ריאיון
"צריך לכמת את הקורבן הכלכלי בשירות הצבאי, ולפצות עליו"
"היום מדברים רק בשפה של שוויון חוקתי. אם נאמץ שפה מיסויית, יש דרכים להקטין את אי השוויון בנטל"; "השירות הצבאי הוא בעצם תשלום מקדמה על חשבון המס בעתיד, ואני רוצה שנחזיר לחיילים את המס העודף ששילמו"; פרופ' דוד גליקסברג משוכנע שאפשר להקטין את אי הצדק וגם לעודד גיוס
פרופ' דוד גליקסברג, אתה מומחה למיסוי מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, למה אתה סבור שכדאי לדבר על אי השוויון בנטל הגיוס בשפת המיסוי?
"היום אנו מדברים רק בשפה של שוויון חוקתי, ואני חושב ששפה כלכלית מיסויית יכולה להציג לציבור בצורה כמותית חלק מהמשמעויות של אי הגיוס. בנוסף, אם מאמצים שפה מיסויית יש דרכים להקטין את המתח ואת אי השוויון".
רבים נרתעים מאוד מההצגה של צבא כ"מס", ועוד כמס שאפשר לתמחר.
"מערכות המס בעולם העתיק מיסו גם הון אנושי באופן ישיר ('מס בעין'). הדרך הפשוטה ביותר היא להפוך אדם לעבד. בעולם המודרני אין עבדות, אבל הדרך למסות הון אנושי זה גיוס צבאי. במדינות בהן הצבא הוא צבא חובה, כמו בישראל, יש כאן מס ואפשר לחשב אותו. נניח שהשווי ההוגן של שכר של חייל בצנחנים הוא 10,000 שקל בחודש, הוא היה משלם מס של 2,000 שקל, והיו נשארים לו 8,000 שקל. כיום הוא מקבל מהצבא הטבות בשווי של 4,000 שקל (לדוגמה: שכר לוחמים, מזון, מגורים ואי תשלום ביטוח לאומי, ש”ט), אז בעצם מיסינו אותו ב־4,000 שקל, כי אם היה צבא מתנדבים הוא היה אמור לקבל 8,000 שקל".
אבל מי יכול לתת הערכה כספית לשווי של סיכון חיים? ולהבדיל, את העלות של זה שהוא דחה את הלימודים והתעסוקה שלו?
"גזרתי את השכר הראוי של החיילים מהשכר של אנשי קבע בתחילת הדרך, ולכן ברמה התיאורטית אפשר להגיד שהשכר מתמחר גם את הסיכון. אבל אני מסכים שמבחינה מעשית אי אפשר לתמחר את הרכיב של הכפייה, שמכריחים אנשים להתגייס. אבל על כאלו מקרים צריך להגיד 'האויב הכי גדול של הטוב מאוד זה המצוין'. האם זה שאיננו יכולים למדוד בצורה מדויקת, אומר שלא כדאי למדוד כלל? אני מתנגד מאוד לגישה הזו".
בוא נעבור קצת על הממצאים מהמחקר שלך. מה העלות הכלכלית הישירה של השירות?
"העלות המיסויית משתנה בין גברים לנשים, בין לוחמים לתומכי לחימה, אבל בגדול, אצל גברים מדובר בעלות של בין 160 ל־180 אלף שקל. ואצל נשים מדובר על עלות שבין 115 ל־164 אלף שקל. אבל המספר הזה לא אומר הרבה".
אז מה בכל זאת המשמעות של המספר?
"את המשמעות מבינים כשמחליטים לתת את הסכום הזה כ'הטבת מס' ולהגיד שמי ששירת יקבל לאורך שנות העבודה שלו החזר מס הכנסה בגובה השכר ההוגן של השירות הצבאי שלו (כמובן שהסכום יוצמד למדד ותשולם עליו ריבית, ש"ט). לקחתי מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על כל מיני קבוצות של עובדים, ומתברר שיש אנשים שלעולם לא ינצלו את הטבת המס הזו. למשל, יש קבוצות שמשתכרות נמוך ועובדים אלה לא ינצלו את זה עד שהם יפרשו. יש אנשים שיסיימו לנצל את זה רק כשהם יגיעו לגיל 65. נשים רבות לא יספיקו לנצל את זה במשך כל חייהן הבוגרים. זו תוצאה מטורפת, זה לא סתם מספר, זה אומר שהמס שהם משלמים בשירות הצבאי גבוה יותר מכל המס שהם משלמים לאורך כל חייהם".
