בחזרה למסלול
תחום דיני הנזיקין והרשלנות הרפואית התנהל בצורה שונה במהלך המלחמה הארוכה שנכפתה על ישראל. כעת, עם מה שנראה כסיום המלחמה, התחום שואף לחזור להתנהלות שגרתית עם התאמות למציאות שנוצרה לאחר המלחמה. בעקבות פורום Duns 100 שהתקיים בשבוע שעבר בהשתתפות בכירי התחומים, מתייחסים עורכי דין לכמה מהסוגיות המרכזיות בהן מתמקד הענף בתקופת פוסט המלחמה
כיצד השפיעה המלחמה על ההתנהלות המשפטית בתחומי דיני הנזיקין והרשלנות הרפואית? כיצד ניתן להחזיר את תחומי המשפט הכה חשובים לשגרת עבודה, תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות לאור המציאות החדשה שנוצרה לאחר המלחמה?
מדובר על נושא אשר מעסיק מאוד את עורכי הדין בתחומים האמורים וכמה מעורכי הדין אף העלו את הנושא במהלך פורום Dun's 100 לבכירי ענף המשפט בתחום דיני נזיקין ורשלנות רפואית שהתקיים בשבוע שעבר. כמה מעורכי הדין הבכירים בתחומם אישרו כי במהלך תקופת הלחימה נוצרה מציאות משפטית חדשה שהשפיעה באופן מהותי על מערכת המשפט האזרחי בישראל, כולל על תחום דיני הנזיקין והרשלנות הרפואית.
אחת ההשלכות הבולטות הייתה הסובלנות היחסית שהפגינה מערכת המשפט כלפי אי עמידה במועדים, בדגש על התקופה הסמוכה לתחילת המלחמה. אחת הטענות שעלו מעורכי הדין הייתה שיתכן ויש טעם לסיים עם מגמת הסובלנות או הסלחנות לאי עמידה במועדים שכן מי שנפגע ממנה הם הניזוקים שהטיפול במקרה שלהם מתעכב באופן משמעותי. עיכוב זה מתווסף להליך המשפטי הארוך ממילא ומייצר קושי מהותי בקידום תיקים והבקשה לחזור לעמידה בזמנים הקבועים בחוק עולה ביתר שאת לאור סיום הלחימה והחזרה ההדרגתית לשגרה.
טענה נוספת שבאה לידי ביטוי בהקשר של השפעות המלחמה והצורך לבצע התאמות למצב סיום המלחמה קשורה למציאות המשפטית והחברתית שבה גבולות האחריות האזרחית טושטשו. במהלך תקופת המלחמה, עובדים רבים נדרשו להמשיך לעבוד בתנאי חירום, עסקים המשיכו לפעול תחת איום מתמיד, ונחשפו שאלות מורכבות בנוגע לאחריות מעסיקים, ביטוחים, והגדרת מושגים בסיסיים כמו "תאונה בעבודה" במצבי קיצון. ההערה שעלתה מצד עורכי הדין נגעה להתאמות שיש לבצע לאור המציאות החדשה שהחברה הישראלית מתמודדת עמה עם תום המלחמה, באופן שמאזן בין שיקום הניזוקים לבין המשך פעילות המשק. חלק מאותו איזון יכול להתקיים על ידי עדכון פקודת הנזיקין באופן שיינתן מענה לא רק לנזקי גוף, אלא גם לנזקי נפש. עורכי הדין הדגישו כי תקופת "אחרי המלחמה" מחייבת רגולציה מודרנית שתשקף את המציאות החדשה שבה שגרת חיים מתקיימת לצד שגרת חירום, והחוק צריך לדעת לגשר ביניהן בצורה אחראית, מתחשבת, מאוזנת ונחושה.
מעבר להתייחסות לצורך בהתאמת המערכת המשפטית למצב החדש של פוסט מלחמה, עורכי הדין הבכירים התייחסו גם לנושאים נוספים אשר מעסיקים את אנשי המקצוע בתחומי דיני הנזיקין והרשלנות הרפואית, כמו למשל: כניסת הבינה המלאכותית לשגרת עבודתם והאופן שבו היא כבר משפיעה כעת על עבודת היום יום שלהם, להשפעת דו״ח הוועדה לצמצום תאונות עבודה על עולם דיני הנזיקין, ולאופן שבו ניתן לדעתם לצמצם את התארכות התהליכים המשפטיים בתחום הרשלנות הרפואית.
לכתבה התראיינו עו"ד אסף פוזנר, מייסד ובעלים, ד״ר אסף פוזנר משרד עורכי דין, עו"ד רוית גיא דרור, בעלים במשרד עו"ד רוית גיא דרור, עו"ד ונוטריון הילה בודיק קוכמן, בודיק קוכמן טובל.
