מחאת הדלק בסוריה: המשבר האזורי מגיע לכיס ויוצר מבחן פוליטי עבור משטר א-שרע
העלאת מחירי הסולר ב־40% והבנזין בעד 30% הציתה את המחאה הכלכלית הרחבה ביותר בסוריה מאז נפילת משטר אסד; ברקע: התייקרות היבוא והשילוח, תלות כבדה באנרגיה מחו"ל וניסיון של הממשלה לצמצם סובסידיות - בזמן שכ־90% מהאוכלוסייה עדיין חיה מתחת לקו העוני.
ההפגנות שפרצו בסוף השבוע בסוריה בעקבות העלאת מחירי הדלק הן הסימן הברור ביותר עד כה לכך שהמשבר האזורי מתחיל לגבות מחיר פוליטי גם מהמשטר בדמשק. הממשלה העלתה את מחיר הסולר ב-40% ואת מחירי הבנזין בשיעורים של 25%-30%, מהלך שהוביל לחסימות כבישים, עצירת מכליות ולהשבתות חלקיות של נהגי תחבורה ציבורית באזורים שונים במדינה ובכלל זה בחסכה, א-רקה ודיר א-זור. לפי דיווחים ערביים, זו המחאה הכלכלית הרחבה ביותר מאז נפילת משטר אסד בסוף 2024.
העלאת המחירים נבעה קודם כול מהתייקרות חדה בעלויות האנרגיה והיבוא של סוריה. משרד האנרגיה הסורי קשר את המהלך לעלייה במחירי מוצרי הנפט בעולם, להתייקרות ההובלה והביטוח ולשיבושים בהורמוז, בבאב אל-מנדב ובים האדום. לכך נוספה השבתה מתוכננת של בית הזיקוק בבניאס לצורכי תחזוקה, שמגדילה זמנית את התלות ביבוא בנזין וסולר.
התלות הזאת משמעותית. לפי משרד האנרגיה, סוריה צורכת כ-300 אלף חביות נפט ומוצריו ביום, בעוד ההפקה המקומית היא סביב 100 אלף חביות בלבד. בתחום הסולר כ-60% מהאספקה היומית כבר מגיעים מיבוא. כשהמחירים הבינלאומיים עולים ועלויות השילוח מזנקות, לסוריה יש מעט מאוד יכולת לבלום את ההתייקרות בשוק המקומי.
אבל המשבר האזורי הוא רק חלק מהסיפור. הממשלה החדשה מנסה להעביר בהדרגה את הכלכלה הסורית ממערכת שבה המדינה מסבסדת מוצרים בסיסיים ומממנת הפסדים של חברות ציבוריות למערכת שבה המחירים משקפים יותר את העלות האמיתית. קרן המטבע הבינלאומית ציינה כבר בקיץ כי הממשלה מעלה תעריפים כדי להגיע לכיסוי עלויות ולהקטין הוצאות חוץ-תקציביות. העלאת מחירי הדלק משתלבת בכיוון הזה, גם אם דמשק מציגה את המהלך הנוכחי כ"זמני".
מבחינה כלכלית זהו מהלך הגיוני, אבל מבחינה חברתית הוא מסוכן. כ-90% מהסורים עדיין חיים מתחת לקו העוני, לפי הערכות האו"ם, לאחר יותר מעשור של מלחמה שהרסה חלק גדול מהתשתיות והקטינה דרמטית את כוח הקנייה. סולר הוא תשומה כמעט בכל ענף - תחבורה, חקלאות, תעשייה, גנרטורים והובלת מזון. לכן עלייה של 40% אינה נשארת בתחנת הדלק אלא מתפזרת במהירות לכל סל הצריכה.
דווקא כאן נמצא הפרדוקס הסורי. מבחינת נתוני המאקרו, 2026 אמורה להיות שנת התאוששות. קרן המטבע מעריכה צמיחה דו-ספרתית, בזכות שיפור בחקלאות, עלייה בהפקת נפט וגז, אספקת חשמל טובה יותר, חזרת פליטים והתרחבות המסחר. אלא שהצמיחה מגיעה מבסיס נמוך ביותר ואינה מורגשת באופן שווה, והראייה שהמחאות טרם הגיעו למוקדים העירוניים בדמשק ובחלב. הקרן עצמה הזהירה באוגוסט שהאינפלציה שבה לעלות משמעותית השנה, בין היתר בגלל התייקרות הדלק והמזון כתוצאה מהמלחמה האזורית.
האם המחאה מערערת את שלטונו של אחמד א-שרע? בשלב זה לא. אין עדיין סימנים להתקוממות ארצית מאורגנת, למחאה המונית בדמשק ובמרכזי הערים הגדולות או להתלכדות של המחאה הכלכלית עם אופוזיציה פוליטית רחבה. חלק ניכר מההפגנות התרחש באזורים שבהם היחסים עם השלטון המרכזי ממילא מורכבים.
אבל זו בכל זאת נורת אזהרה. אחד ממקורות הלגיטימציה המרכזיים של השלטון החדש היה ההבטחה שהמעבר הפוליטי יביא בהדרגה לשיפור בחיי היום-יום. אם הציבור יראה שהסנקציות הוסרו, השקעות מוכרזות והכלכלה "צומחת" אך מחירי הדלק, החשמל והמזון ממשיכים לעלות אזי הפער בין נתוני המאקרו לבין המציאות ברחוב עלול להפוך מבחינת המשטר לבעיה פוליטית.
הסיכון לנשיא א-שרע הוא הצטברות של התפתחויות - דלק יקר יותר, תחבורה יקרה יותר, מזון יקר יותר ושכר שאינו מדביק את הקצב. במקרה כזה, המשבר האזורי יכול להפוך ממשתנה חיצוני שמכביד על הכלכלה הסורית למבחן פנימי של יכולת הממשלה לשמור על יציבות חברתית.