"לקבל את ההטבה כמענק אחרי עשור"
מה אתה מציע ברמה הפרקטית?
"אני רוצה להחזיר לחיילים את המס העודף שהם שילמו. השירות הצבאי הוא בעצם תשלום מקדמה על חשבון המס שלך בעתיד, ואנחנו כמדינה נחזיר לך את זה לאורך זמן, אחזיר לך את זה בעשר שנים או בעשרים שנה. ומי שלא מצליח למצות את ההטבה, כי הוא מרוויח מעט, יוכל לקבל את יתרת ההטבה כמענק אחרי עשר או עשרים שנה".
מהותית, אתה מציע לתת שכר הוגן עקיף לחיילים, וכך לרכך את אי השוויון. יש כאלו שרואים בזה מעין "כסף פיתוי" או שוחד שנועד להשתיק את חוסר ההוגנות בכך שחובת הגיוס לא מוטלת על כולם.
"אני מניח שבעיית אי השוויון לא תיפתר בעתיד הנראה לעין. החרדים ימנעו כל מהלך אמיתי של הגדלת שיעורי הגיוס, ולכן השאלה היא מה אתה עושה בהינתן העובדה שאתה לא רואה פתרון – האם כדאי לחשוב על דרכים להקטין את אי השוויון? והדרכים הללו עשויות גם לתמרץ גיוס בחברה החרדית. אני מאמין בתמריצים, יכול להיות שמישהו שלא לומד ומסתובב בכיכר השבת יראה את התמריץ ויבחר להצטרף לגיוס".
אבל יש גם מגבלת תקציב, דבר כזה אמור לעלות הרבה.
"לפי החישובים שלי זו הוצאה תקציבית שנתית בסדר גודל של כ־11 מיליארד שקל בשנה, אם מניחים שיש 170 אלף חיילים בזמן נתון, אז כמו כל הוצאה, אפשר להגדיל גירעון, או לממן בצד ההכנסות, להעלות מסים אחרים. או להקטין משהו אחר בצד ההוצאות".
אבל זה בדיוק לב הבעיה. יגידו לך, ובצדק, שההצעה שלך היא איך לחלק את הנטל המס מחדש בין אלו שמשרתים. הרי אם תעלה מס הכנסה, זה ייפול עוד פעם על אוכלוסיות משרתות.
"קודם כל, המס עושה צדק ויעיל גם בתוך המתגייסים עצמם, כל אחד יקבל תמורה הולמת לגיוס שלו. אבל צריך לחפש מכשירי מיסוי שיוטלו על כל האוכלוסייה, מע"מ הוא מועמד טוב לזה, כי זה המס היחידי שנוגע בכולם, ואני בעד להגדיל אותו למרות התוצאות הרגרסיביות שלו (עשיר ועני משלמים את אותו שיעור מע"מ ולכן העלאת מע"מ מביאה לכך שהפער בין שיעורי המס על העשיר ועל העני קטן, ש"ט). דרך אחרת היא לתת הטבה במס רכישה, ומי שלא משרת ישלם יותר כשהוא רוכש דירה. חרדים שלא משרתים גם קונים דירה, והם ישלמו יותר".
בסוף אתה מגיע לסנקציות שהאוצר מציע בכדי לגייס חרדים.
"נכון, אבל זו לא סנקציה, זה תיקון עיוות מס. אני לא מתעלם מהתוצאה שזה אולי יזרז אנשים להתגייס, אבל גם באופן מהותי זה נכון".
בעצם, המעבר לשיח של מיסוי יכול להחליף את השיח ברחוב החרדי שרואה את הסנקציות כרדיפה וכ"מלחמת שמד".
"השיח שאני מציע לא מכוון רק כלפי חרדים, למרות שמטבע הדברים הוא מתמקד בחרדים. השפה של השוואת נטלי המס קשורה לכל אחד שלא מתגייס. לפי המודל שלי גם מי שלא מתגייס מסיבות של פרופיל בריאותי, לא שילם את 'מקדמת המס' הזו, וזה למרות שיש הסכמה שהוא לא חייב בגיוס. והוא לא ייהנה מזיכוי מס. אגב, הסנקציה נועדה להיות תמריץ, והיעילות של התמריץ פוחתת אם ממסגרים את זה כסנקציה".
