כיצד טראמפ הורס את הדרך לשינוי אקלימי עולמי - וישראל בעקבותיו?
ממשל טראמפ איים על מדינות כדי להרוס יוזמה היסטורית להפחתת זיהום של דלק אוניות. ישראל, בהוראת וושינגטון, נסוגה מהתמיכה בהסכם כמו מדינות רבות נוספות. התוצאה: כישלון שעלול לעלות לישראל מאות מיליוני שקלים בנזקים בריאותיים וכלכליים
ועידת האקלים השנתית של האו״ם ננעלה אתמול (א') בברזיל. בזמן שמדענים מזהירים שנה אחר שנה שהזמן לפעולה בינלאומית נחושה אוזל והאנושות תיאלץ לשלם מחירים כבדים באובדן חיים ונזק כלכלי בשל החידלון המתמשך בנושא, בשטח הוועידה זכו המשתתפים להדגמה מהשורה הראשונה לאיך אסונות אקלים משבשים כבר עכשיו את החיים: גשם שוטף שיבש את ימי הפתיחה, ולאחר מכן שריפה פרצה במקום ואילצה את הנציגים להתפנות. אלא שהוועידה כשלה לייצר אופק גלובלי לשינוי, שוב. השנה היה מדובר באתגר משמעותי, שכן מאחורי הקלעים מדינות מפתח ובראשן ארה״ב פעלו כדי להכשיל יוזמות להפחתת פליטות וזיהום. כך, בהוראת ארה"ב, גם לישראל נסוגה יוזמה להפחתת הנדונה תחת הסכמה בשנים האחרונות להפחתת פליטות.
במשך חודשים, פעל הארגון הימי הבינלאומי (IMO) לכינון הסכם היסטורי להפחתת פליטות גזי חממה וזיהום אוויר קטלני מדלק אוניות. מטרתו הייתה לקדם את המסגרת העקרונית לאפס פחמן שאושרה בחודש אפריל, ששואפת לאפס את פליטות הפחמן בסקטור התחבורה הימית באמצעות תקן דלק עולמי, ומנגנון תמחור פחמן שיקדם ציות באמצעות תמריצים בשוק. אלא שממשל טראמפ החל באיומים – והמדינות התקפלו.
כך למשל, לפי פרסומים, לשגריר באחת ממדינות אסיה נאמר כי אם יצביעו בעד התוכנית לא יורשו מלחים של ארצו לעגון בנמלים אמריקאים. ומרקו רוביו, מזכיר המדינה, התקשר באופן אישי לפקידים בכמה מדינות כדי לאיים בקנסות כספיים ועונשים אחרים אם ימשיכו לתמוך בהסכם לצמצום זיהום האוניות.
לאחר דיונים שהתקיימו בנושא בשנים האחרונות, רוב המדינות היו מוכנות להצביע בעד התוכנית, שהייתה מטילה אגרה על כלי שיט מזהמים מאוד כדי לדחוף את התעשייה לפתח דלקים ביולוגים או אחרים ולהתנקות. הפעילות של ארה״ב נגד היוזמה הובילה לכך שהוחלט לא להעלות את הנושא להצבעה בוועידת האקלים - בשל הקושי להגיע להסכמות ולקדם את הנושא, לאחר שמדינות רבות נסוגו בלחץ ממשל טראמפ.
אחת מהמדינות הללו היא ישראל; משרד החוץ הבהיר למשרד להגנת הסביבה כי לא ניתן להוסיף ולקדם את הנושא, לאור דרישה מפורשת של האמריקאים מישראל והעדפת השיקולים הגיאופוליטיים על פני אלו הסביבתיים.
כך נכשלו יוזמות ומהלכים בשבועיים של דיונים בוועידת האקלים בזה אחר זה. המדינות לא הצליחו להוריד את המסך מעל עידן הדלקים המאובנים – המחממים את הפלנטה ומובילים לאירועי קיצון הרסניים בהם מוצאים רבים מדי שנה את מותם. זאת, לאור התנגדות מסורתית של ערב הסעודית, אליה חברה ארה״ב – אשר כלל לא שלחה השנה משלחת רשמית לכנס.
פרישת ארצות הברית משיחות האקלים הבינלאומיות יצרה ואקום פוליטי וכלכלי, כאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מתאר את שינויי האקלים כ"תרמית", מבטל יוזמות ותקציבים לתחום, ואף מבטל רגולציות שנועדו להגן על הציבור מפני זיהום אוויר ומים.
