פרשנות
הפגיעה בבזן: המדינה לא הקטינה סיכון, האזרחים ישלמו את המחיר
מתקפת הטילים על בזן הוכיחה שוב כמה מסוכנת הצבת מתקן פטרוכימי בלב אוכלוסייה אזרחית. במקום לבזר את הסיכונים על פני שנים, המדינה השאירה את המשק תלוי במתקן יחיד שפגיעה בו משביתה את אספקת הדלקים. כעת, במקום לקדם פתרונות חלופיים, דנים בשיקום יקר שיעכב את הפינוי המתוכנן
אחרי שנים שבהן מנסים אויביה של ישראל לטווח בעת מלחמה מתקנים אסטרטגיים, הצליחו האיראנים להנחית – בשתי הזדמנויות, טילים עוצמתיים במתחם בזן. התוצאה היתה הרסנית: שלושה עובדים מצאו את מותם, ובית הזיקוק הושבת. בין היתר, נפגעו תחנת הכוח האחראית על ייצור חשמל וקיטור למתקנים, וקווי צנרת ותשתיות תפעוליות. לפי משרד האנרגיה, הפסקת הפעילות יוצרת מצב של פגיעה אנושה באספקת הדלקים למשק, שעה שאין מענה ייצור מקומי שיכול לגשר על הפער, והמדינה נאלצת להסתמך כמעט לחלוטין על יבוא תזקיקים. זאת, לאחר שרק לפני שבועיים אמר שר האנרגיה שפעילות חלקית בלבד של בזן תענה על צורכי המשק.
המצב העגום שאליו הביאה מתקפת הטילים מפעל פטרוכימי המצוי בלב אוכלוסייה אזרחית, מעלה כמה שאלות עיקריות: ראשית, מדוע משק האנרגיה בישראל, מדינה מוקפת אויבים, לא התארגן מחדש במשך שנים כה ארוכות באופן שיבזר משמעותית את הסיכונים, וכך גם את התמריץ לפגוע בתשתיות חיוניות וכה מסוכנות? בזן לא מוציאה נפט מהאדמה אלא מזקקת נפט מיובא. התוכנית כעת היא לפנות את בזן לטובת אחסון של תזקיקים באופן מבוזר בישראל. מדוע פתרון זה, המבזר את הדלקים ובכך מפחית את הסיכון, לא יושם שנים אחורה? שנית, עד כמה ערוכה המדינה לפגיעה משמעותית יותר באזור המלא בתשתיות דלקים שפגיעה בהן יכולה לסכן את התושבים?
את התשובה לכך לא נדע. המשרד להגנת הסביבה נדרש בשנת 2015 לבצע באזור סקר סיכונים כדי לוודא עמידות ביעדי בטיחות בכל הקשור לתקריות שעלולות להתרחש במפעלים עתירי חומרים מסוכנים בעת אסון טבע, תקלה או מלחמה, אולם השלב השני של הסקר, הבוחן תרחישי חירום כמו מצבי מלחמה ואסונות טבע, מעולם לא יצא לפועל – וכפי שנחשף בכלכליסט, המשרד להגנת הסביבה החליט לבטלו כליל על דעת עצמו, מפני שהממשלה מספרת לציבור כי תפנה את בזן זמן קצר לפני תום העשור הנוכחי.
מתחם בזן זקוק כעת לשיקום משמעותי, ולהקמה מחודשת של חלק מהתשתיות. לא מדובר בעניין של מה בכך, אלא בהליך שעשוי לארוך זמן רב, וכך הוחלט לפטור את החברה מהיתרי בנייה באופן נרחב לשלוש שנים. משק האנרגיה לא ערוך לסגירה מיידית של בזן, אך מדוע קברניטי הממשלה לא התכנסו כדי לשאול כעת האם הפגיעה במתחם מצדיקה השקעות בשיקום יקר וארוך שיעיב על הפינוי המתקרב, וכיצד ניתן לשקם אד־הוק באופן מצומצם מתקנים חיוניים למשק האנרגיה בלבד, תוך קידום מהיר של פתרונות שינתקו את התלות של המשק בבזן. כך, למשל, גמילה הנדרשת בין כה משימוש בגז פחמימני מעובה וצמצום השימוש בדלקים מזהמים לטובת חלופות נקיות.
כך או כך, הפגיעה בבזן מוכיחה שוב שהצבה של מפעל פטרוכימי מסוכן בלב אוכלוסייה אזרחית היא סיכון כפול: ביטחונית, שעה שאויבי ישראל לוטשים אליו עיניים ופגיעה בו יכולה להוביל לסיכון של האוכלוסייה סביבו, וסביבתית. תחנות הניטור מדדו בעת העבודות במתחם פליטת בנזן גבוהה פי 100 מעת השגרה. נכון, לא היתה חריגה מהמותר בחוק, אולם במתחם בזן חריגות בפליטות וזיהום אוויר אינם עניין נדיר כלל. על כך יעידו עיצומים במיליונים שהטיל המשרד להגנת הסביבה על החברה בשנים האחרונות, ואף כתב אישום פלילי שהוגש נגד המנכ"ל אסף אלמגור ובכירים נוספים בשל הפרות חוזרות ונשנות של היתר הפליטה ורישיון העסק.
אלא שבמקום לחשוב כיצד להתקדם קדימה, משרד האנרגיה מעדיף לשקוע שוב בדיוק באותו מצב, ומנכל בזן? הוא בכלל חושב שהמצב הנוכחי מעיד על כך שאת בזן, בלב מפרץ חיפה, צריך לחזק ולקבע לאורך זמן. עולם הפוך. לממשלה הפתרונים.