"שכר מלא יפגע באתוס צבא העם"
למה ללכת סחור סחור? במקום הטבות מס אפשר פשוט לתת שכר מלא לחיילים.
"אתה צודק. בדרך כלל אנחנו מעדיפים להוציא באופן ישיר מאשר לתת הטבות מס, אבל בישראל יש אתוס של צבא העם, והוא מושרש בחברה הישראלית, וכנראה שהוא משרת את האינטרסים הביטחוניים והחברתיים של המדינה, ורבים חושבים שאם יינתן שכר מלא זה יפגע באתוס הזה. ולכן במקרה הזה נכון ללכת להטבות מס".
אבל מה זה משנה אם נותנים שכר מלא או הטבות מס? בסוף אתה משלם לאנשים מקופת המדינה.
"כלכלנים התנהגותיים מדברים על 'אפקט המסגור', ולכן מכל מיני סיבות אנשים לא מסתכלים על הטבות מס כ'תמורה'. יש מדינות בארה"ב שיש בהן מסורת ארוכת שנים שהכבאים לא צריכים לקבל כסף עבור השירות שלהם, הם צריכים להתנדב. עם הזמן, בגלל התפתחות שירותי הכבאות, התברר שאי אפשר להסתמך על התנדבות, אבל גם לא רצו לתת תמורה מלאה כי רצו לשמר את אתוס ההתנדבות, אז במקום זה נתנו להם הטבות מיסוי מפליגות. בקיצור, אם האתוס מושרש, ואתה רוצה לעקוף אותו וגם לשמור עליו, אז אידיאלי להשתמש בהטבות מס".
אפשר להגיד שהתהליך הזה כבר קורה. תראה כמה הטבות ניתנות לחיילים ולחיילי מילואים, והפוליטיקאים תמיד מנמקים את זה בשפה שאיננה "שכר", אלא "הוקרה על גבורתם", בדיוק כפי שאתה מציע.
"השיח על גבורת החיילים נגזר משיקולים פוליטיים. אני מתנגד לכל ההטבות הספורדיות והלא־אוניברסליות שלא ניתנות לכימות, ומעוררות קשיים חוקתיים וכלכליים. לדוגמה, חייל לא צריך לשלם שכר לימוד באוניברסיטה, זו לא הטבה שניתנת לכולם. ואם אני לא לומד באוניברסיטה? או לדוגמה, נותנים הטבה ברכישת מגרשים בפריפריה, ואם אדם לא גר בפריפריה, אז לא מגיע לו? ההטבות הללו מלכלכות את השיח בכל מיני שיקולים אחרים. צריך אחת ולתמיד לבדוק מה הקורבן הכלכלי שלך בשירות הצבאי, ולפצות אותך באופן מדיד ואוניברסלי. וכאמור, אני חלוק לגמרי על הטענה שאם אנחנו לא יכולים למדוד במדויק, לא נמדוד כלום".
בשיח הציבורי היום מדברים דווקא על אי השוויון כלפי חיילי המילואים לא פחות מאשר חיילי הסדיר, וחיילי המילואים מקבלים פיצוי.
"אתה צודק, מילואים זה משהו אחר לגמרי. אתה מפוצה מבחינה כלכלית לגמרי, ובאמת אין דרך למדוד את אלמנט הכפייה. קשה לתת מספר לאי השוויון שמתרחש שם. כמו שאמרתי, השיח על המס לא יפתור את אי השוויון. הוא יכול רק לתרום לצמצם אותו".
אם עוברים לשיח של מיסוי, זה אומר שמי שיש לו כסף, יוכל לשלם את הסכום הזה ולא לשרת בצה”ל?
“לא. הבסיס הוא חובת הגיוס. זו חובה שאי אפשר לפדות בכסף. אבל בגלל העובדה שהשיוויון מופר, אזי כדי להקטין את אי השוויון צריך להשתמש במשטר המס. ומבחינה פרקטית, אם נאפשר לפדות את השירות הצבאי בכסף זה עשוי להקטין את הצבא למימדים המסכנים מאוד את ביטחון המדינה”.