גם בישראל, הנושא כלל לא נמצא על הפרק – וחסר חשיבות עבור הממשלה. ישראל לא שיגרה השנה משלחת רשמית לברזיל, בשל היחסים העכורים עם המארחת. היא הסתפקה במקום בנציגות של שלושה עובדי מדינה בדרג נמוך – שניים מהמשרד להגנת הסביבה ואחד ממשרד החוץ. שעה שהמשרד להגנת הסביבה תחת השרה עידית סילמן מתרוקן מאנשי מקצוע העוזבים בקצב, גם הגורם המקצועי האחראי על התחום, ד״ר גיל פרואקטור, נטש את שירות המדינה ובמשרד אין דרג מקצועי בכיר שיקדם את הנושא. ממשלת ישראל אף החליטה השנה לא להגיש השנה את מסמך ה-NDC לאו"ם, בו מפרטות המדינות את היעדים שלהן להפחתת פליטות גדי חממה.
״לא רק המשלחת הישראלית נעדרה מברזיל, אלא שאין שרה בישראל״, אומר תומר גרטל, מנהל קשרי הממשל בארגון מגמה ירוקה. ״ההתפוררות של המשרד להגנת הסביבה תחת סילמן מובילה לתוצאה העגומה. למרות שישראל פגיעה במיוחד למשבר האקלים ומתחממת פי 2 מהממוצע העולמי - לישראל אין חוק אקלים. החוק שאמור בתיאוריה להיות הדוחף לפעילות אקלימית נתקע בעקבות משרד האוצר וסמוטריץ׳.
ההיעדרות של המדינה מהכנס בברזיל היא לא המחלה אלא הסימפטום של מדיניות אנטי סביבתית ואקלימית שנשמכת כל השנה: בין אם בקידום הכרייה בשדה בריר, המשך השימוש בפחם לייצור חשמל, קידום קידוחי דלקים בים, הגברת הזיהום במפרץ חיפה וקידום מתקנים מפצלי שמן. כל אלו רק על קצה המזלג. הממשלה הרימה ידיים מטיפול בסביבה ובבריאות הציבור ומקדמת מדיניות הרסנית ומזהמת. כולנו ניפגע מכך״.
שיתוף פעולה בינלאומי הכרחי לעמידה ביעדי האקלים והפחתת פליטות גזי החממה העולמיים. אף מדינה לא יכולה לעשות זאת לבדה, וכישלון עלול לעלות ביוקר; זאת שעה שכל שבריר מעלה מוביל לגידול באירועי הקיצון האקלימיים – מגלי חום לשיטפונות, שריפות, בצורות ועוד. הנה כמה דוגמאות: בעליה של מעלה וחצי בטמפרטורה הגלובלית הממוצעת – אותה האנושות לפי האינדקטורים כבר חצתה, 14% מהאוכלוסייה תהיה חשופה לגל חום קטלני אחד לפחות בכל חמש שנים. בעליה של שתי מעלות – מדובר ב-37%. אם בעליה של מעלה וחצי הים הארקטי יהיה נטול קח בקיץ אחת למאה שנה, בעליה של שתי מעלות, אותו מצב יחזור על עצמו אחת לעשור – פי 10 גרוע יותר.
בשל חידלון הממשלות, עוד טרם נסיגת הממשל האמריקאי מהסכם האקלים והפעלת לחץ על מדינות לזנוח את הנושא, דוחות הערכה הצביעו על כך שכדור הארץ יכול להתחמם גם בשלוש מעלות צלזיוס או יותר עד סוף המאה. נתונים מטאורולוגיים מראים ש‑2024 הייתה השנה החמה ביותר שנמדדה אי־פעם, ושממוצע הטמפרטורה באותה שנה עבר לראשונה את רף 1.5 מעלות מעל התקופה הקדם‑תעשייתית, הסף שסומן בהסכמי פריז כקו אדום מרכזי. במקביל, תועדו האצה בהמסת קרח בגרינלנד ובקטבים, עליית מפלס הים והחמרה בפגיעה במערכות אקולוגיות ימיות ויבשתיות, מה שממחיש שהשינויים כבר אינם תרחיש עתידי אלא מציאות עכשיווית ועגומה במיוחד.
שינויי האקלים כבר מקושרים לעלייה בתחלואה בשל מחלות חום, מחלות זיהומיות, אי‑ביטחון תזונתי ונזקים כלכליים גדולים, והתחזית היא להחמרה משמעותית עד סוף המאה ברוב האזורים. גם סקירה פנימית של משרד הבריאות הישראלי, מצביעה על עד כמה חמור המצב לבריאות הציבור: גלי חום המתגברים בשל שינויי האקלים מעלים פי כ-3 את הסיכון לרעלת הריון, וב-31% את הסיכון ללידת פג. כך מופיעה במחקרים גם עליה ב-18% בפיגור התפתחות, ועליה של 5% בסיכון למומי לב מרובים. במשרד הבריאות אף מציגים מקרי בוחן: בתקופת הקיץ מופיעים כ-5041 מקרי שבץ, ועלות פר מטופל היא 178 אלף – בעלויות ישירות ועקיפות. עליה של 1.6 מעלות צלזיוס, מסבירה 713 מקרי שבץ נוספים בשנה. כלומר, תוספת מקרי שבץ מוחי מטילה עומס תקציבי של 127 מיליון שקל בשנה.
