פרשנות
הפעם לפחות העבירו חוק חל"ת לטווח ארוך
לראשונה הועבר חוק חל"ת שיהיה תקף במקרה של עוד מלחמה או משבר אחר עד סוף 2027. חוק חל"ת גמיש שמאפשר תשלום על עבודה חלקית היה חוסך את הוויכוח
אחד החידושים החשובים בחוק החל"ת שאושר אתמול בוועדת העבודה והרווחה לקריאה שנייה ושלישית הוא ששר האוצר רשאי להפעיל אותו מחדש בתקופת מלחמה נוספת – אם תהיה – עד סוף 2027. וזה כמו שלמדנו, בכלל לא אפשרות מופרכת. מדובר בחידוש מצוין שמעניק ודאות למשק.
השאלה היא למה אי אפשר פשוט לקבוע שהמתווה הזה יחול בכל מלחמה עתידית או מצב חירום עתידי, אלא אם כן יוחלט לשנותו. כך למשל, שר האוצר יוכל להפעיל את המתווה מייד באזורים שייפגעו מרעידת האדמה המתקרבת בוודאות. מאחר שהמתווה בר הפעלה רק בשנה וחצי הקרובות הרי שבמלחמת איראן השלישית, אם תחכה עד 2028, נהיה עדים שוב להמתנה הממושכת ומורטת העצבים, למתווה חל"ת חדש וגם יהיה צורך להתווכח על כל פרט ופרט מחדש.
מרתון של מיקוח התנהל ביום שלישי במקביל לדיוני ועדת העבודה על חוק החל"ת. מצד אחד היו אנשי אגף התקציבים. הם תמיד נתפסים כמי שמקשיחים את ליבם, אבל הם גם תמיד היחידים שבאמת מנסים לשמור על הכסף של הציבור. זה תפקיד כפוי טובה אבל כל כך חיוני. מהצד השני היו חברי ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, המעסיקים, ההסתדרות וארגונים חברתיים, כדוגמת עמותה 121 והפורום למאבק בעוני.
בסופו של דבר האוצר עשה ויתורים לא מבוטלים ואפילו מפתיעים. זה קרה בעיקר בגלל שיו"ר ועדת העבודה והרווחה מיכל וולדיגר היא ממפלגתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הציונות הדתית, מה שעזר לה לכופף את אנשי אגף התקציבים. הוויתור המרכזי שהושג שלשום בלילה היה הירידה מתקופת זמן מינימלית לחל"ת של 14 יום ל־10 ימים. מצד שני באגף התקציבים יכולים להתנחם שהם לא סיימו עם רף של חמישה ימי חל"ת כמו שדרשו המעסיקים. אגב במקרה ששר האוצר מפעיל את המתווה שוב, המינימום יהיה 14 יום. אם ירצו פחות, יהיה צריך להעביר חוק חדש.
מי שנשארו מחוץ לחוק הם העובדים שהוחזרו לעבודה אחרי שבוע. התקווה היא שכיוון שהמדינה ממילא תשפה את המעסיקים על רוב הוצאות השכר, הם ישלמו לעובדים שכר מלא. בפועל, סביר שיהיו מעסיקים שלא ישלמו בכלל או ישלמו חלקית. כמובן, ככל שהעובד חלש יותר, גדל הסיכוי שזה יקרה.
הדיון הזה משקף בעצם את הדילמה הקבועה של המציאות המשברית בישראל. המדינה היא שהחליטה לסגור את המשק ולהוציא את העובדים לסגרים בקורונה. המדינה היא שהחליטה לצאת לשלושה מארבעת סבבי המלחמה האחרונים. לכאורה אין סיבה שהעובדים והמעסיקים יישאו באחריות. מצד שני צריך לזכור שכספי המדינה הם ממילא כספי האזרחים, כך שיש גם להם אינטרס לחסוך אותם. בנוסף, הסדר פיצוי רחב מדי פותח תמיד פתח לניצול לרעה, כמו שקרה בתקופת החל"ת האינסופית בקורונה.
כל הדיון היה נחסך אם היה לישראל חוק חל"ת גמיש לשעת חירום, מה שנקראו פעם "החוק הגרמני". אפילו משרד הכלכלה התייצב הפעם נחרצות מאחורי הדרישה לחל"ת גמיש, מה שכנראה רק הרגיז את סמוטריץ'. מדובר בהסדר שבו המעסיק משלם את מלוא השכר על שעות העבודה והמדינה נותנת לעובד השלמה של 70% מהשכר על השעות שלא עבד.
באוצר טוענים ובצדק, שבהעדר מערכת דיווח אמינה על שעות עבודה זה פתח להונאות גדולות וגם לניצול לרעה. זו סיבה מצוינת שצריך לפתח מערכת דיווח כזו בין המשברים, כדי שכשהם יגיעו, חוק החל"ת הגמיש יופעל אוטומטית. עוד חשש הוא לניצול לרעה על ידי מעסיקים שיהיה להם נוח להעסיק חלקית. את זה אפשר לפתור אולי, אם יחייבו למשל את המעסיק לממן עלויות שכר על השעות שהעובד לא הועסק, כלומר העלות מבחינתם תהיה דומה להסדר פיצוי המעסיקים.
בכל הסדר חל"ת העובדים המקופחים ביותר הם העובדים השעתיים, שמהווים כשליש מהמשק. גם בשגרה הם העובדים המקופחים ביותר כיוון ששכרם נתון לתנודות. פריצת דרך אמיתית היתה ההיענות לדרישה של ח"כ נעמה לזימי מהדמוקרטים לאפשר לעובדים שעתיים שהוצאו לחל"ת בעל פה וללא מכתב, להירשם כדורשי עבודה. עם זאת, גם אז קבלת דמי האבטלה תלויה במעסיק. הביטוח הלאומי יפנה ויבקש ממנו להעביר טופס דיווח על שכר העובד בחודשים שלפני שהופסקה עבודתם (טופס 100). אם יעשה זאת, העובד יקבל את דמי האבטלה.
בכל הסדר חל"ת המדינה מוותרת על שניים מהתנאים החשובים לחופשה ללא תשלום בשגרה: ניצול של כל ימי החופשה בתשלום והימנעות מתשלום על 5 ימי החל"ת הראשונים. בכל הסדר חל"ת היא גם מעניקה הקלות בתקופת האכשרה (קביעת הזכאות לדמי אבטלה, ש”א). במקרה זה צומצמה התקופה משנת עבודה מ-18 החודשים האחרונים לחצי שנה, ולשורה של קבוצות עובדים - אף פחות. ועדיין תמיד נשארים המקרים החריגים שנשארים בחוץ; מה שחסר בהסדרים האלה הוא ועדת חריגים.
