סגור
ד"ר מעין בוימן משיטה מתארחת בפודקאסט ReIsrael
(צילום: Re:Israel )
Re:Israel

כשסיר הלחץ הלאומי מחלחל לבית - כך תשמרו על הזוגיות

 רצף האירועים בשנים האחרונות - מהקורונה, דרך השסעים החברתיים, ועד למלחמת 7 באוקטובר - הציבו את החוסן הנפשי של אזרחי ישראל במבחן חסר תקדים. באופן בלתי נמנע, הלחץ הציבורי מחלחל גם לתא הזוגי. הפסיכולוגית והמטפלת הזוגית ד"ר מעין בוימן משיטה מתארת את התופעה ומציעה ארגז כלים יישומי לשמירה על המבצר הביתי

החיים בישראל תמיד מאתגרים, אך רצף האירועים בשנים האחרונות - מגפת הקורונה, דרך השסעים החברתיים העמוקים, ועד למלחמת שבעה באוקטובר - הציבו את החוסן הנפשי של אזרחי המדינה במבחן חסר תקדים. באופן בלתי נמנע, הלחץ הציבורי מחלחל דרך הסדקים של דלת הכניסה לבתים של כולנו, וגובה מחיר כבד מהמקום שאמור להיות המוגן מכולם: התא הזוגי. ד"ר מעין בוימן משיטה מתארת את התופעה ומציעה ארגז כלים יישומי לשמירה על המבצר הביתי.
בפרק חדש של הפודקאסט Re:Israel מבית אוניברסיטת רייכמן וכלכליסט, אירחו ד"ר יוסי מערבי, דיקן בית ספר אדלסון ליזמות, והסטודנט ליזמות ומנהל עסקים, יונתן הבר, את ד"ר מעין בוימן-משיטה, פסיכולוגית, מטפלת זוגית ומשפחתית, ומנחת הפודקאסט "עושים פסיכולוגיה". בשיחה הסבירה מעין את התופעה בהתבסס על מנגנונים נוירולוגיים של סטרס והציעה פתרון פרקטי.

וידוי מהקליניקה: "הפרעת קשב היא כוח העל שלי"

כחלק ממסורת התוכנית "את זה לא תמצאו בוויקיפדיה", מעין פתחה בגילוי לב יוצא דופן על האתגרים האישיים שלה, המנוגדים לחלוטין לתדמית של פסיכולוגית, בעלת תארים מתקדמים ואשת תקשורת: "יש לי הפרעת קשב נוראית, ואני הבן אדם הכי מבולגן בעולם. המילה הכי נפוצה אצלנו בבית היא 'איפה?'. חשוב לי להגיד את זה כי החיים לא מושלמים ולא נוצצים, ויש בהם הרבה פיזור דעת וקושי עם זמנים. אבל למדתי שזה גם כוח העל שלי. אדם עם הפרעת קשב פשוט לא מסוגל לעשות משהו שהוא לא ממש אוהב. זה מנע ממני להתפשר ועיצב את חיי בצורה שחייבת להיות מדויקת לי בול". מתוך המקום הבלתי מתפשר הזה, ד"ר בוימן-משיטה נתנה בפודקאסט כמה עצות לדור הצעיר ולסטודנטים.