בעקבות דעיכת המלחמה והרגיעה המסתמנת, מה הם האלמנטים הרגולטוריים בתחום עיסוקכם שנדרש להמשיך/לתקן/לחוקק כדי לבצע התאמה למציאות החדשה שנוצרה במדינת ישראל בתקופת "אחרי המלחמה"?
עו"ד אסף פוזנר: "בתקופת המלחמה הייתה סלחנות גדולה מאוד של מערכת המשפט למועדים. עניין זה פוגע, מטבע הדברים, בניזוקים שהתיק שלהם מתרחק עוד ועוד. דומה שיש לשים לזה קץ ודומה גם שיש לשים סוף להארכות בטענות כלליות של "עומס עבודה חריג". מעבר לכך: מערכת המשפט עברה שינוי נכון ודרמטי עם כניסת התקנות החדשות לתוקף - בשנת 2021 כאשר בפועל החילו אותם בסלחנות מרובה בתקופת ההרצה - באופן שבמקום שיינתנו 30 יום להגשת כתב הגנה, הוגדל הזמן ל-60 יום, ובתיקי רשלנות רפואית ל-120 ימים. מעבר לכך, בעוד שבעבר הנתבע, כאשר קיבל את התיק, לא יכול היה לאסוף מסמכים ולא ידע היכן התובע היה מטופל, הרי שהתקנות חידשו שצריך לצרף כתב ויתור סודיות רפואית כבר לכתב התביעה, וכן תצהיר שאלון מובנה. עם זאת, כיוון שלא עברנו זמן "שגרתי", הרי שנתבעים המשיכו להתנהג כמקודם, וכאשר עובר הזמן של 120 יום הם מבקשים ארכות. יש לשים לכך סוף.
בנוסף, בשל הקורונה והמלחמה עברנו לדיונים רבים בזום. אכן, לאחרונה, שונה עניין זה - וקדמי משפט בתיקי רשלנות רפואית אינם מתנהלים בזום כברירת מחדל - אך דומה שצריך לקבוע שהליך שיש בו מעבר ל-2 צדדים, הרי שגם הליכי קדם משפט לא יהיו בזום. הנוחות של עורכי הדין לא צריכה לבוא על חשבון טיב הדיון. דומה גם שיש לערוך שינוי משמעותי בתקנות בעניין נוסף: כיום, קיים "עוצר בקשות" עד קדם המשפט הראשון, ורק אז מוגשות בקשות. דבר זה יוצר קושי כיוון שגם בקשות פשוטות לא מקודמות, ולכן התיק לא מקודם. מעבר לכך. שופטים מצאו "פטנט" על פיו בגלל הדבר הזה הם לא קובעים קדם משפט, אלא נותנים כל מיני הוראות, כמו למשל: מינוי מומחה מטעם בית המשפט, קביעת תחשיבי נזק וכו'. עניין זה פוגע בעיקר בניזוקים. דומה שיש צורך לקבוע הוראה משולבת: ראשית, שקביעה של מומחה מטעם בית המשפט, או של תחשיבי נזק, תיכנס לתוקף רק לאחר חודש מעת נתינתה, כאשר שבתקופה זו לא יהיה עוצר בקשות. שנית, יש לתחום בזמן את עוצר הבקשות, באופן שאם בית המשפט לא קבע קדם משפט בתוך זמן שייקבע, הרי שעוצר הבקשות יעלם".
עו"ד רוית גיא דרור: "תקופת הלחימה יצרה מציאות משפטית וחברתית חדשה, שבה גבולות האחריות האזרחית טושטשו. עובדים רבים נדרשו להמשיך לעבוד בתנאי חירום, עסקים המשיכו לפעול תחת איום מתמיד, ונחשפו שאלות מורכבות על אחריות מעסיקים, ביטוחים, והגדרת 'תאונה בעבודה' במצבי קיצון. בעת הזו, נדרשת היערכות רגולטורית מחודשת – כזו שמאזנת בין שיקום הניזוקים לבין המשך פעילות המשק. יש מקום לעדכן את פקודת הנזיקין כך שתיתן מענה לנזקי גוף ונפש שנגרמו עקב לחימה או שהייה באזורים מוכי טילים; להרחיב את ההכרה בביטוח הלאומי במצבי לחץ וחרדה כ'פגיעה בעבודה'; ולחייב מעסיקים להיערך מראש למצבי חירום כחלק מתרבות הבטיחות הארגונית.
