פרשנות
חוק ההסדרים הוא עדיין רע הכרחי
יועמ"שית הכנסת צודקת במלחמתה בחפיפניקיות של הכנסת, אבל התוצאה פוגעת באזרחים
קל להבין את התסכול של היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, מהתנהלות הממשלה. השנה היא הגישה את התקציב באיחור מופרך של כשלושה חודשים, הגישה חוק הסדרים בלי לקיים דיון מוקדם עם יו"ר הכנסת והותירה לכנסת רק 60 ימי דיון. וגם הזמן המצומצם הזה לא היה ניתן, אלמלא התעקשותה של אפיק. שרי הממשלה גם נוהגים בדו־פרצופיות מקוממת, הם דורשים מחברי הכנסת "לגלות אחריות" ולקדם את התקציב כמות שהוא, אחרי שהם מרחו זמן, הגדילו גירעון וצמצמו רפורמות משיקולים סקטוריאליים ולא ענייניים. התסכול הזה מתגבר כשממשלה כזו משתמשת בכלי הכוחני של חוק ההסדרים כדי לקדם מאות עמודי חקיקה בפרק זמן קצר. עם זאת, ההתמודדות מול ההתנהלות של הממשלה צריכה להיות מותאמת למציאות הכלכלית והפוליטית בישראל, וכאן הבחירה של אפיק להעלות הילוך במלחמה נגד חוק ההסדרים נעשית בעיתוי גרוע.
הייעוץ המשפטי לכנסת קבע שיש לפצל 21 סעיפים מחוק ההסדרים, ועל 17 נוספים הוא "המליץ" לפצל. בסך הכל, אפיק ממליצה לנכות כ־67% מחוק ההסדרים. אם משווים את אוסף ההתנגדויות הנוכחי לשנים קודמות (לדוגמה תקציב 2021–2022 שהיה עמוס רפורמות), ניתן לזהות החרפה ברורה של היקף ועומק ההתנגדות לחוק ההסדרים. הנחיית יועמ"ש הכנסת קובעת 10 תבחינים באמצעותם ניתן לטעון כי יש לפצל חקיקה מחוק ההסדרים. ביניהם מידת הבשלות של הרפורמה, מידת מורכבותה, דחיפותה, רגישות משפטית, ההיסטוריה של הצעת החוק, ולבסוף כמה הצעת החוק שנויה במחלוקת.
קל לראות שכמות התבחינים הזו מאפשרת לייעוץ המשפטי לשים לממשלה מקלות בגלגלים לכל תיקון בחוק ההסדרים. ואכן, נראה שאפיק לא נמנעה מלהחזיר לממשלה. כך, לדוגמה, אפיק מביעה אי־נחת קיצונית מההצעה להטיל מס רכוש על קרקעות פנויות, למרות שהצעה זו נוגעת ישירות לתקציב ולמרות שבאופן חריג קדם למס זה דו"ח בינמשרדי מנומק שפורסם לציבור. אפיק טוענת כי "לא ברור מה בסיס הנתונים מכוחו הוחלט על המיסוי".
באופן דומה, היא מתנגדת להצעה שלפיה AIRBNB תדווח על עסקאות שכירות שמבוצעות דרכה כדי להילחם בהון השחור. הנימוק של אפיק הוא שאין לנסות להעביר בחוק ההסדרים צעדים שהכנסת התנגדה להם בעבר. אלא שדווקא הדוגמה הזו משקפת כמה התפיסה של אפיק לא מתאימה למציאות הפוליטית. הח"כים בוועדת הכספים מתנגדים פעם אחר פעם לחובות דיווח שימנעו העלמות מס ואי אפשר לראות את התנגדות הח"כים כעניינית וכמבטאת תפיסה חברתית. וכשזה המצב בכנסת, קשה לראות דרך אחרת מאשר חוק ההסדרים כדי לקדם רפורמות חיוניות למשק.
כשנזכרים בכנסת שיש לנו כיום, שבלתי אפשרי לנהל בה דיון ענייני, אז המהלך של אפיק נראה כגזר דין נגד שיפור איכות החיים בישראל. זאת, מכיוון שאפיק מתעקשת כי רפורמות שאינן דחופות (רפורמות לטווח ארוך כמו הדלקים, מאגר נתוני אשראי לעסקים והבנקאות) ורפורמות שנמצאות במחלוקת ציבורית (איזו רפורמה משמעותית לא נמצאת במחלוקת?) לא יכולות לעבור בחוק ההסדרים. כך נוצר מצב שהדברים היחידים שנותרים בחוק ההסדרים הם תיקונים זניחים. חוק ההסדרים הוא דווקא החלק המקצועי בתקציב המדינה, מרבית הפוליטיקה נמצאת בתקציב עצמו. הרפורמות בחוק ההסדרים אומנם תואמות לתפיסות העולם של הממשלה, אך הן נבנות על ידי הדרג המקצועי. דווקא בממשלה כה כושלת זו תהיה טעות להעביר רק את התקציב הסקטוריאלי, בלי להעביר שום רפורמה שתועיל לאזרחים. אפיק ומערך הייעוץ שלה ראויים לכל שבח על עבודתם המקצועית, אבל כדאי שאפיק תסתכל על ההתנהלות הרחבה של הכנסת, שעדיין צריכה את השוט של חוק ההסדרים. אנו עדיין לא בשלים להיפטר מהמנהג הלא מומלץ הזה.
