מעצמת AI מתחילה בשירות לאזרחים
ישראל שואפת להפוך למעצמת בינה מלאכותית, אך הצלחת המדיניות לא צריכה להימדד רק במספר חברות ההייטק או המעבדים, אלא גם בשאלה עד כמה הטכנולוגיה משפרת את השירותים הציבוריים ואת איכות החיים של האזרחים
מדינת ישראל רוצה להוביל בעולם בתחום הבינה המלאכותית. מסמכי המדיניות שלה עוסקים בבניית תשתיות מחשוב, מחקר, הון אנושי, צמיחה, חוסן לאומי ומעמד בינלאומי. כל אלה חשובים, אלא ששיפור איכות החיים של האזרח מופיע בהם כתועלת נלווית ולא כמטרה המרכזית.
האזרח אמנם אינו נעדר מהמסמכים, אך הגיבורה הראשית שלהם היא המדינה: כוחה, עצמאותה הטכנולוגית ויכולתה להתחרות. את סדר העדיפויות הזה צריך להפוך. מובילות וחיסכון הם אמצעים חשובים, אך המבחן האמיתי הוא מה המדינה עושה עבור מי שנזקק לרופא, לתחבורה, לחינוך, לקצבה או לרישיון עסק.
בינה מלאכותית ממשלתית אינה צריכה להסתכם בצ'טבוט שמסביר בירוקרטיה. בהסכמת האזרח, היא יכולה לאתר עבורו תור רפואי ולהזמינו, להכין לעסק קטן את הרישום הנדרש מול הרשויות, לזהות זכאות לקצבה ולנסח בקשה. בתחום התחבורה היא יכולה להתאים מסלולים לביקוש, ובחינוך לאתר פערים ולסייע למורים, בלי להפוך תלמידים למושא למעקב אוטומטי.
מדיניות בינה מלאכותית ממשלתית צריכה לשאוף גם להוזיל את יוקר החיים בתחומים כמו דיור ותחבורה. היא יכולה לעשות זאת באמצעות פיתוח רובוטיקה שתפחית את עלויות הבנייה, וטכנולוגיות שיספקו שירותים ציבוריים במהירות ובעלות נמוכה יותר.
עיון במסמכי המדיניות עצמם מעלה שהאזרח עדיין אינו במרכז. התוכנית הלאומית מגדירה את חזונה כ"מובילות עולמית" ומציבה את ההטמעה במגזר הציבורי רק כיעד השלישי מתוך חמישה. גם החלטת הממשלה על הקמת המטה הלאומי מדגישה בראש ובראשונה חוסן, צמיחה ומעמד בינלאומי.
מעבר לכך, קיימת גם בעיית תזמון. כלי הבינה המלאכותית היוצרת פרצו לשימוש המוני כבר בסוף 2022, המטה הלאומי הוקם רק בסוף 2025, וביולי 2026 הממשלה עדיין ביקשה מהציבור לסייע במיפוי האתגרים הלאומיים שהטכנולוגיה אמורה לפתור. תכנון זהיר הוא חשוב, אך גם לאיחור יש מחיר. כל חודש שבו שירות נשאר על הנייר הוא עוד חודש של תורים, בירוקרטיה וזכויות שאינן ממומשות.
בדיקת מבקר המדינה בקרב 70 גופים ציבוריים, שפורסמה ביוני 2026, ממחישה את הפער: רק 18% מהם אימצו אסטרטגיה מוגדרת לבינה מלאכותית, ל־58% אין תקציב ייעודי, ו־41% פועלים ללא מסגרת ממשל נתונים. אלה אינם רק ליקויים טכנולוגיים – האזרח משלם עליהם בזמן ובתסכול. עם זאת, הממשלה אינה עומדת במקום: החלטה מדצמבר 2025 הציבה "שירות מצוין לציבור" כיעד ראשון, והתוכנית שהציג המטה הלאומי לכנסת ביולי 2026 כוללת יישומים בתחומי החינוך, הבריאות והתחבורה. הבעיה היא הפער בין קצב ההצהרות לבין הקצב שבו האזרח מקבל שירות ממשי.
החיסכון חשוב, אך הוא צריך להיות תוצאה של שירות טוב יותר, ולא הסיבה להקמתו. מערכת שחסכה שעות עבודה למשרד אך לא קיצרה את זמן ההמתנה לאזרח, פתרה את הבעיה הלא נכונה. הממשלה צריכה לבחור מספר מצומצם של שירותים ולהתחייב להפעילם בתוך שנה עד שנה וחצי, תוך קביעת גורם אחראי, תקציב, מועד השקה ומדדי ביצוע פומביים, ובהם זמני המתנה, ביטול טפסים, מיצוי זכויות ונגישות, לצד הגנת פרטיות, בדיקות שוויון וזכות ערעור.
ישראל רשאית ואף חייבת לשאוף להיות מעצמת בינה מלאכותית. אבל עוצמתה צריכה להימדד לא רק במספר המעבדים, החוקרים וחברות ההזנק שפועלות בה, אלא גם במספר השעות שהחזירה לאזרחיה ובמספר הבעיות שפתרה עבורם. מגיעה לנו מדיניות בינה מלאכותית שלא רק מחזקת את המדינה, אלא גם משפרת את החיים בתוכה.
ד”ר גדי פרל הוא רכז המחקר במרכז פדרמן לחקר הסייבר באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת ברגולציה של בינה מלאכותית