כמו כן, יש לחזק את ההיבט הביטוחי – להגדיר מחדש כיסויים ביטוחיים לחברות ולגופים חיוניים שפועלים גם תחת איום ביטחוני, וליצור מנגנוני שיפוי יעילים יותר בין מדינה, מבטחים ומעסיקים.
במילים אחרות, 'אחרי המלחמה' מחייבת רגולציה מודרנית שמשקפת את המציאות החדשה – מציאות שבה שגרת חיים מתקיימת לצד שגרת חירום, והחוק צריך לדעת לגשר ביניהן".
עו"ד ונוטריון הילה בודיק קוכמן: "בתחום הנזיקין אנחנו כבר רואים צורך בחקיקה משלימה שתסדיר מסלולי פיצוי לנפגעים אזרחיים שאינם נכנסים למסגרות הקיימות. בשל השגרה החדשה שלאחר הלחימה, נדרשת חקיקה לעניינים נקודתיים כמו חוק לפיצוי קורבנות טרור, תשפ"ד‑2024 המאפשר לנפגעים וליורשי נרצחים לתבוע במיליוני שקלים ישירות את הגורמים שתמכו ומימנו טרור. החוק פותח דף חדש מבחינת אחריות אזרחית, והמדינה נדרשת להגדיר מנגנוני מימוש ברורים, איתור נכסים והסרת חסינות. במשרדנו, שמתמחה בתביעה נגד גורמי מימון הטרור, אנו מובילים מספר תביעות בולטות שעתידות להביא תוצאות משמעותיות בקרוב".
האם כניסת הבינה המלאכותית מקלה כבר עתה על תהליכים בעבודתך? עד כמה היא תשפיע על התחום בהמשך?
עו"ד ונוטריון הילה בודיק קוכמן: "הבינה המלאכותית מקצרת היום שלבים טכניים, סיווג חומרים וניתוח מגמות בפסיקה, אך היא אינה מחליפה שיקול משפטי ומיומנות ליטיגטורית. בעתיד, היא תהפוך לכלי מרכזי בבניית אסטרטגיית תביעה והגנה, במיוחד בתיקים מורכבים עם כמות ראיות גדולה. המשמעות היא שעורכי-דין שלא ישכילו לשלב טכנולוגיה יישארו מאחור ומשרדים שמטמיעים אותה נכון, כמו שלנו, יוכלו להגדיל עומק, מהירות ודיוק".
עו"ד אסף פוזנר: "הבינה המלאכותית מקלה במידה על היבטים מסוימים בעבודה. ככל שהבינה המלאכותית אמינה, היא מקלה על הערכת שווי תיקים - תוך בדיקת נתונים של השתכרות במקצוע מסוים וכיו"ב - וכן על חיפוש מקורות משפטיים ומקורות רפואיים. מקורות משפטיים נבדקים בעיקר בnevoAI ששם ניתן להיכנס לפסקי הדין באופן אוטומטי, דבר המחויב במציאות, וזאת כדי לבדוק האם ה-AI אכן "קורא נכון" את פסקי הדין. יש להניח שהמגמה של ההשפעה תלך ותתעצם, ככל שהבינה המלאכותית תשתפר".
עו"ד רוית גיא דרור: "הבינה המלאכותית כבר משנה בפועל את דרך העבודה במשרדי עורכי הדין – בעיקר בהיבטי איסוף, עיבוד וניתוח מידע משפטי. היא מאפשרת יעילות גבוהה יותר, חיסכון בזמן, ובמקרים רבים גם צמצום טעויות אנוש. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי מדובר בכלי עזר בלבד. בינה מלאכותית אינה יכולה להחליף את שיקול הדעת של עורך הדין, את ההבנה האנושית של נסיבות כל מקרה ואת הרגישות הנדרשת במגע מול לקוחות, עדים ובית המשפט. כמו כן יש לוודא ולבחון את התוצרים של הבינה המלאכותית ברמה העובדתית ולראות כי כל מסמך או פעולה שמבוצעת על ידי AI נבדקת ומאושרת על ידי עו"ד בשר ודם. בעתיד הקרוב אנו סבורים שנראה שימוש הולך וגובר בכלים מבוססי AI גם בתחומי ניתוח ראיות, זיהוי מגמות והפקת תובנות אסטרטגיות, אך הליבה המקצועית – שיקול הדעת, האחריות האישית והאינטואיציה האנושית – תישאר וצריכה להישאר בידי עורך הדין".
כיצד משפיע דו״ח הוועדה לצמצום תאונות עבודה על עולם הנזיקין?
