ניתוח
המשק מפגין חוסן, אך המחיר הכלכלי מורגש
בנק ישראל מתריע: המשק שורד את המלחמה – אך הממשלה מחריפה את הסיכון עם תקציב לא ממוקד, חוב עולה ומדיניות פיסקאלית לא עקבית. הנגיד פרופ' אמיר ירון: "צריך לצמצם הוצאות שאינן תומכות צמיחה כמו הסכמים קואליציוניים"
המסר המרכזי שעולה מדו"ח בנק ישראל לשנת 2026, ומדברי הנגיד פרופ' אמיר ירון שהגיעו בעקבותיו, אחרי שלושה שבועות של סבב שני של מלחמה מול איראן הוא כפול, ואולי אף מבלבל: המשק הישראלי לא קרס בעקבות המלחמה. הוא אפילו מפגין עמידות מרשימה. מצד שני, המחיר הכלכלי שנצבר הוא משמעותי ואף ניכר בנתוני המאקרו. החלק היותר מטריד הוא חוסר המעש של הממשלה, בעיקר בתחום הפיסקאלי.
כאמור, הנתונים מצביעים על חוסן. הפעילות הכלכלית לא נעצרה, והמשק ממשיך לתפקד גם בתנאי אי־ודאות ביטחונית גבוהה. "המשק הישראלי דינמי ויודע לחזור ולצמוח גם אחרי אירועים כאלה", ציין הנגיד. המדדים בזמן אמת, ובראשם רכישות בכרטיסי אשראי, מצביעים על דפוסי פעילות דומים לאלו שנרשמו לאחר "עם כלביא". זו התפתחות שמשרה הרבה אופטימיות.
גם בשווקים הפיננסיים התמונה חיובית יחסית: פרמיית הסיכון ירדה מהשיאים ולא מתקרבת אפילו לרמות שראינו לפני עם כלביא. השקל התחזק ושוק ההון המקומי הציג ביצועים משביעי רצון. "זה תרם לאמון של השווקים", סיכם הנגיד, וזה לא דבר של מה בכך.
אלא שהמגה־אירוע המלחמתי שהממשלה מנהלת גובה מחיר כבד. לפי בנק ישראל, אובדן התוצר המצטבר כבר הגיע לכ־8.5% תוצר לעומת קו המגמה. זו פגיעה שאי אפשר להתעלם ממנה, אמר הנגיד, והוסיף כי עלות המלחמה מ־7 באוקטובר 2023 נאמדת בכ־352 מיליארד שקל, וזה עוד לפני "שאגת הארי". "כדי לסגור את הפער הזה נצטרך לצמוח הרבה יותר בעתיד", אמר.
אחת התובנות המרכזיות של כלכלני הבנק היא שהפגיעה בפעילות אינה נובעת ממחנק אשראי או משיבושים באספקת חומרי גלם, אלא בעיקר ממגבלות בשוק העבודה. "הפוקוס המרכזי הוא שאין מספיק עובדים", אמר הנגיד והבהיר כי שאר הערוצים דווקא מתפקדים: האשראי זורם לענפים עם פריון גבוה, הפיגור באשראי ברמה מאוד נמוכה, והמחסור בחומרי גלם יחסית נמוך. "פער התוצר שלנו נובע בעיקר ממגבלות בהיצע העבודה". זה נתון מטריד במיוחד לקראת שלב ההתאוששות, שבו כוח עבודה הוא אלמנט קריטי ביותר. שכן, בעוד המערכת הפיננסית מתפקדת היטב, מגבלת היצע העבודה עלולה להפוך לגורם מעכב מרכזי ולהקשות על חזרה מהירה למסלול של צמיחה מואצת.
הבעיה העיקרית – וגם הפגיעה – באה לידי ביטוי בצד הממשלה. "אנחנו בתוואי עולה של יחס חוב־תוצר", הזהיר הנגיד. הוא הזכיר כי ישראל נכנסה למשבר הנוכחי (באוקטובר 2023) עם יחס חוב של כ־60%. "להיכנס לאירוע עם כרית ביטחון פיסקאלית זה אחד ממנגנוני הביטוח החשובים שיש לנו", אמר הנגיד. אולם כעת המגמה התהפכה. יחס חוב־תוצר הוא כבר 70% תמ"ג. "אם לא נעשה משהו דרמטי בצד ההכנסות וההוצאות – זו תהיה מגמה מתמשכת. זה מצב שיש להימנע ממנו", הזהיר.
ומה עושה הממשלה? במילים עקיפות ועם הרבה דיפלומטיה, בבנק ישראל רומזים כי המדיניות הפיסקאלית הנוכחית אינה מספקת מענה. הרכב התקציב נותר בעייתי, עם הקצאת משאבים שאינה ממוקדת במנועי צמיחה.
"צריך לצמצם הוצאות שאינן תומכות צמיחה, כמו הסכמים קואליציוניים ותקציבים סקטוריאליים, שלעיתים אף יוצרות תמריצים שליליים", אמר הנגיד. גם בצד ההכנסות, הוא מאותת על הכיוון: "בהינתן האתגר הפיסקאלי – נצטרך להשתמש גם בממד של הגדלת הכנסות". ובמילים פשוטות יותר: העלאת מסים.
לדברי הנגיד, האתגר הפיסקאלי של הממשלה הוא לנהל תקציב שמאזן בין ביטחון, צמיחה וחוב. "זה אתגר לא פשוט", אמר והציע את התרופה לדיאגנוזה: "צריך להיות עם יד קפוצה מאוד. אנחנו כבר בסביבת גירעון של כ־5%, וכל תוספת צריכה להיות רק אם יש צורך ביטחוני אמיתי".
השורה התחתונה ברורה: המשק הישראלי הפגין חוסן מרשים ואינו על סף קריסה – אך הוא גם אינו ערוך דיו להתאוששות מהירה. הפגיעה כבר התרחשה, העלויות כבר הצטברו, והמדיניות הכלכלית תידרש להתאים את עצמה במהירות למציאות החדשה. אחרת, כפי שמזהיר הנגיד, מגמת העלייה בחוב תהפוך לקבועה – והמחיר יהיה כבד.