הבעיה: כשהמערכת הלימבית מנהלת את הדיאלוג הזוגי

כשניגשים לליבת הבעיה הלאומית, בוימן-משיטה משרטטת תופעה חמורה של "התקה" - מנגנון הגנה אנושי שבו אנשים החווים רגשות קשים ומבוטלים מול גורמים שאין להם שליטה עליהם (כמו הממשלה, המלחמה, או המצב הכלכלי), מביאים את האנרגיה התוקפנית הזו הביתה ופורקים אותה על בני הזוג או הילדים. "זה מזכיר ילד שמתפקד מדהים כל היום בגן, ומגיע הביתה ומתפרק בטנטרום כי הבית הוא מקום בטוח. אלא שבין מבוגרים, בני הזוג לרוב לא מסוגלים לשאת את המתח הזה, והתוצאה היא התלקחות הדדית".
הקושי הולך וגובר בשל טעות הייחוס הבסיסית: נטייתנו לייחס את ההתנהגות השלילית של בן הזוג לאופי שלו ("הוא פשוט לא בסדר"), בעוד שאת ההתנהגות הלא-סבירה של עצמנו אנו מייחסים לנסיבות ("אני עצבנית כי היה לי יום קשה"). ההסבר הנוירולוגי לכך מבוסס על תנועת מטוטלת קבועה במוח:
  • האמיגדלה (המערכת הלימבית): מרכז הלחץ והחרדה, המזהה איומים (ממשיים כמו אזעקה, או פסיכולוגיים כמו מילה פוגעת) ומפעיל תגובת סטרס.
  • הקורטקס הקדמי (החלק המצחי): האחראי על תפקודים גבוהים כמו ויסות עצמי, שליטה דחפים, יצירתיות, והיכולת לגלות אמפתיה ולשים את עצמנו בנעלי האחר.
"ככל שרמת הלחץ בגוף עולה, הפעילות בקורטקס הקדמי פוחתת בצורה הישרדותית", מסבירה ד"ר בוימן-משיטה. "המוח לא מבדיל בין אריה בטבע לבין בן הזוג שלנו. כשאנחנו בסטרס גבוה, החלקים שרואים את האחר פשוט נכבים אצלנו. זו הסיבה שאנשים אומרים בריב דברים נוראיים שהם מתחרטים עליהם חצי שעה אחר כך".

הפתרון: פרוטוקול עצירה והגדלת הפקדות בחשבון הבנק הזוגי

ד"ר מערבי וד"ר בוימן-משיטה הסכימו שעל המדינה להשקיע משאבים דרמטיים בחינוך לזוגיות ובליווי משפחות בדומה לריענון נהיגה, ואף השתעשעו בצורך במתכונת של "משרד לענייני משפחה". אולם ברמה המיידית, הציעה מעין כלים קונקרטיים שכל זוג יכול לאמץ:
  • פרוטוקול ניתור עצמי : לסגל הרגל של עצירה מספר פעמים ביום לבחינת רמת הסטרס הפנימית. ברגע שמזהים שהלחץ נובע מגורם חיצוני, יש לתקשר זאת בבהירות: "אני מאוד עצבנית עכשיו בגלל העבודה, זה לא קשור אלייך, אבל אני צריכה חצי שעה של שקט".
  • חוק ה-7 ומיומנות העצירה: "אם בסולם של 1 עד 10 רמת הסטרס שלכם חצתה את ה-7, אין שום טעם להמשיך בשיחה. כל מה שתעשו מעבר לנקודה הזו זה לפגוע חזק אחד בשני". החוק מחייב: מי שמבקש לעצור - מקבל זאת מבלי שהצד השני ינסה להשחיל "רק עוד משפט אחד". בזמן ההפסקה, הולכים לעשות פעולה מרגיעה (מקלחת, נשימות, סיבוב בחוץ) ולאחר שהגוף נרגע, מחדשים את השיחה.
  • מודל חשבון הבנק של הזוגיות: לפי התיאוריה של חוקר הזוגיות ג'ון גוטמן, כל אינטראקציה חיובית היא הפקדה בחשבון, וכל אינטראקציה שלילית היא משיכה. בהתבסס על מחקרים קודמים, אנו יודעים שהפסד וכאב פוגעים בנו הרבה יותר מאשר רווח משמח. לכן, היחס הנדרש ליצירת קשר חיובי ויציב הוא 5 על 1 - על כל משיכה או אינטראקציה שלילית אחת, נדרשות לפחות חמש הפקדות חיוביות (מחמאה, חיבוק, מילה טובה).

מקור התקווה: עם שמצליח לקום מהאפר

את השיחה חתמה בוימן-משיטה במסר מפתיע ומעורר השראה לגבי מקור האופטימיות שלה בימים אלו, שמגיע דווקא מנקודות השפל ההיסטוריות והלאומיות של העם היהודי והיכולת לצמוח מהן:
"מה שנותן לי תקווה זו השואה. קמנו מהאירוע הנורא ביותר של המין האנושי, התאוששנו, הצלחנו לצמוח, לבנות מדינה ולגדול. גם בשבעה באוקטובר, אחרי ההתרסקות הראשונית, ראינו תופעה יוצאת דופן: כל מי שהצליח לעמוד על הרגליים פתח את הכיס ואת הלב, הלך להתנדב ולתרום. אנחנו עם עם חוסן תרבותי ואנושי אדיר, ובסופו של דבר, הקשרים והחמימות שיש בינינו הם אלו שממקמים את ישראל שנה אחר שנה בצמרת מדד האושר העולמי – גם בעיצומה של מלחמה".