עו"ד רוית גיא דרור: "דו"ח הוועדה לצמצום תאונות עבודה הוא נקודת מפנה. במשך שנים, דיני הנזיקין התמודדו בעיקר עם שאלת הפיצוי – איך לתקן את הנזק שכבר נגרם. הדו"ח משנה כיוון: הוא מעביר את מרכז הכובד אל מניעה ואחריות מערכתית.
ההמלצות קוראות להגברת הפיקוח, להחמרת הסנקציות נגד מעסיקים וקבלנים שאינם עומדים בתקני בטיחות, ולחיזוק אחריותם של מזמיני העבודה - לא רק של הקבלן המבצע. מבחינת עולם הנזיקין, המשמעות היא הרחבת חובת הזהירות והעמקת הנטייה השיפוטית לראות במחדלי בטיחות כעילה ברורה לרשלנות. בנוסף, הדו"ח צפוי להשפיע על חברות הביטוח והפסיקה בעתיד: הוא עשוי ליצור סטנדרט אחיד וברור של זהירות בענפים עתירי סיכון, ולחייב גם רשויות וגופים ציבוריים ליישם מנגנוני בקרה מתקדמים. המסר העיקרי שעולה ממנו הוא שמעבר לאחריות אישית של עובדים ומנהלים, המדינה מבקשת לעבור מתרבות של 'תגובה אחרי תאונה' לתרבות של 'מניעה לפני תאונה' – שינוי שעתיד לשנות את האיזון בנזיקין בין אשמה לפיצוי, ולהשפיע על כל שרשרת האחריות במשק".
עו"ד ונוטריון הילה בודיק קוכמן: "הדו"ח מעלה את הרף המצופה ממעסיקים ומחזק את זיקת האחריות הנזיקית במקומות עבודה. בפועל, הוא צפוי לייצר תביעות מבוססות יותר ודרישה מוגברת להוכחת מנגנוני בטיחות אקטיביים, ולא רק “עמידה בדרישות פורמליות”. עבור עורכי דין בתחום, זה מעבר ממשפט של בדיקת תוצאה למשפט אשר בודק תהליכי מניעה. משרדנו כבר מיישם זאת בתיקים מורכבים בענף הבנייה והתעשייה".
עו"ד אסף פוזנר: "החלק שאולי ישפיע על עולם הנזיקין, הוא החלק המצמצם את הגדרת התביעות בדרך לעבודה, כתאונות עבודה. עניין זה ישפיע בעליל על משמעות קביעת הנכות בביטוח הלאומי במקרים של תאונות דרכים. כידוע, נכון להיום על פי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים - קביעת הביטוח הלאומי באה במקום מומחים מטעם בית המשפט, אם היא מתקבלת לפני מתן חוות הדעת בבית המשפט, בהיותה "קביעה על פי דין". ברגע שזה לא יהיה תאונת עבודה, ימונו מומחים מטעם בית המשפט. לדעתי עניין זה מבורך: אכן, לכאורה כאשר מסתמכים על הביטוח הלאומי "חוסכים" מומחים. אולם, מפסיקה עדכנית בערכאות הדיוניות, אם הנכות היא טובה לניזוק, הרי שחברת הביטוח מגישה בקשה להבאת ראיות לסתור כאשר בשנים האחרונות בתי המשפט נעתרים להם. דבר זה יוצר מצב שהדיון בביטוח הלאומי הוא רק לרעת הניזוק. שינוי נוסף הוא, שברגע שזה לא יהיה בגדר תאונת עבודה, הפסיקה אמורה להפסיק את ה"ניכוי הרעיוני" מרגע שאדם לא פנה לביטוח הלאומי. גם עניין זה הוא ראוי וימנע מניזוקים רבים את הטרחה הכוללת מעבר דרך ביטוח לאומי, רק כדי לשמוע שלא מגיע להם דבר כי הם לא עומדים בקריטריונים. באשר להמלצות האחרות שבדו"ח, אודה שאני מעט סקפטי. הדו"ח סבור שדי יהיה בהמלצות כדי להפחית את תאונות העבודה. נו, באמת. אם מישהו רוצה לראות עניין נוסטלגי שיסתכל על הדו"ח ביניים של הנשיא זיילר בפרשיית ורסאי, שם ייצגתי 290 אנשים. הנשיא זיילר הוא כותב שהוא התאמץ לכתוב את הדו"ח כדי שיוכלו ליישם אותו, אבל אין לו תקווה אמיתית שזה אכן יקרה. בפועל לקח יותר מ-10 שנים ליישם את הדו"ח. במילים אחרות, ולמרבה הצער, אני לא רואה סיכוי שבאמת הדו"ח יביא לכך שלא יהיו עוד תאונות עבודה..."
