בין מה שחשבת שיש לך לבין מה שבפועל אתה מכוסה עליו. רבים נוטים לרכוש פוליסה, לשים אותה במגירה ולחזור אליה רק בעת צרה. כאשר זה קורה, מתברר לעיתים שהאותיות הקטנות, הכיסויים החסרים או החריגים שלא הובנו בזמן יוצרים מצב שבו האדם חשוף בדיוק ברגע שבו הוא זקוק להגנה.
פוליסה היא מסמך משפטי מורכב ולכן הצרכן המודרני חייב להכיר לפחות את אבני היסוד שלה. כלומר, מה הם הכיסויים המדויקים, מה גובה התגמול, מהו משך ההמתנה, אילו מצבים נחשבים חריגים ומהן ההגבלות שיכולות למנוע תשלום. ידע כזה משנה לחלוטין את היכולת של המבוטח להיערך נכון ולבנות מערכת תמיכה אמיתית, ככל שביטוח לאומי מקשיח תנאים ומצבו מורע. מי שמבין את הפוליסה שלו לא מופתע ברגע האמת והוא אינו תלוי לחלוטין בגורם חיצוני כדי להבין מה מגיע לו.
סוכן הביטוח הוא גורם מקצועי חשוב מאוד, אך בעידן שבו האחריות עוברת יותר ויותר אל הפרט, אין לצרכן את הפריבילגיה להישאר פאסיבי. תפקידו של הסוכן הוא להציע פתרונות, להסביר ולתווך בין הצרכים לבין חברות הביטוח, אך ההחלטה הסופית וההבנה של התנאים חייבות להיות של המבוטח. כאשר הצרכן מבין את הפוליסה שלו, הוא מסוגל לשאול את השאלות הנכונות ולהימנע מכיסוי חסר או כפל ביטוחים. כלומר, סוכן טוב משלים ידע ולא מחליף אותו.
בנוסף, תוחלת החיים העולה מייצרת צורך קריטי לתכנון ביטוחי מורכב יותר מבעבר. השנים שלאחר הפרישה הפכו לארוכות יותר ולכן נדרשת חשיבה על נושאים כמו סיעוד, מחלות קשות ותמיכה כלכלית לאורך זמן. דווקא בהיבטים אלו קיימים פערים משמעותיים בין פוליסות שונות ולכן ההבנה המלאה של חוזי הביטוח עליהם חתמנו היא הכרחית. מי שמסתמך על הביטוח הלאומי בלבד מסתכן בחוסר מענה בתקופות מורכבות. לכן לא מספיק רק לרכוש את הביטוח, אלא להבין כיצד להשתמש בו נכון בעת חירום.
גם בכל הנוגע לפגיעות מעבודה, המציאות מלמדת שאדם שנפגע ומאבד את יכולתו לעבוד מרגיש לעיתים שהמערכת הציבורית איננה מספקת את התמיכה המיידית והמספקת. פוליסות אובדן כושר עבודה מאפשרות יציבות אמיתית בעת משבר, אך רק אם הן נבחרו בצורה נכונה והמבוטח יודע בדיוק מה הוא קנה. כאן מתחדדת ביתר שאת החשיבות של קריאת האותיות הקטנות. לעיתים סעיף אחד קטן משנה את גובה הפיצוי או את תנאי הזכאות ולכן מי שאיננו מכיר את הפוליסה שלו עלול לגלות זאת מאוחר מדי.
הצרכן הישראלי חייב לפתח גישה ביטוחית פרו אקטיבית. כלומר, לבדוק אחת לשנה את הכיסויים, לשאול שאלות, לוודא התאמה למצבים רפואיים או משפחתיים חדשים ולבחון האם הוא מכוסה למצבי קיצון כמו נכות, סיעוד או אובדן הכנסה ממושך. במילים פשוטות, העולם הביטוחי השתנה ולכן גם הצרכן חייב להשתנות.
לסיכום, המצב שאליו נקלע הביטוח הלאומי מחדד מציאות חדשה. האחריות לביטחון הכלכלי עוברת בהדרגה מהמנגנונים הלאומיים אל הצרכן. ההגנה הזו נמצאת בתוך הפוליסות שאנו רוכשים ולכן על כל אדם להכיר אותן לעומק ולא להסתפק בכך שמישהו אחר מכיר אותן בשבילו. מי שיבחר להתנהל בצורה מודעת ומושכלת ייצור לעצמו יציבות אמיתית. מי שלא יעשה זאת יגלה ברגע האמת שהביטחון שלו נשען על יסודות חלשים מדי.
עו"ד לימור סלמן היא שותפה מנהלת במשרד עורכות הדין סלמן אשכנזי