התארכות ההליכים המשפטיים ברשלנות רפואית: מה הוא הצעד המרכזי הבולט שלדעתך צריך לעשות כדי לקצר את משך ההליך המשפטי בתיקי רשלנות רפואית?
עו"ד ונוטריון הילה בודיק קוכמן: "ההתארכות בהליכי רשלנות רפואית נובעת בראש ובראשונה מהצורך בחוות דעת רפואיות מורכבות ואלה לעיתים יקרות מאוד ויוצרות יתרון ברור לצד הנתבע, אשר בדרך כלל הינו גוף גדול עם משאבים. לפיכך, הייתי מציעה למנות מומחה מטעם בית המשפט, בדומה למנגנון בתאונות דרכים, או להקים גוף משולב רפואי ומשפטי שיבחן את שאלת הרשלנות על-ידי מומחה בלתי תלוי תוך שנה ממועד הגשת התביעה. לחילופין ניתן ליצור פורום חקירה רפואית חיצוני שמפקח על איכות ומהירות ניהול התביעה, לרבות חוות הדעת מטעם הצדדים, ובכך לייתר מינוי מומחה שלישי מטעם בית המשפט. כך ניתן לצמצם את משך ההליך, להפחית את מנוף ההחזקת נתבעים במשאבים גבוהים ולקדם מצב של שוויון בסיסי בין הצדדים".
עו"ד אסף פוזנר: "חמישה צעדים מקבילים שצריך לעשות: ראשית, לנקוט בצעדים מחמירים, כולל פיצוי עונשי, במידה והמוסד הרפואי לא מגלה את כל המסמכים ולרבות תחקירים שנעשו. בפועל, בתיקים רבים מתברר שהתיק התארך בשל ניסיון המוסד לטייח. שנית, לא להיות סלחנים כלפי בקשות הארכות מועד של נתבעים. בפועל, תהליך הגשת ההגנה כמו גם חוות הדעת של נתבעים עובר כל מידה טובה. ישנו פרק זמן של 120 ימים להגיש הגנה, וניתן לאסוף מסמכים מהרגע הראשון כי הם יודעים היטב היכן טופל, לאור השאלון המובנה. במקרים רבים ובגלל הפגרה, ה-120 הימים הופכים אוטומטית ל-170 יום. יש לעצור את הסחבת. שלישית, גם כאשר הולכים לגישור, ייקבע כבר מועד להוכחות כדי שלא יהיה אינטרס כלשהו לנתבע למרוח את הזמן. הצעד הרביעי הוא לשנות את כללי הריבית: כלומר, מרגע שהוגשה תביעה, הריבית על סכומי עבר תעלה ל-8%. גם עניין זה יהווה תמריץ לחברות ביטוח לקדם את הדיון, ולבסוף, לבטל את "עוצר הבקשות" כדי שניתן יהיה לקדם תיקים מיד עם תחילתם. אין זה סביר שגם כאשר נקבע קדם משפט, לאחר שנה וחצי, ואו אז, בפעם הראשונה מותר להגיש בקשה לחייב את הנתבע לגלות מסמך מסוים. ואז, כאשר בית המשפט מחליט שאכן יש לגלות, מתחילים הכל מהתחלה: התובע צריך לתקן את חוות דעת מטעמו ואז הנתבע צריך לתקן את שלו, וחוזר חלילה".
עו"ד רוית גיא דרור: "העומס בתיקי רשלנות רפואית נובע במידה רבה מהתלות בחוות דעת מומחים – הן בשל לוחות הזמנים הארוכים להכנתן והן בשל הפערים המקצועיים בין המומחים מטעם הצדדים. כדי לקצר את משך ההליך, יש מקום לבחון אימוץ מודל הדומה לזה הקיים בחוק הפלת"ד, שלפיו בית המשפט ממנה מומחה מטעמו בלבד, והצדדים אינם מגישים חוות דעת נפרדות. כך ניתן יהיה לצמצם משמעותית את המחלוקות הטכניות ואת המאבקים הראייתיים סביב שאלות רפואיות, ולמקד את הדיון בליבת המחלוקת המשפטית. לצד זאת, נדרש פיקוח על זמני מתן חוות הדעת, הקמת מאגר מומחים מוסדר וניטרלי והרחבת השימוש בכלים טכנולוגיים מבוססי בינה מלאכותית לניהול וניתוח ראיות רפואיות. שילוב צעדים אלה עשוי להביא לקיצור ממשי של ההליכים מבלי לפגוע באיכות ההכרעה".
d&b – לדעת להחליט
